בתו של דודו דותן: "בשבעה הזדעזעו מכמה שצחקנו, אך כך התמודדנו"

"נעניתי לקול קורא למחזאים מטעם הפסטיבל להגיש מחזות המתרחשים בברים. זה היה הרעיון שעלה במוחי", אומרת מיכל דותן, שכתבה את המחזה. "קשה להכניס עלילת מחזה טעון ודרמטי לסד של 15־20 דקות, אבל זה היה מאתגר וכיפי, גם בזכות עבודת צוות מופלאה, כששלומי אדרי, המנהל האמנותי והבמאי, דחף את הדברים למקומם החד והמדויק, עם השחקנים נינה קוטלר (האם), נדב ניר (הברמן) ומיקה נאדל (הילדה)".

זהו מחזה ראשון פרי עטה שעולה על הבמה. עד לאחרונה שימשה דותן כעורכת וכותבת תוכן לאתרי אינטרנט, בין היתר כעורכת ראשית וכבעלים של כעשרה אתרי נישה בתחום הריון, לידה והורות ("טיפת חלב ברשת"). בעבר הייתה בין מייסדי "עכבר העיר אונליין" ושימשה ככתבת תרבות ומבקרת קולנוע, טלוויזיה ואוכל. בשנים האחרונות חוותה פרץ יצירה, שהקדים במעט את משבר גיל 40. "החלטתי לצמצם את עבודתי באתרי התוכן כדי להתמקד בכתיבה יצירתית. הבנתי שכל עוד אני עוסקת בדברים אחרים, היצירה נדחקת הצידה. זה היה תירוץ נוח להגיד שאני עסוקה בעבודה ועם הבנות בבית. אבל חלפה שנה ועוד שנה, וכשהגעתי לגיל 37, אמרתי לעצמי: 'די, הגיע הזמן'. כלומר, הגיע הזמן שאקח את היוצרת שאני ברצינות. שיניתי את סדרי העדיפויות שלי, והתוצאות נראות לעין: סיפורים שכתבתי מתפרסמים בכתבי עת, המחזה שלי עולה על הבמה ויש גם ספר, תסריט לסרט ואפילו סדרה שכתבתי. הכל מחכה לזמנו לצאת, ממש תכף", היא מגלה.

בתחילה רצתה דותן להיות שחקנית כמו אבא, והחלה ללמוד משחק ב"בית צבי", אך מעולם לא עלתה על במה. "לא סיימתי את הלימודים. לא היו לי מרפקים וכוח. התחלתי ללמוד חודש אחרי שאבא נפטר. הראש שלי לא היה במקום", היא מספרת.