"זה היה כמו בום על־קולי", היא חוזרת באחת אל הילדה בת ה־7 שהייתה בקיץ 66'. "כשבאתי עם אמא שלי לצפות בחידוש המחזמר 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' בקאמרי, לבי התנפץ. אני זוכרת כאילו היה זה אתמול איך כאשר עלה המסך והחלה ההתרחשות בהצגה, הרגשתי מעין זרם חשמלי, והגוף שלי הלך ונטה ממקומו ביציע לאט־לאט ובהשתוקקות לכיוון הבמה. באותו רגע השתנו חיי. מאז מחיאות כפיים של קהל, גם לא בהצגות שלי, יכולות להביא אותי לידי דמעות. אז גם החלטתי שאהיה שחקנית".

הילדה בת ה־7 היא חני נחמיאס ברוכת הכישרונות, השחקנית והזמרת, כוכבת הילדים והסופרת לטף, שחגגה השבוע ביום הבחירות את יום הולדתה ה־60. לרגל ציון הדרך הזה היא ממריאה איתנו, ממקום מגוריה בקומה ה־27 של מגדל גינדי שרונה בתל אביב, למסע בין תחנות חייה. את המסע מעדיפה ילדת הפלא של פעם לפתוח בהצגה ששמה אותה ב־1971 על המפה.

"שמלת השבת של חנה'לה": "למעשה, בתפקיד הראשי של חנה'לה אצל אברהם לוריא ב'תיאטרון מארץ עוץ', שם שיחקתי קודם לכן רועה בהצגת 'היידי בת ההרים' ומשור בהצגת 'פינוקיו', התחיל להתגשם החלום שחלמתי במהלך הצפייה ב'שלמה המלך'. נבחנתי עם 'על כפיו יביא', שיר האודישנים שלי באותם ימים. נורא אהבתי והערצתי את רבקה זהר. אפילו ניסיתי לשיר כמוה בקול דקיק וזך. בעידן שלפני פסטיבלי הילדים הפכתי בבת אחת לידוענית. השיא היה כשלקראת ההצגה בקולנוע 'נגה' בגבעתיים, ליד הבית, שמי התנוסס בגדול במודעות ברחבי העיר. הרגשתי כמי שמרחפת סנטימטר מעל הרצפה. כילדים לא קיבלנו כסף על הופעה בהצגות, רק מתנות חינוכיות כמו גלובוס מואר וספר סיפורי המקרא".


חני נחמיאס. צלם : יוסי אלוני חני נחמיאס. צלם : יוסי אלוני


המשפחה: "נולדתי בבית החולים 'דג'ני', לימים 'צהלון' ביפו. הורי, יעקב ופנינה נחמיאס, שניהם ס"ט, יוצאי סלוניקי שביוון. גדלתי עם אחַי - ירדן, מסגר אומן, ושחר, צייר - בבית של תרבות לדינו עם עברית ברמה גבוהה ועם דגש על חינוך. נדרשתי להצטיין בלימודים כדי שירשו לי להופיע. בגלל זה הייתי החננה הלאומית. 'חניקה הביאה תעודה משעממת, הכל טוב מאוד', אמא הייתה מתגאה בשכונה. כן, בבית אני חניקה, או חנוש, כפי שקוראת לי איילת נחמיאס־ורבין, בתו של האח הצעיר של אבא. לימים סגרתי מעגל עם תרבות הלדינו מהבית כשבמשך שנתיים למדתי את השפה באוניברסיטת בר־אילן, לאחר שאת הרומנסות הספרדיות גמעתי עם חלב הינקות שלי".

מקהלת צדיקוב: "לפני חנה'לה התחלתי להופיע במקהלה מייסודם של יוצאי בולגריה עם עירית ענבי, חברתי הקרובה עד היום. הייתי נוסעת בשני אוטובוסים ליפו כדי לשיר בניצוחו של לסלו רוט, איש אלגנטי, ספוג בתרבות אירופית ומוזיקאי שהערצנו בכל נימי נפשנו. שרנו שם קלאסיקות עבריות ושירי עמים".

"אני ירושלמי": "אני הילדה שרואים אותה שרה על המרכבה של מונטיפיורי לצדו של יהורם גאון וצועקת 'כל הכבוד לשר!' בשיר על משה מונטיפיורי בסרט 'אני ירושלמי', שיצא בשנה של חנה'לה. יהורם היה מקסים".

"אורט טכניקום": "לא תאמינו, אבל אני הנדסאית בניין עם תעודה. 'קודם תלמדי מקצוע', אמרו הורי ולא הסכימו שאלמד ב'תלמה ילין'. כיסמנית, ילדה נורא טובה שעשתה מה שאמרו לה - חוץ מענייני לבוש שבהם הייתי טום בוי והתמרדתי - צייתי. כישרון הציור שלי הביא אותי לאורט טכניקום. את התוצאות רואים בדירה שלי שאותה תכננתי".



שמעון פרס: "חמי פרס, שלמד כיתה מעלי בתיכון, ואני היינו שלוש שנים בני זוג בתקופת הלימודים שם. עם ה־1.58 מטר שלי תמיד נמשכתי לאנשים גבוהים. אגב, הבן שלי טום מתנשא לגובה של 1.92 מטר. אנשים חשבו שחמי וחני הוא זיווג שיהיה לעד. סוניה פרס הייתה מדהימה ומאוד אהבה אותי, גם שמעון, שאצלם הייתי מתארחת לקידוש של ליל שבת. חוויה בלתי נשכחת הייתה לטוס במסוק בל צבאי גדול עם שר הביטחון פרס, בנו חמי והרב הראשי לצה"ל גד נבון לסדר פסח עם חיילים באחד מבסיסי צה"ל. אני זוכרת את עצמי קמה אצלם בשבת בבוקר, הולכת למטבח לקחת כוס מים ופוגשת את שר הביטחון מדיח כלים כשהוא לובש תחתוני בוקסר. ליום הולדת 18 שלי הוא כתב לי ברכה מאוד יפה. פרס וסוניה קנו לי אז שרשרת זהב עם פרפר. הייתי אצלם כמו בת משפחה, אבל כשהתגייסנו לצבא נפרדו דרכינו".

גולני: "בגלל הלימודים בתיכון המקצועי גויסתי לגולני כשרטטת וכפקידת מבצעים, למרות שהתקבלתי ללהקה צבאית לפני הגיוס. כשהועליתי בבקו"ם לאוטובוס שנסע צפונה, הייתה דרמה איומה שלבסוף התבררה כמיותרת. שלושת החודשים שלי בגולני, עד שהועברתי ללהקה, היו תקופה חווייתית במיוחד, כולל תרגיל לילי קרבי שאליו לקחו אותי כצ'ופר על ששרטטתי את פקודות המבצע ובו הרגשתי בעלטה כמו בסרט. בגולני, אגב, כבר היה לי חבר אחר, הקמב"ץ גוני הרניק, שאחר כך נפל בקרב הבופור במלחמת לבנון הראשונה. יותר מעשור הסתובבתי עם מודעת האבל שלו בתיק".


חני נחמיאס. צלם : שוקה כהן חני נחמיאס. צלם : שוקה כהן


להקת הנח"ל: "כשהגיעה ההעברה ללהקה, כבר הייתי גולנצ'יקית מכורה, וכל השירות בלהקה לא נפרדתי מהכומתה החומה של גולני. בלהקה התחלתי כמחליפה, בלי שום סולו. כנראה הם נבהלו לאחר שנתן דטנר, שהכיר אותי מגבעתיים, העביר להם הודעה שתגיע אליהם אחת שתקרקס אותם. בקושי נתנו לי שורה בשיר 'ויויו גם'. רק בהמשך השירות, לאחר לא מעט תסכול, קיבלתי שם את הכבוד שהגיע לי".

חנן גולדבלט:
"בלהקת הנח"ל פגשתי את חנן גולדבלט. משם אני זוכרת אותו כבמאי תזזיתי ומלא הומור, מין ילד שטותניק כזה ונורא מצחיק שאהבנו. הוא זה שהביא אותי ל'בלי סודות', התוכנית שהפכה אותי לכוכבת ילדים, ואיתו הופעתי בלי סוף בכל הארץ. מעולם לא ראיתי אפילו לא ברמז מה שסיפרו עליו, מה גם ששום דבר לא היה חסר לו כשנשים חגו סביבו. לפעמים היה נדמה שהכל המצאה. עצוב לי מאוד בשבילו. לא עזבתי אותו. נשארנו חברים. אנחנו נפגשים עד היום".

"בלי סודות": "התוכנית 'בלי סודות', שיצאה לא מעט זמן לאחר שצולמה, הפכה אותי בבת אחת לכוכבת ילדים. התוכנית שינתה באופן חד־משמעי את חיי. לא רק שהיה לה רייטינג מטורף, אלא גם לימדו באמצעותה בבתי הספר. מה שלא יודעים הוא שהתוכנית צולמה בהמשכים. בשלב כלשהו הייתה שביתה ממושכת בחינוכית. אז כשהסתובבתי בחוסר מעש, העברתי את הזמן במכירת ספרים מדלת לדלת, אפילו במילוי קופסאות בחומוס במעדנייה".

בלי סודות חנן גולדבלט חני נחמיאס נתן נתנזון. צלם : הטלוויזיה החינוכית בלי סודות חנן גולדבלט חני נחמיאס נתן נתנזון. צלם : הטלוויזיה החינוכית



התיאטרון הקאמרי:
"כשישבתי במזנון של החינוכית בהפסקת צילומים של 'בלי סודות', נקשר לי קשר של שיחה עם אבנר חזקיהו, מגדולי השחקנים בקאמרי. בסופה הוא ביקש ממני את מספר הטלפון שלי. נתתי בלי לשאול למה. למחרת צלצלו מהקאמרי. עמרי ניצן הזמין אותי לשחק שם בקומדיה הבריטית 'מיטות משונות' את בת זוגו של וישינסקי בהצגה שחזקי היה מהכוכבים שלה. כך החלו לי בשלהי 81' חמש עונות מרתקות בקאמרי, שהיה בית הספר שלי למשחק. בסצינה בהצגה, שבה הייתי אמורה להיות כאילו ישנה, נרדמתי על אמת מעייפות. כזה דבר שוב לא קרה לי בתיאטרון. בקאמרי עברתי מהצגה להצגה עד שהתשוקה אבדה לי. במקביל חברים שלי הופיעו במופעים כמו 'הלהקות חוזרות' וזה גרם לי לקנא. בגילי הצעיר דאז בא לי לעשות משהו של נעורים בעוד שבתיאטרון הייתי במעין בית אבות יוקרתי. בקיצור, הרגשתי שמיציתי ובא לי בידור".

צביקה: "בשנה שבה התחלתי לשחק בקאמרי פגשתי בבריכת כפר המכביה את בעלי הראשון, צביקה שטיינמץ. הגם שהיה גרוש ואב לילד, הוא, גבוה, חתיך, איש מרשים מאוד, נראה היה לי כגבר החלומות. נישאנו ב־83', אבל האושר שלנו לא נמשך זמן רב. צביקה חלה במחלה קשה בכלי הדם שהרסה לו את החיים. עברנו תקופה נוראית כשהייתי בשיא הקריירה. העבודה הייתה בשבילי בריחה והחזיקה אותי שפויה כשהקהל, שאותו בידרתי, לא ידע מה עברתי בבית. אחרי עשר שנות נישואים צביקה נפטר".


טום ומאי: "בכל אותה תקופה קשה היה לי חשוב להגן על הילדים שלנו ולמנוע מהם להיגרר לתוך המחלה של אבא שלהם. אפשרתי להם להביא חברים, לשמוע מוזיקה, אפילו להיות שמחים, כי החיים נמשכים. מאי בת 32, נשואה והיא גננת. טום, שאת שמו החלפתי מתום בעצת הרב איפרגן, הוא 'הרנטגן', בן 35. לפני עשר שנים הוא יצא לטיול במזרח הרחוק ונתקע בקמבודיה, שם הכיר צעירה מקומית והתחיל לעסוק בנדל"ן בעזרתי. אני מושקעת שם הרבה יותר ממה שהתכוונתי. אולי אני לא מבינה גדולה בכלכלה, אבל יש לי אינסטינקטים עסקיים טובים שאף פעם לא הכזיבו אותי".

כוכבת ילדים בעירום: "אין לי הסבר איך נקלעתי לכך, בניגוד לאופי השמרני שלי. חשבתי שתפקיד נשי ראשי בסרט 'בובה', לצד זאביק רווח, אחד מהקולנוענים היותר נחשבים בארץ, שווה אפילו סצינה בעירום. לא יכולתי לשער שתיהפך למה שהפכה. בסיכומו של דבר סצינת האונס עם אשר צרפתי הייתה טראומטית לגבי, גם אם התאפשר לי לחרוג מהטייפ־קסטינג של דמויות חמודות ומתוקות. המשחק ב'בובה' הוציא ממני צבעים שהם האנטיתזה שלי".

חני נחמיאס. צלם : ראובן קסטרו חני נחמיאס. צלם : ראובן קסטרו


"פיטר פן": "אף פעם לא החשבתי את עצמי כזמרת אלא כשחקנית ששרה. לכן אולי לא היה לי הלהט להוציא תקליט. את כישורי השירה שלי ניתן לי להפגין במחזות זמר, שאיתם התחלתי לפני 30 שנה כוונדי ב'פיטר פן'. בהפקה א־לה ברודוויי קרתה לי תאונה מפחידה. זה קרה בזמן שבו היה עלי להתעופף מצד אחד של הבמה לצד השני, ותקלה טכנית העיפה אותי כמו טיל לתוך התאורה. בנס יצאתי מזה בשלום, ועם הבמאי שלי שם, אורי פסטר, סגרתי מעגל לפני שלוש שנים בחג המחזמר שהוא הפיק בבת ים. למרות שהצגנו את 'גולדי חזיות' שלוש פעמים בלבד, זה היה משיאי הקריירה שלי, בתפקיד של אישה חרדית מורדת".

"צלילי המוזיקה": "תפקיד מריה ב'צלילי המוזיקה' בבימויו של מנחם גולן היה מתנה גדולה שקיבלתי ולא ידעתי להעריך אותה. אני נאלצת להודות שכאשר הוצע לי הסתייגתי ואמרתי שזה כמו מרק קר, אפילו אלטע זאכען. פחדתי שזה יקבור אותי ובעצם חלמתי על 'מצחיקונת' ועל 'מרי פופינס'. 'רק תעשי אודישן', אמרה האמרגנית שלי, ציפי מייזלר. אני חייבת לה את התפקיד שהביא אותי לפגוש מאחורי הקלעים בניו יורק את ג'ולי אנדרוז, מריה המקורית והאולטימטיבית, שאותה ראיתי מככבת במחזמר 'ויקטור ויקטוריה'. באתי אליה עם תוכניית 'צלילי המוזיקה' בעברית. 'ממריה למריה - באהבה', היא כתבה עליה, ואני המשכתי לתפקיד עליסה במחזמר 'עליסה בארץ הפלאות".



חברת מועצת העיר רמת גן: "פרק מיותר לחלוטין בקריירה שלי. אם בדרך כלל אני לא נאיבית, כאן הייתי. אני ירוקה, ממחזרת כל מה שאפשר ושומרת על הסביבה. כשהציעו לי לייצג את הירוקים, חשבתי שיש לי המון מה לתרום. כיום אני מבינה שמי שנכנס לפוליטיקה הוא מזוכיסט או טיפש. כי זו מערכת מסואבת, כוחנית, נקמנית ורעה. בקיצור, כל מה שלא הייתי רוצה לגעת בו. אם שרדתי שם קדנציה שלמה, זה היה כדי לא להיחשב כגימיק שבאה והולכת.

וההישגים? שבילי אופניים, גינות כלבים, ניקוי ופינוי מקלטים. בכל מקרה אני עם הפוליטיקה גמרתי. בלב שלם סידרתי לעצמי לא להיות הפעם בארץ ביום הבחירות, אלא בטיול במרוקו, הרחק מהמדמנה המכוערת, שבה אנשים אוכלים זה את זה. במצב הזה עדיף להתנתק. אני לא קוראת עיתונים. כשדוחפים לי עיתון ליד, אני אומרת 'תודה, לא', כי אני רק יכולה לנקות עם זה שמשות. עדיף לקרוא ספר או לצפות באיזו טלנובלה בטלוויזיה, אפילו 'הכלה מאיסטנבול', מאשר לצפות בחדשות. מה אני צריכה לדעת על רצח בנתניה או על איזו פיליפינית שחנקה קשישה בגבעתיים, או על ההוא שדרס או נדרס. עדיף לי לחיות מתחת לרדאר. ומי שרוצה לקרוא לי בת יענה, שטומנת את ראשה בחול, שיקרא".

מאיר שלי: "את מאיר עזורי, בעלי השני, הכרתי בטעות. ערב אחד נשארתי בבית לאחר שהאמרגנית שלי, ציפי מייזלר, אמרה לי לראות את התוכנית של דודו טופז. 'מיקי קם שרה הפעם את שיר השבוע ובפעם הבא את', היא נתנה לי משימה. פתאום צלצל הטלפון. על הקו היה גבר לא מוכר. כשביקש לדבר עם איזה פרופסור, השבתי שהפרופסור לא פה ושאלתי אם ירצה לדבר עם הפרופסורית. אין לי מושג למה עשיתי את זה. כנראה משעמום. השיחה, שהתחילה בהתבדחות, נמשכה שעה וחצי. בסוף, בסוף, בסוף, כשהוא ביקש את מספר הטלפון שלי, לא נעניתי לו.

אבל כשהציע שנשתה קפה, יצא לי 'אתה יודע מה? יאללה'. היאללה הזה הביא אותנו לחופה. כאשר גיליתי לו לבסוף שיש לו עניין עם חני נחמיאס, הוא שאל בנימה מבודחת: 'למה קלקלת?'. וכשנפגשנו למחרת, כבר ידעתי עליו הכל: שהוא בעסקים, מבוגר ממני בתשע שנים, את הסיבות לגירושים שלו ושיש לו שלושה ילדים מקסימים - נעמה, הילה ויונתן - בגילים של טום ומאי. צביקה הביא לזוגיות שלנו את רועי. כמו מריה ב'צלילי המוזיקה', אני אוספת ילדים ובסך הכל יש לי שישה. הייתי בת 38 כשהתחתנו, חמש שנים אחרי שהתאלמנתי. מבחינתי, מה שנתן למאיר הכי הרבה נקודות אצלי, זה שהוא אבא נהדר, כי לילדים שלי לא היה אבא שתפקד כאבא".




"כנר על הגג"
: "לאחר כל מחזות הזמר לילדים שבהם הופעתי, הייתי גולדה ב'כנר על הגג' בקאמרי. שרית וינו־אלעד פרשה אחרי 200 הצגות, ומיקי קם ואני החלפנו אותה לסירוגין עד הסוף במאות ההצגות שנותרו. זאת לצד דטנר, שהוא חבר וגם פרטנר מאוד תובעני ולא קל. בהיותו במאי, לא רק שחקן, הוא מסוגל לתת טיפים והערות גם בהצגה ה־300, ויש לך מולו הרגשה שהוא תמיד עם זכוכית מגדלת ביד".

"אנני": "במחזמר הנוכחי אני מגלמת את דמותה של גייס פארל, מזכירתו של המיליארדר אוליבר וורבאקס. זהו תפקיד כפוי טובה, כי מיס האניגן, מנהלת בית היתומים ששיחקתי בגרסה קודמת של המחזמר, היא תפקיד קומי ומצחיק של אישה מרשעת ומטורללת. הפעם משחקת אותה טלי אורן, שהיא מופלאה ומדהימה".

חני נחמיאס מחזמר אנני. צלם : יהונתן שאול חני נחמיאס מחזמר אנני. צלם : יהונתן שאול


ספורט: "כמי שגרה במרכז התרבות של תל אביב אני מדוושת באופניים, כמובן לא חשמליים, להופעות בעיר. את הספורט האמיתי שלי אני עושה שלוש־ארבע פעמים בשבוע במכון כושר ליד הבית עם פילאטיס, מכשירים וכאלה. בת 60 זה לא צחוק, צריך לתחזק. כמו כן אני אוכלת בריא, בלי סוכר. בכלל לא עושה בוטוקס. בשביל מה?".

קונצרן: "לצד ההצגות, מחזות הזמר וההנחיות ולצד ספרי הילדים שאני מוציאה, אני מתפזרת בין לפחות חמישה־שישה מופעים במקביל, שאת רובם אני מפיקה בעצמי. ביניהם 'דוס צ'יקיטיקאס', מופע בניחוח בלקני עם עירית ענבי, חברתי, שאני אוהבת אותה אהבת נפש וקוראת לה 'אחותי'. אנחנו כמו תאומות סיאמיות שלא הופרדו. אני מופיעה גם ב'עכשיו הזמן לאהבה', מופע הצדעה לעוזי חיטמן ומופע משירי הילדים שלו; 'תרועת הפסטיבלים', מופע של שירי פסטיבלים עם משה דץ; 'מסלוניקי מדור לדור' עם אבא שלי, שכסופר וכמשורר הוא קורא מספריו ושר איתי. בנוסף לכל אני ב'שמלת השבת של חנה'לה'. הילדה לפני כמעט 50 שנה היא כעת כמובן בתפקיד האם. הגיע הזמן".

חני נחמיאס, עירית ענבי. צילום פרטי חני נחמיאס, עירית ענבי. צילום פרטי