"צעצועים", מחזה חדש של "קבוצת עבודה" מאת נעם גיל ובבימוי יגאל זקס, הוא חלק מטרילוגיה שקדמו לה המחזות "חשש לאירוע" ו"המתנחל". הפעם מדובר בקומדיה סאטירית על מערכות יחסים פוליטיות ופוליטיקה של מערכות יחסים.



במרכז העלילה - אקדמאי מובטל שמתקבל לעבודה אצל זוג מסתורי, שדורש ממנו להתייחס אליהם כאילו היו מינימום ראש הממשלה ורעייתו. מהר מאוד הוא מוצא עצמו בתסבוכת פוליטית ובמשולש יחסים פוליטי. מאותו הרגע אנו עדים למציאות משתנה במהירות, שגיל וזקס מובילים במיומנות דרמטית וקומית, והופכים לפארסה מרתקת, שכוללת ביקורת שנונה ומושחזת על המציאות הפוליטית.



הדמויות המוטרפות במחזה עוברות תהליך מפתיע למדי, תוך יצירת מציאות אלטרנטיבית המשתלטת על הבמה. אם תרצו, אפשר בהחלט להבחין בשינוי שעובר על הדמויות, משל על המציאות של ישראל 2018, שבה פוליטיקאים מחליטים אם לצאת למלחמות על פי אינטרסים אישיים בלבד, מקבלים החלטות, לכאורה הרות גורל, שכל תכליתן לשמור להם על הכיסא. זו מציאות שבה אשת ראש ממשלה מעורבת עד צוואר בנעשה במעון ראש הממשלה, עד שהיא מבקשת לכנותה "גברת ראש הממשלה". 




במשך שעה אין רגע דל, פרשה רודפת פרשה, הסתבכות רודפת הסתבכות, תוך הברקות טקסט שגורמות לקהל לנוע באי־נחת בכיסאו. מזכירות לו שהמציאות מחוץ לאולם לא כל כך רחוקה ממה שהם רואים על הבמה, ואם צוחקים היום, כנראה מחר האמת תכאב.

הבימוי המצוין של זקס מניע את העלילה המוטרפת לכיוון קומי, וכל צחוק גורר אחריו צחוק נוסף - הרבה בזכות צוות שחקנים מוכשר ומיומן שכולל את אוהד קנולר, מעיין בלום, יעל לבנטל ומורן רוזנבלט. ראויים לציון גם התפאורה החכמה של דפנה פרץ והתאורה המסתורית של אמיר קסטרו.

המציאות הנוכחית מעולם לא נראתה אמיתית יותר על בימת תיאטרון תמונע, בזכות אחת מהצגות הפרינג' היותר טובות במקומותינו.