תקוה עזיז, מי מכיר, מי יודע? אין ספק שלצד כוכבי העבר וההווה המככבים במדור שלפניכם, פועלים במסירות והרחק מאור הזרקורים שחקנים רבים שבלעדיהם לא ניתן לתאר את התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה בארץ, אך שמם אינו נהיר לקהל הרחב.

כמייצגת אותם, מובא בזה סיפורה של תקוה עזיז־אברהמי. לאחר שמאז שנות ה־50 היא שיחקה בשורה ארוכה של תיאטראות, ובהם כאלה שנעלמו זה מכבר מהנוף, דוגמת "קלעים", "זירה", "סדן", "אהל" ואפילו תיאטרון גיורא גודיק, היכן כיום השחקנית הוותיקה, שפניה מוכרות לכולכם מסרטים רבים? אולי תתפלאו, אבל כעת, בבחינת אף פעם לא מאוחר, היא עורכת בגיל 81 גיחת בכורה אל במות תיאטראות הבימה וחיפה, המעלים במשותף את הקומדיה “יש רופא באולם?".

צירו של המחזה, מאת מחזאי הקומדיות האנגלי ריי קוני, שמועלה כעת בתרגומו של אלי ביז'אווי ובבימויו של משה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, מתרחש בבית חולים לונדוני. עזיז משחקת בהצגה לסירוגין עם רבקה בכר, גם היא מהגוורדיה הוותיקה, את אמו של ד"ר יוברט בוני, בכיכובו הנמרץ של יעקב כהן, ש"הוא לא רק שחקן מצחיק, אלא גם איש מקסים ומתוק".

ואת?
“ליעקב כהן יש בהצגה אמא מטורללת ולא צפויה. פתאום נודע לה שהוא הפך אותה לסבתא והיא לא יודעת את נפשה מרוב אושר. התפקיד כל כך נחמד, שכאשר אמרו לי מראש שהוא בכלל לא גדול, לא נבהלתי. אחרי כמה הצגות, אני יכולה להגיד לך שאני לא מצטערת לרגע, מה גם שכאן בורכתי בקאסט נהדר סביבי".

רבקה בכר, החולקת איתך בתפקיד, היא צרתך או חברתך?
“כאדם שאוהב חברים, אין לי צרות בתיאטרון ולא יהיו".

עזיז, תושבת בני ברק, נולדה בפתח תקווה בשלהי 37' להורים יוצאי עיראק. לאחר שכיכבה בהצגות בית הספר והצטיינה בחיקויים, השתתפה בקורס לקריאה תנ"כית בהדרכת צבי פרידלנד ושיחקה בנעוריה בתיאטרון הנוער "קלעים", שעודד קוטלר הקים בנעוריו. “כבר אז עודד התגלה כידען וכאחד שנתן את עצמו לאחרים", מציינת עזיז, שלצד המשחק סייעה לפרנסת משפחתה בעבודה בבית דפוס.

בצבא היא שירתה בלהקת פיקוד הצפון. “עם מפקד כמו יעקב בודו לא היה אצלנו משטר נוקשה", היא נזכרת. באמצע השירות, הועברה לחיל הקשר. “טענו שם נגדי שאני מתאימה יותר לסגנון של הבימה", היא מספרת בנימה של טרוניה.

בתום לימודיה בבית הספר למשחק שליד הקאמרי, פתחה בנדודיה בין תיאטראות ישראל. היא זוכרת איך התרגשה לשחק בתיאטרון "סדן" שהקים יגאל מוסינזון. “בשבילי לפגוש סופר משכמו ומעלה כמוהו היה דבר ענק", מעידה עזיז, שכדי לשחק נער בן 14 במחזמר “המלך ואני" אצל גודיק לא היססה לקצר את שערה הארוך. בתיאטרון הילדים "תילון תליל" של מנחם גולן, היא התחילה כמזכירה והוקפצה לתפקידים מרכזיים. “מנחם תמיד היה טיפוס אנרגטי עם התפרצויות פה ושם", היא מעירה.

עולם הילדים

עד היום, עזיז מתרוצצת ברחבי הארץ בין הצגות ילדים לצד הופעותיה למבוגרים. היא משחקת כעת בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בהצגה “הלילה הזה", על המחתרת היהודית במרוקו. “זה מקסים לעבוד עם ילדים", היא מצהירה, “התמימות שלהם שובת לב. אם מופיע בהצגה איש רע, הם מזהירים מפניו בקולי־קולות את הדמויות האחרות".

במישור הקולנועי, גולן היה הסנדק שלה, ואת המרוץ שלה מול המצלמות פתחה כאחת היצאניות בסרטו “אלדורדו". ב"לופו" היא הופיעה כעוזרת וב"צ'רלי וחצי" כשכנה. “זה מה שנתנו לי", היא מעירה. הכי זוכרים לה את כרמלה שמש, אשת הרב, ב"חגיגה בסנוקר" עם המשפט האלמותי “ברוכים הבאים, ברוכים, יש מקום לכולם". “כבוד הרב, יעקב בנאי, היה איש נהדר, והאציל על כולנו מחוכמת החיים שלו", היא מעלה אותו על נס. “לא תאמין, אבל גם לאחר שעברו כל כך הרבה שנים, זורקים אחריי ברחוב משפטים כמו: ‘כרמלה, אורחים נוספים הגיעו".




במרוצת השנים אהבה מאוד ליטול חלק בסרטיו של זאב רווח. “זאביק הוא איש שמח ומלא צחוק, שהיה כיף לשחק את אשתו בסרט ‘המובטל בטיטו'", היא מספרת. לצד הסרטים נצפתה לא מעט בטלוויזיה, כולל הסדרות “מישל עזרא ספרא ובניו", “מרחב ירקון", “כאן גרים בכיף" ו"חברות", “שם הייתי כביכול הקוסמטיקאית".

מדוע כביכול?
“כי היא קראה לעצמה קוסמטיקאית, אבל חוץ מלתלוש שערות או גבות, היא לא ידעה לעשות שום דבר".

התיאטרון הביא לה את אהבת חייה. אי־אז באמצע שנות ה־60, כשהוקפצה בהתראה של יום לתפקיד פרלה הקמחית בהצגת “עמך" בתיאטרון "אהל", התלקחה שם האהבה בינה לבין בעלה המנוח, ישראל אברהמי, ששיחק את מנדל השומר. אברהמי, בעל השורשים הבלקניים, זכור כטיפוס נעים הליכות שאהב לעזור לזולת וגם לשחק עם רעייתו בהצגות רבות. “היינו משננים יחד את התפקידים שלנו וזה היה יופי", היא נזכרת ומתגעגעת.

עזיז היא אם לשלושה וסבתא ל־13 נכדים. בתה תרזה הלכה בעקבות הוריה ולמדה בבית צבי. כיום היא ממשיכה בתחום כעוזרת במאי. אחיה פנו לאפיקים אחרים. אליהו שיפוצניק ורעות צורפת. שניהם, אגב, חזרו בתשובה. כשעזיז נשאלת איך היא מסתדרת עם התהליך שעברו, היא משיבה נחרצות: “יוצא מן הכלל. יש לנו יחסים נפלאים".

כשמדברים על מצוקת האמנים הוותיקים, עזיז אומרת: “חבל שלא הסדירו פנסיה לשחקנים. זה היה יכול למנוע כל מיני תופעות. במקום להתלונן, אני מקפידה לעשות התעמלות כדי לשמור על הכושר ופותרת תשבצים".

מה כל כך מריץ אותך בגילך?
“עשייה ויצירה. זה מרומם לי את הנשמה ואת הרוח".