הרקדנית־כוריאוגרפית־שחקנית־זמרת רננה רז, הכריזה הקיץ, "ישראל מתביישת", לאחר שמותגה עם התשדיר "ישראל מתייבשת", כמחאה נגד הפוליטיקאים שהעבירו בכנסת את חוק הלאום השנוי במחלוקת. "הפוליטיקה נראית לי כדבר הכי רחוק מיצירה ומאמנות, בהיותן שני עולמות שלא מתחברים בבסיס שלהם", היא אומרת.

"סלומה", אופרת הלהיט של ריכרד שטראוס, עולה בימים אלה באופרה הישראלית עם כוריאוגרפיה של רז, ובמרכזה גרסתה החדשנית ל"ריקוד שבעת הצעיפים" המפורסם. "הפכנו את הריקוד הזה למעין טקס פולחני", היא מספרת, "שבו שבעה רקדנים - לא רקדניות כרגיל - רוקדים סביב סלומה".

לעומת אי־אלה גרסאות אחרות, הפעם בלבוש מלא?
"מימד ההתערטלות נעדר במתכוון מההפקה שלנו, ונותן צביון אחר לגרסת האופרה הישראלית".






כשרז אומרת "שלנו", היא מתכוונת לאיתי טיראן, במאי "סלומה", שזה לה מפגש אמנותי ראשון איתו. מדבריה עולה שהשתלבה היטב עם הפרשנות החדשנית שלו. "לדעתי, אם נוגעים בקלאסיקות, מוטב להביא בהן משהו חדש. אם לא, אולי כדאי לוותר", היא מאמינה. "זו הפעם הראשונה שבה אני נוגעת באופרה. היה מרתק לראות איך מתנהל המנגנון הזה, ואני מרגישה שהיא מין חיה עצומה כזאת שצריך ללמד אותה ללכת, עד שכל האלמנטים משתלבים יחד והיא מתחילה להתנועע. אם זה משתלב היטב יוצא מחזה מרהיב, אבל הוא אמור להיות גם מסורבל ומגושם, בניגוד לרוב ההפקות שלי עד כה, שהיו מאוד קאמריות".

כששואלים את רז, אישה רבת־פעלים, אם בגילה ( 40) עולה בה רצון גם לרקוד באופרה ולא רק לעשות כוריאוגרפיה, היא עונה: "העבודה על 'סלומה' גרמה לי להתאהב בסוגה של האופרה. אם אתה מתמסר לדבר הזה, אתה עובר תהליך מזכך. לרקוד באופרה? לא. בא לי דווקא לשיר בה".

אם לרוב הרקדניות - אלא אם קוראים להן מרתה גרהם או רנה שיינפלד - יש מועד תפוגה, נראה שעם ריבוי הכישרונות שלך יהיה לך מה לעשות בכל גיל, גם אם לא תרקדי.



"בכל זאת, כשאתה אומר 'אם לא תרקדי', קשה לי. אני רוקדת מילדות ואם היית אומר לי כילדה שארקוד בגיל 40, זה היה נשמע מופרך לגמרי. מקובל להניח שרקדניות מקדימות לפרוש, חוץ מיחידות סגולה, כמובן. אני ממשיכה לרקוד ולא מתחזה לבת 20 כשאני רוקדת, אלא נעזרת במטען הנוסף שהשנים הביאו לגוף שלי, שהוא כלי שצבר המון ניסיון וחוויות רגשיות ופיזיות שלא היו לי בגיל צעיר יותר. אבל אם אעלה כעת לרקוד, אין חשש שבגילי הנוכחי אעשה פירואטים כדי להוכיח את הווירטואוזיות שלי".

לא מתחרטת

רז, אמנית רב־תחומית משכמה ומעלה, רוקדת מגיל 5. היא התחילה בבלט קלאסי ועברה למחול מודרני. כבוגרת "תלמה ילין", היא רקדה בלהקות המחול של נועה דר ושל עידו תדמור, וזה 20 שנה היא כוריאוגרפית בזכות עצמה, והרחיקה עם יצירותיה עד יפן.

כשחקנית, שיחקה בטלנובלות "החצר" ו"אהבה מעבר לפינה"; בסדרות הטלוויזיה "מעורב ירושלמי" ו"המקום"; בסרטים "מינכן" של סטיבן ספילברג; ב"למלא את החלל" של רמה בורשטיין; וב"עירומים", סרט קצר שביים יורם זק, לצדו של דני גבע.

"היום יש לי מופע עם נגני כלי מיתר מהתזמורת הפילהרמונית, שנקרא '16 מיתרים וגוף אחד נפגשים'", היא מספרת. "במקביל, אני משחקת זה שלוש שנים בהצגה 'השימוע', הנוגעת לדמוקרטיה, שאותה יצרתי. בנוסף, אני מעבירה סדנאות מחול ומתחילה לנהל אמנותית את פסטיבל 'אינטימדאנס' בתיאטרון 'תמונע' עם עופר עמרם".

את בררנית לגבי ההצעות המופנות אלייך, או שבאופן ספורטיבי את מוכנה לקפוץ לכל אתגר?
"באופן כללי אני מאוד הרפתקנית ומאוד אוהבת דברים לא קונבנציונליים. אני יכולה למצוא את עצמי בהמון הרפתקאות אמנותיות מוזרות, אבל עם השנים זה משתנה, בפרט כשעכשיו אני אם לשני ילדים - עומר, בת 7.5 ומורי, בן שנתיים. בגילי זה קצת אחרת".

סלומה צילום יחסי ציבור. יח"צסלומה צילום יחסי ציבור. יח"צ


קרה שהתחרטת על דברים שעשית?
"לא, לא התחרטתי. אולי רק ברמת ההזיה יכולים להצחיק אותי דברים שעשיתי בעבר".

עם יד על הלב, אחרי כל עשייתך, האם מתסכל אותך שאצל רבים את מזוהה דווקא עם תשדיר השירות "ישראל מתייבשת", שהגיע אחרי התשדיר "שקע ותקע" לחברת החשמל והתשדיר לבזק שבו רקדת עם עכבר וירטואלי?

"אומר לך את האמת. זה מאוד ברור לי שרוב האנשים מכירים אותי מהטלוויזיה, כשאני מבינה את העוצמה ואת האפקט שיש לה. עם כל האהבה שלי לקמפיין ולמה שהוא מייצג, אין לי כוונה ללכת לבתים כדי להחליף חסכמים, כאשר החיים שלי סובבים סביב האמנות. מי שמכיר אותי רק מהתשדיר, כנראה לא מכיר את עולם המחול. מצדי זה בסדר, כי זה מגדיר אותו, לא אותי".

כעת, כמו כולנו, מצפה רז להופעה שתיערך ב־9 באפריל בקלפיות. "מה שחסר עכשיו לאנשים במדינה זו תקווה במובן הכי פשוט של המילה", היא אומרת. "לדעתי, שינוי יוכל להחזיר משהו מהתחושה הזאת. מאוד לא בא לי להתאכזב ולהיות עם סוג של מפח נפש, אלא אם כן תהיה הנהגה חדשה, שהיא בעד דמוקרטיה, ולא מושחתת".

"סלומה", הערב, 16 בינואר, רביעי, 18:00; 18 בינואר, שישי, 13:00; 19 בינואר, שבת, 20:00; 21 בינואר, שני, 20:00; 24 בינואר, חמישי, 20:00, בית האופרה, תל אביב