כמעט 40 שנה ששמוליק לוי, קומיקאי־שחקן־תסריטאי־מחזאי־יוצר, נוכח בשואו ביזנס המקומי. החל מתפקיד קטן בסרט "פצעי בגרות" (1980), עבור במשחק בסרטים "רשימת שינדלר" (1994), סרט הטלוויזיה "שבעה" (1995) של דינה צבי, ועד לפריצה בסדרות ותוכניות מצליחות כמו "אסתי המכוערת", "קצרים", "גאליס", "הערב עם אלי יצפאן", "של מי השורה הזאת?", "בנות הזהב" ועוד.

לאורך הקריירה הענפה שבמהלכה כתב, ביים ויצר תוכניות, מחזות וסרטים, זנח לוי את אהבתו המקורית - התיאטרון. "אחרי הצילומים ל'רשימת שינדלר', כשחזרתי לארץ, לא התחשק לי לחזור לחיי שכיר שתלוי בזה שמישהו יחליט אם לתת לי - או לא לתת לי – תפקיד, אז החלטתי לקחת את החיים שלי בידיי", הוא מספר. "איכשהו עבדתי אז בעיקר מאחורי הקלעים בתיאטרון והתמקדתי בלהיות שחקן מול מצלמות, שזה אחרת".

בימים אלה חוזר לוי (56) לתיאטרון, לראשונה אחרי שני עשורים, והפעם בתפקיד ראשי בהצגה "ברית מילה" מבית התאטרון העברי: קומדיה מאת אילן חצור ובבימוי גדי צדקה. "זו הצגה משעשעת על נוצרי שמחליט להיות יהודי וגם נימול בסופו של דבר, כשהוא משקיע את כספו אצל יהודי שהוא מקווה שיסייע לו להתעשר", הוא מספר. "אני מגלם את כריסטיאן הנוצרי. אנחנו משתמשים בהומור פנימי על מי אנחנו כיהודים ואיך אנחנו נתפסים בעיני זר. מפני שהדמות שלי היא בחור נוצרי שיש לו בת זוג קתולית, התהליך שלי בהצגה הוא לגלות את האהבה מחדש לזוגתי ופחות בלדון בשאלה מיהו יהודי, או מה הופך אותנו ליהודים".

איך היה לחזור לתיאטרון אחרי כל כך הרבה שנים?
"מפני שעשינו חזרות עד כה בחדר, זה מאוד הזכיר לי את העבודה באולפנים, כך שזה היה טבעי. התקף הלב יבוא כשנציג את ההצגה הראשונה מול קהל חי".


בימים אלה, לצד ההכנות להצגה החדשה, סיים לוי לעבוד על מחזה שיצר ויוצג בקרוב, לדבריו, באחד התיאטראות שעמם הוא מנהל משא ומתן; כמו גם יגיח לקראת סיום העונה הראשונה של "פמת"א", סדרת המתח המשפטית של כאן 11. 



"לא היה לי מסלול שאני צריך לעבור אותו", הוא אומר. "לא היו לי גם נקודות בדרך לתקוע בהן דגל. אני נמצא במקום שבו אני נמצא. הקטע המקצועי משני לקטע המשפחתי, אז אני נמצא מבחינתי במקום טוב. אני לא מרגיש טאלנט. אני חווה את החיים כקושי מתמיד - למצוא את הדבר הבא, את הפרויקט הבא, להמציא אותו, להתחבר אליו. זה מסע מפרך שבכל פעם אתה צריך לעבור מההתחלה. אני לא מרגיש שהגעתי לאנשהו, כי בכל פעם אני מתחיל שוב".

קשים הם חייו של שחקן בישראל?
"לא רק במשחק, בכל תחום אמנותי. יש 30 שחקנים קבועים מבוססים ויש את אלה שלא, והם צריכים בכל פעם להילחם על תפקידים ולהמציא את עצמם מחדש. אני נמנה עם אלה וזה מאבק לא פשוט, אבל אין לי תלונות".



מה יותר טבעי לך, לשחק או לכתוב?
"גם כשחקן יש לך מקום שבו אתה יכול ליצור. ככל שאתה מכיר ולומד את התפקיד יותר לעומק, קל לך יותר להיות יצירתי בו. ככל שאתה מובל יותר, אתה נותן לעצמך פחות הזדמנות יצירתית בדבר הזה. זה תלוי בך וכמובן גם במה שמאפשר הבמאי. מבחינת הנוחות, הכי נוח זה לכתוב, כי אתה כותב ונשאר בבית ולא יוצא בגשם להצגות. בתור שחקן אתה צריך לעבוד קשה: ללמוד בעל פה תסריטים, לצאת מוקדם לצילומים. בכל דבר יש יתרונות וחסרונות".

איך אתה נכנס לדמות?
"קודם כל, אני מנסה להבין מה הסיפור ומה נדרש ממני בסיפור, כדי ליצור את הסיפור בצורה הכי טובה. בתוך המרחב הזה אני מנסה לצקת כמה שיותר המצאות ופטנטים".

יש פסגה בקריירה שטרם כבשת?
"לא חתמתי חוזה של מיליון דולר לתפקיד. אני כבר מת לפרוש, אז אם יש מישהו שמציע כאלה סכומים – תפנה אותו אלי בבקשה".

"ברית מילה" – הצגת בכורה, 6 בפברואר, רביעי, 20:30, התיאטרון העברי, קצרין; 26 בפברואר, 20:30, בית ציוני אמריקה, תל אביב