"פעם שחקנית, תמיד שחקנית; נראה לי שהאפשרות הזאת תישאר פתוחה מבחינתי", אמרה לי בראיון לפני עשור עירית פרנק, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאטרון “הסמטה" היפואי, ובעבר התגלית המרגשת של “בחינת בגרות" ו"החיים על פי אגפא", סרטיו של אסי דיין. ברע שבחלומותיה לא שיערה באילו נסיבות טרגיות תשוב בימים אלה מהניהול ומהבימוי אל המשחק בהצגת “נראה אותך" מאת נמרוד עמית, שביימה בתיאטרונה.

“קורע לב מה שקרה כאן", אומרת פרנק, כשהיא על סף בכי. “יום אחד אמרה לי תמי (השחקנית תמי ספיבק, מלכת הפרינג', שמחלה קשה לקחה אותה בנובמבר – יב"א) שלא תוכל לבוא להצגה כי היא מרגישה לא טוב. הסכמתי. היה ידוע שלאחת כמוה, עם הרבה לב ונשמה, לא מסרבים. לא ציפיתי שההחלפה החד-פעמית תיהפך לקבועה".


“אף פעם לא חשבתי להפסיק לשחק, אבל נראה לי שאם הבן אדם מסוגל לעשות עוד משהו, שיעשה. בפרט כשמדובר בעשיית דברים משמעותיים בחיים, מה שמתאים לי כאידיאליסטית שמאמינה בלשנות את העולם", היא מציגה את עמדתה. “אז אני עושה דברים ויש לי מעמד, אבל הגעגוע למשחק תוך כדי חתירה למעמקי הנפש לא מרפה".

לצד הגעגוע, ישנה ההתמודדות הבלתי נגמרת עם קשיי הניהול, שבבסיסם אילוצים תקציביים מטרידים, למרות הגב מהעירייה. פרנק מצפה לעזרה רבה יותר ממשרד התרבות: “אם מדברים על פריפריה, לצורך העניין גם אנחנו יכולים להיחשב כזו".

ילדת הפרחים

פרנק, בת להורים שעבדו במערכת הביטחון, חוותה את הרגע המכונן שכיוון אותה אל המשחק כבר בהיותה תלמידת כיתה א' בחולון. בחוג הדרמטי בתיכון שבו למדה אחותה ליאורה, העלו הצגת סיום וחיפשו ילדה שתגיש את הפרחים בסופה. מאותו רגע שבו ילדת הפרחים של אז דרכה שם לראשונה על במה, היא לא זזה ממנה.

מחוגים דרמטיים בעירה היא עברה לתיכון האמנותי תלמה ילין בגבעתיים ולמדה בו במגמת משחק. “אני אדם שלא מפסיק ללמוד כל החיים", מצהירה פרנק, שעל כישרונה עמדתי כבר בהיותה בת 20. היה זה כאשר השחקנית מרים נבו, מורתה הנערצת בתלמה ילין, ביימה בסדנת התיאטרון בלוד את ההצגה “פונדק הרוחות" מאת אלתרמן. פרנק, שקיבלה שחרור מוקדם מהצבא בגלל בעיה בכליות, הובאה ללוד על ידי מורתה כשחקנית חיזוק לתפקיד הראשי של נעמי, ולמיטב זיכרוני המיסה את הקהל. אגב, הנערה הלודאית שהקסימה שם בשירתה מוכרת כיום כאתי אנקרי.

מלימודיה בבית צבי כמעט המריאה פרנק אל התהילה, כאשר משחקה בסרט הטלוויזיה האמריקאי “זיכרונות אהבה", שצולם בארץ, הקנה לה מועמדות יוקרתית לפרס האמי. בסרט, שבו כיכב קירק דאגלס, היא שיחקה את אהובתו בצעירותו מול בנו אריק, והתוודעה למערכת היחסים המסובכת במשפחתו של הכוכב ההוליוודי היהודי. לדבריה, כשבנו רצה להציג בפניו את הפרטנרית הצעירה שלו מהסרט, דאגלס האב וזוגתו סילקו אותו בבושת פנים. פרנק שהזדעזעה מכך, נרעשה לא פחות כאשר שמעה כעבור שנים שדאגלס הבן, שהיה מכור לסמים ולאלכוהול, שם קץ לחייו.

ההתחככות במשפחת דאגלס לא גרמה לה להרים את האף. בצילומים היא הוכיחה שנשארה ילדה טובה חולון. ככוכבת הצעירה של הסרט, עדיין שחקנית מתחילה, פינתה מרצונה את הקרוואן שהועמד לרשותה לשלמה בר שביט וליהודה אפרוני, שחקני הבימה הוותיקים.

ועוד משהו קטן. “זמן מה לאחר מכן קרה לי אחד הדברים המדהימים בחיים", היא מעידה. “כשהגעתי לארצות הברית ופתחתי מדריך טלוויזיה לא האמנתי למראה עיניי: הפרסום לסרט לווה בצילום שלי. כל אמריקה הכירה אז בדרך הזאת את עירית פרנק".

צעדה הבא היה בסרט הנעורים “בחינת בגרות", כשמולה, אז עדיין עם בלורית שחורה, דן תורן. “יופי של פרטנר", כעדותה. הם שיחקו שם זוג תלמידי תיכון מאוהבים, שבסוף הסרט נראים מגיעים ללימודים עם עגלת תינוק. פרנק זוכרת את במאי הסרט, אסי דיין, מגיע לצילומים “מתודלק".



“אבל הוא היה מרוכז בהסרטה ולא גילה סימנים של טשטוש ושל אובדן חושים", היא נזכרת. “מאוד אהבנו את אסי. זאת הייתה הפקה משפחתית שצולמה בבתי המעורבים בה. בכל בוקר היינו קונים את הדברים הכי טעימים שניתן להעלות על הדעת ופותחים את יום הצילומים בארוחה שמימית".

דעה אישית שלך על “בחינת בגרות", לדעת רבים מהסרטים היותר טובים של דיין?
“בעיניי זהו סרט נעורים נקי לעומת סרטי נעורים אחרים שנעשו כאן, סרטי בורקס. כיום חסרים לי סרטים שעוסקים באמת בהווי הנוער ומצליחים לרגש".

ובאשר אלייך?
“בבת אחת הפכתי מאדם אנונימי לאדם מפורסם. זה היה מאוד מפחיד, בפרט לאחת כמוני שאין לה אופי של כוכב. הבום שחטפתי אז אולי גרם לי לנהל בהמשך משחק מחבואים עם המקצוע".

תקופת מה נחשבה פרנק כשחקנית של אסי דיין. לאחר “בחינת בגרות" שיחקה ב"בנות", סרטו של נדב לויתן, שהופק על פי תסריט של דיין. לאחר פסק זמן מהמקצוע, שאותו הקדישה לגידול שלושת ילדיה, חזרה בסרט נוסף של דיין, “החיים על פי אגפא". היא, שעבדה שנים כברמנית, זכורה ממנו בתפקיד ליאורה, המוזגת המצלמת, “אם כי במציאות אני ומצלמות זה לא משהו שהולך יחד".



המסלול של פרנק לחלוטין לא שגרתי. בעוד שכיכבה בסרטים, פרט להצגה אחת בתיאטרון בית ליסין היא לא השתלבה בתיאטרון הרפרטוארי והעדיפה את הפרינג' והצגות ילדים. “היה לי יותר חשוב להשקיע בגידול ילדיי מאשר לתת את כולי לתיאטרון מסודר", היא מסבירה.

פרנק מילאה תפקידי הפקה שונים וביימה הצגות ילדים, למדה בקורסים והשתתפה בסדנאות. היא הייתה זמן מה בעלת בוטיק, ובמשך שנה אפילו היה לה בתל אביב דוכן פלאפל. לתיאטרון “הסמטה" היא הגיעה לפני כ־20 שנה כבמאית. בעזרת המרץ שלה התקדמה לניהול המקום, השייך לעיריית תל אביב. “נשארתי כאן מתוך אידיאולוגיה", היא טוענת. “רציתי להראות שניתן לקיים ביפו תיאטרון. את הגישה שלי לרפרטואר המוצג בו אפשר לסכם במילה אחת - חדשנות".

איפה הנאמנות?
פרנק חיה בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב. היא אם לשלושה: דנה, הבכורה (30), סיימה בהצטיינות לימודי אופנה בברלין; תיאה, בת 27, עובדת במשרד להפקת סרטים ו"כמו אחותה, היא ממש לא בכיוון של משחק"; ומיכאל, בן 22, הוא סטודנט להנדסת מכונות.

מתברר שפרנק לא הסתפקה במשחק ובבימוי. לפני כ־25 שנה היא למדה בקורס להנחיית קבוצות מבוגרים בנושא נישואים וזוגיות, ולימים עסקה בכך בפועל. היא, גרושה בריבוע, אינה מתיימרת להצביע על עצמה כדוגמה אישית בנושא.

בין שלל תעודותיה גם תעודת גמר מקורס מנהלי מוסדות תרבות באוניברסיטת תל אביב. בשלהי העשור הקודם קיבלה ממעסיקיה בעיריית תל אביב הצעה, לכאורה בלתי ניתנת לסירוב: לנהל את האוניברסיטה העממית שבעיר. אז נתנה לעצמה להבין שהאתגר הזה מתאים לה ככפפה ליד. “האוניברסיטה העממית לא מחלקת תארים אקדמיים", אמרה לי בראיון קודם. “אנשים באים ללמוד בה מתוך סקרנות נטו וצימאון לדעת. הסקרנות מנווטת אותי בהרבה מהלכים בחיים שלי, בעוד שמהפרסום ברחתי תמיד כמו מאש".

עירית פרנק. צלם : יוסי צבקר עירית פרנק. צלם : יוסי צבקר


היא ניסתה לרקוד על שתי חתונות, עד שחזרה לנהל באופן מלא את “הסמטה", הגם שהיו שניסו למנוע ממנה לבצע את המהלך הזה. לדבריה, היא מנצחת על תיאטרון חדשני ומתקדם, שיש בו המרכיבים הצפויים מתיאטרון שוליים, שבמתחמו מתנהלת פעילות מוזיקלית.

פרנק איננה מסתירה שבמהלך שנות הניהול שלה בתיאטרון “הסמטה" לא שללה מעבר לניהול גוף תרבותי גדול יותר. וכעת? “בחודש שעבר חגגתי 60 וזה כבר גיל שבו לא כל כך קופצים ממקום למקום", היא אומרת. “אם יש לי כעת חלום, זה לקדם כמה שאפשר את תיאטרון ‘הסמטה', אף על פי שאני מודה שמבחינת הקהל הרחב אנחנו לא נמצאים במיקום אידיאלי".

היא איננה חוסכת ביקורת מהמציאות הסובבת אותה. “התיאטראות הפכו לשוק של אולמות", קובלת פרנק. “אומנם עושים הרבה, אבל בתוך כל השפע הזה אין שום ייחודיות".

למה את מתגעגעת?
“לנאמנות - לא לחוק הנאמנות - ולערכים של פעם. אולי אני לא כזאת נאיבית, אבל איך שבעבר אנשים היו אחד בשביל השני. זה חסר לי".

חשבתי שתאמרי שאת מתגעגעת לאורנה, הדמות בסרט “בחינת בגרות".
“לא, ממש לא. אורנה אומנם הייתה שלב מאוד נחמד בחיים שלי, אבל נראה לי שהתקדמתי מאז".