בשנת 2010 הציץ גור קורן לפסטיבל "תיאטרון קצר" ב"צוותא" - ונדלק. קורן, שהשתתף אז לראשונה בפסטיבל על תקן מחזאי־במאי־שחקן - הפורמט של התמודדות עם ספידי־תיאטרון כל כך הלהיב אותו וגרם לו להיות חלק בלתי נפרד ממנו, עד שבסוף השבוע - מחמישי ועד שבת - הוא חוזר אליו עם השחקן ארז דריגס, כשני המנהלים האמנותיים של פסטיבל "תיאטרון קצר" ה־20.

"ההשתתפות שם לפני שמונה שנים ב'מחזה ליום המשפחה', הצגה שנמשכה חצי שעה ובה השתתפו בני הזוג בנדק, ערן בן זאב ועומר עציון, הייתה בשבילי חוויה מאוד משמעותית, ומאז התמכרתי לפורמט של תיאטרון קצר עם אווירת מאחורי הקלעים, שנותנת הרגשה של מפגש משלחות ממדינות שונות", מעיד קורן.

מה ההבדל בין תיאטרון קצר לתיאטרון רגיל?
"כמו ההבדל בין רומן חפוז למערכת יחסים: אין כאן בנייה לטווח ארוך. נהנים מההווה שבדבר. בידיעה שזה נגמר מהר, אתה משתדל למצות את ההנאה מכל רגע".

לקהל יש כיום פחות סבלנות להצגות ארוכות?
"זה עניין של הזמן שלנו, כשמחפשים ריגושים הרבה יותר מהירים וקשה לשלוף את האנשים מהסמארטפון".

למעשה, אתה אוחז בשני הקצוות.
"אכן, ככל שאני נהנה מהתיאטרון הקצר, כמחזאי אני ממשיך לכתוב מחזות ארוכים, אפילו ארוכים מאוד. אין כאן סתירה. זה דבר נהדר וזה דבר נהדר. במחזות הארוכים יש יותר עומק, ואתה עובר עם הגיבורים שלהם מסע ארוך יותר".

פסטיבל "תיאטרון קצר", מיסודו של השחקן שלום שמואלוב, מתקיים ב"צוותא" זו השנה ה־20. "לרגל חגיגת ה־20, במקום לקיים את הפסטיבל בשני אולמות, הוא התפשט לחמישה מתחמים סמוכים זה לזה".

איך הגעת לחמישה?
"לצד שני האולמות המוכרים, ב'צוותא 2' יציגו תלמידי חמישה בתי ספר למשחק מחזות שנכתבו לצעירים".

ודווקא לבית הספר שבו למדת אין ייצוג?
"בית צבי לא רצו לקחת חלק".

נזכיר גם שבפאב הצמוד לצוותא - Friends Underground, יוצגו מחזות שנכתבו במיוחד להצגה בבר. אין חובה להזמין משקה. והמתחם החמישי? - גם צוותא משתתפת בחגיגה. הנושאים מגוונים והמחזאים אלמוניים ברובם לקהל הרחב, פרט להדר גלרון, אולי גם למיכל אהרוני ולשחקן יפתח אופיר. גם הבמאים ברובם אינם מוכרים, פרט למוריה זרחיה ונועה רבן, ולצדן השחקנים ירון ברובינסקי, אשתו מירב שירום ודיוויד בילנקה, שקיבלו הזדמנות לביים. כפנים המוכרות בין שחקני הפסטיבל, ניתן למנות את לבנה פינקלשטיין, גילת אנקורי, הדס קלדרון, דביר בנדק, נינה קוטלר, תומר שרון, קרן צור ואיצ'ו אביטל.

כמה פרטים על קורן, שבשנים האחרונות פרץ כרוח סערה לעולם התיאטרון שלנו: הוא בן 45, ולדבריו עסק בעיסוקים שונים, כולל הפעלת תיאטרון בובות, עד שבגיל 25 נדבק בחיידק הבמה. כמי שמופיע עם כרטיס ביקור של מחזאי־במאי־מתרגם־שחקן־מורה למשחק, יש לקורן רזומה עמוס במיוחד. עם ההצגות שעליהן הוא חתום כמחזאי אפשר למנות את "המוגבלים" ו"השחקנית" בבית ליסין, "חמישה קילו סוכר" בגשר ו"רומיאו ואמא" בקאמרי, כמו גם תרגם (עם גלעד קמחי) את "ציד המכשפות" של ארתור מילר. בנוסף לכל אלה, ביים את תוכנית היחיד של דב נבון ואת הצגת הילדים ("כיפה זהירה") על זהירות בדרכים, שהוא מריץ עם השחקנית הפרטית שלו, רעייתו מורן רוזן.