"ישבנים קוראים בחירות": סאטירה שמדלגת בין הבמה לשידורים החיים

בסופו של יום הבחירות, עם סגירת הקלפיות ועליית המדגמים בערוצי הטלוויזיה, ייפתח מופע הבחירות האלטרנטיבי והסאטירי "ישבנים קוראים בחירות", בהנחיית המשוררת־המתנחלת שמחה בביוף והשוטר־המשורר זך מנצור, הלוא הם (בהתאמה) השחקנים נדב בושם ויובל שגב ("המופע של רנו פסקאל", "חיות לילה"). על מסך שיוצב בתיאטרון "תמונע", יוקרנו תוצאות המדגם משלושת ערוצי הטלוויזיה ומשם יזלגו לבמה לצמד המנחים, שערוכים לנהל דיון מאולתר בהתאם להתרחשויות.

"תוצאות המדגם הן הדבר המעניין. אחר כך, במשך שעות, הפרשנים יטרחנו לנו. מכאן אנחנו יוצאים לפעולה לפרשן בלייב, לזהות רגעים הזויים בשידורים ההזויים עצמם, כשכל הכיף הוא בתנועה בין שתי המדיות, המסך והבמה, הפוליטיקה והאמנות, כדי שנוכל לבכות או לצחוק יחד", אומר בושם, שלרגל הבחירות גייס את שגב כדי להיכנס שוב לשתי הדמויות שיצרו לפני כ־15 שנים, במופע הקאלט הפרוע "ישבנים קוראים שירה".

השניים, למי שאינו מכיר: בביוף (בושם) היא מתנחלת, אשת תרבות ולוחמת חברתית; ממקימות ההתנחלות סביוני מגרון עלית; משוררת זוכת פרס כהנא לסכסוך אזורי על ספרה "האורז חייך"; ייסדה את מרכז הפרינג' בהיכל התרבות בקריית ארבע; יוזמת ומנהלת פסטיבל הסרט הגאה במערת המכפלה; פמיניסטית ללא ילדים; דתייה שוברת סטיגמות שאין לה אלוהים; ומספר 20 ב"עוצמה יהודית". "סמוטריץ', מבחינתה, הוא שמאל קיצוני מושתל של בל"ד", מדגיש בושם.

לצדה, מנצור (יובל שגב): שוטר שחוטא בכתיבת שירי אהבה ונטישה; מהשוטרים היחידים שמסרבים להכות אתיופים בהפגנות; ומגלה בקהל אנשים שעצר או היכה. "שוטר פילוסוף, דוגמת רוני אלשיך", אומר בושם.

"איפה שלא תזרקי אותנו, אנחנו פורחים. ביום שלישי נדבר, נקרא שירים. נפרש את המדגם ותוצאותיו, והיה אם אחת הצופות תבכה, נעודד אותה. השנה יש מתח גדול מתוצאות הבחירות. אני בטוח שזה יעבוד לנו", מבטיח בושם.

בין מערכות הבחירות, בושם ממשיך להופיע סולו בנעליה של בביוף, שמראיינת פוליטיקאים, כולל המועמד המסקרן משה פייגלין. "הייתי הראשון לזהות את זהות", הוא אומר. "בהתחלה חשבתי שפייגלין הוא דמות־דמה כמוני, אבל מתברר שהאיש אמיתי. הוא אינטליגנט, מעניין, מפחיד ומטריד כאחד. החיוך שלו מזכיר את החתול מ'אליס בארץ הפלאות'. אני חוזה שהוא יקבל חמישה מנדטים".

בושם (44) הוא פעיל ותיק בסצנת הפרינג'. את הקרירה הבימתית שלו החל ב"אינקובטור", בתיאטרון "הזירה" ובמרכז העירוני על שם נורית קציר הירושלמיים. ב־17 השנים האחרונות הוא משחק בקביעות בתיאטרון "תמונע". הוא יצר והעלה במסגרתו הצגות ומופעים, ובהם "מופע שירה בציבור - מדונה" בהנחייתו כ"יחיאל חרמש", עיתונאי מערוץ 1 שלא התקבל לתאגיד.

"הוא מספר סיפורים פיקטיביים על החיבור של מדונה לציונות, שנובע מהצורך להפוך כל דבר ל'שלנו, לישראלי ויהודי'", מספר בושם.

ב"בנות בצריח", מופע אחר שהוא מריץ עם עדי ליברמן, הוא עורך סיור מורשת קרב פיקטיבי, שמובילות שתי חיילות מדובר צה"ל, סמ"ר ג'ני אברג'יל ורב"ט ג'אנה רוזבובין, בעיריית תל אביב, בקמפוס בהר הצופים, בכנסייה נטושה בווילנה או ב"קיבוץ העותמאני הראשון בעכו". "מדהים לגלות עד כמה זה עובד. כשאנשים רואים אותך במדים, אתה יכול להלעיט אותם בכל סיפור ופרט הזוי שעולה בדעתך", הוא מתפעל. ב"דברים שמצאתי בארון של אמא", המופע האחרון שלו, הוא משחזר את בית אמו גדוש החפצים, כפי שנותר לאחר מותה.

"התיאטרון הרפרטוארי משעמם אותי עד מוות, עם קהל מנויים שבוי שלא שואל שאלות מהותיות ולא מציב אתגרים", הוא אומר. "ממש כמו קהל הבוחרים, שמצביע שוב ושוב לאותה מפלגה. לפחות בפרינג' אני אדון לעצמי, ויכול לקבוע תכנים וחוקים וליצור עם הקהל יחסים חדשים ומעניינים. מובן שהפרינג' על כל גווניו, בתל אביב ומחוצה לה, צריך לקבל יותר מהעוגה התקציבית".