"בחלומותי לא חשבתי שהמילה 'ג'מבו' תמשיך ללוות אותי 45 שנה", מצהירה ציפי שביט. "יומיים לפני הפרמיירה של מופע הלהקות הצבאיות שארגן אברהם פשנל ושנקרא 'ג'מבו', שברתי את הרגל. כששכבתי במיטה שמעתי ברדיו ילד ששר שיר באיטלקית 'טנגו טנגו'. צלצלתי לפשנל ואמרתי לו, 'שמעתי את השיר הכי יפה בעולם'. בצהריים כבר היו מילים של יורם טהרלב, ואחרי הצהריים פשנל לקח אותי עם הגבס להקלטות באולפן. למחרת כבר שרו לי בכל מקום 'ג'מבו, ג'מבו'".

מה זה בכלל ג'מבו?
"ג'מבו הוא סוג של מטוס ענק, וזו גם מילה שכיף להגיד".

המילים שכתב טהרלב לשיר ("אחרי שקצת חיכיתי, תפסתי את הסקטים, אבל פתאום נפלתי, הרגל נשברה") אפשרו לשביט לעלות לבמה עם הגבס. המופע היה להצלחה ענקית והפך את שביט לכוכבת הילדים הבלתי מעורערת, דמות של ילדה מצחיקה ושובבה. "בשלב מסוים כבר הורדתי את הגבס, אבל לפני כל מופע הייתי מחזירה אותו לרגל", היא מגלה. "הייתי עומר אדם של אז".

מי שגדלה על "עומר אדם" של אותן שנים הייתה ילדה שהפכה לאחת הכוכבות הגדולות של עולם הילדים כיום: מיכל מוכתר עורי, ששינתה את שמה למיקי ומכונה "מיקי מלכת הילדים". בימים אלו מככבות השתיים במופע "מיקי וציפי בקרקס!" ושרות בו יחד את הלהיט ההוא. "השיר 'ג'מבו' היה חלק מפסקול הילדות שלי, ומרגש אותי לשיר אותו עם ציפי על אותה במה", אומרת מוכתר.

ציפי שביט. התיאטרון העממי א.דשא בע''מ

בהצגה החלום של מיקי הוא להופיע בקרקס. ציפי מבטיחה לה שאם מתאמנים החלומות מתגשמים. וכך, בעזרתה של ציפי מתחילה מיקי בסדרת אימונים מצחיקה כדי להופיע בקרקס. מעבר למסר, מדובר במפגש בין־דורי בין מי שעל ברכיה גדלו שלושה דורות של ילדים לבין מי שאין ילד שלא יודע לזהות את שמה ולדקלם לפחות אחד משיריה. "העבודה עם ציפי היא הגשמת חלום, אני לא מאמינה שאנחנו יחד על אותה במה", מצהירה מוכתר בת ה–37. "הייתי מעריצה שלה, גדלתי עליה כמו כל אדם שני במדינה הזו, עקבתי אחרי כל מה שהיא עשתה, הפסטיבלים, ההצגות והסרטים. את הסרט שלה ושל ספי ריבלין, '1 באפריל', למשל, ראיתי עשרות פעמים".

מוכתר לא יכולה לעצור את ההתרגשות כשהיא מדברת על השותפה שלה לבמה: "היא מודל לחיקוי מבחינתי. לא סתם במשך כל כך הרבה שנים היא המלכה הלא מעורערת של הילדים. ציפי חכמה מאוד, מבינה במה, יש לה פן קומי שלא ראיתי כמותו. היא יודעת טקסטים עוד לפני שהם נכתבו. היא אומנם בת 72, אבל כשהיא עולה לבמה זה רק להצדיע וללמוד. חוץ מזה היא חמה ודואגת, וכשאני בבלגן מבחינה רגשית, יש לה יכולת להרגיע אותי. כשאנחנו שרות בחזרה את 'הילד הכי קטן בכיתה', בכל פעם מחדש אני מתחילה לבכות".

מיקי מוכתר, המסעדה שלי מיקי. צלם : רפי דלויה,yes

במה שונה לדעתך עולם הילדים כיום ממה שהיה בתקופתה של שביט?
מוכתר: "בתקופה של ציפי היה רק ערוץ אחד, לא מיליון ערוצים כמו היום ולא יו־טיוב. אנחנו היינו רואים 'ציפיטפוט', 'בלי סודות' וזהו. זו הייתה היא ורק היא, לא חושבת שהייתה עוד כוכבת בסדר הגודל שלה. כיום לילדים יש פחות סבלנות, אבל מה שמדהים בציפי זה שהיא מצליחה להתאים את עצמה לכל תקופה. טוב, פשוט גאונה".

ציפי, איך את מצליחה להישאר עם אנרגיה כל כך גבוהה כשאת עובדת עם מיקי, שגילה כמעט מחצית מגילך?
"זה גם גנטי, מתנה גדולה שקיבלתי, וגם העובדה שאני כל כך אוהבת את מה שאני עושה. אני מאושרת לדעת שהמונית מחכה לי מתחת לבית ואנחנו עומדים לנסוע להופעה בטבריה, נהריה או כרמיאל. מרגש אותי להופיע בפני מבוגרים וילדים, ואני שמחה שאלוהים נתן לי לשמח אנשים במקום להתחבר לקתטר ולהזמין ברכיים ב–eBay. אני חושבת שזו הגדולה שבזכויות: הידיעה שזה לא לנצח. אני מודה לאל הטוב מהרגע שאני פוקחת את עיני בבוקר עם תפילת 'מודה אני', ועד הלילה כשאני מורידה את האיפור ואומרת 'שמע ישראל' וגם בכל פעם שיש שלט שמודיע שכל הכרטיסים נמכרו".

מוכתר, שהתקרבה בשנים האחרונות ליהדות, מוסיפה גם היא: "יש לי מערכת יחסים מדהימה עם השם. אני מדברת איתו מלא, מדליקה נרות, מפרישה חלה, מתפללת. אני מגדירה את עצמי שליחה, ומודעת לעובדה שהוא נתן לי לבצע שליחות פה".

הצד העצוב של השמחה

בשלב מסוים בחייה כתבה מוכתר במחברת תיאור מדויק של חייה כאדם בוגר, היא מאמינה שהכתיבה עזרה לה להגיע למקום שבו היא נמצאת כיום: "אני מאמינה שאתה מייצר לעצמך מציאות. אני מאמינה באלוהים, וברגע שאתה מאמין שיש מישהו שמנהל את העולם, אתה יודע שיש מי שמכין עבורך את מה שאתה אמור לקבל, בזמן המדויק לך. הייתי אחרי בית ספר למשחק, מאוד מפוחדת. במשך שנים לא הצלחתי כמו שרציתי. עבדתי בהפעלת בובות, הייתי הכבשה שושנה, קופיקו, הייתי צפרדע. זה כל כך קשה ולא מתגמל. עד שנגמרו החיות ויצאתי מתוך התחפושת. הכתיבה והעובדה שדמיינתי איך ייראו החיים שלי, הדמיון שילדים צועקים את השם שלי - עזרו לי. אם מישהו היה רואה אז את המחברת שבה כתבתי את החלומות שלי, הוא היה חושב שמשהו אצלי לא בסדר. אבל ברוך השם גם כשנסגרו בפני הדלתות, בסוף מצאתי חלון שנפתח. האמונה שמרה עלי והביאה אותי למקום שרציתי להגיע אליו. עכשיו אני מנחילה את המסר הזה לילדים. בהצגה הזו למשל אני אומרת 'אני מפחדת', ומקבלת את התשובה: 'יש קרן אור שמלווה אותך'".

את מרגישה שהגעת לפסגה?
"עוד לא הגעתי לפסגה. יש לי עוד הרבה פסגות לכבוש. אני מאחלת לעצמי להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת. לא הרבה אנשים קמים בבוקר ועובדים במה שהם אוהבים. אני מאחלת לעצמי שאהיה בריאה ושהשם ייתן לי כוח לשמח את הילדים. עוד הצגה, עוד הפקה, ההתרגשות אף פעם לא נגמרת. גרי בילו אמר לי שביום שאפסיק להתרגש אעזוב את המקצוע, ולשמחתי בכל הצגה אני מתרגשת מחדש. כשאני שומעת את הילדים צועקים 'מיקי', אני לא מאמינה, ומברכת על זה".

מיכל (מיקי) מוכתר, ציפי שביט. אלוני מור

החיים של מוכתר לא היו קלים: כשהייתה בת 14 איבדה את אחיה תום בן ה־6, כתוצאה מהתפוצצות עורק בגזע המוח. בשנת 2013 רגע אחרי שחוותה את ההצלחה המיוחלת בקריירה, התבשרה שחלתה בסרטן במיתרי הקול. היא נותחה - והחלימה. אבל זה לא הכל: לפני כשנתיים נהרגו דודה ושני ילדיו בתאונת דרכים קשה בצפון. האירועים הללו גרמו לה לכעוס על בורא עולם, אבל בסופו של דבר לא ערערו את האמונה שלה. "היה בי המון כעס", היא מודה. "רק שהאמונה שלי, האהבה שלי לחיים והרצון שלי לחיות, לבנות בית ולבצע את השליחות שלי חזקים מהכל".

את מרגישה שהאסונות הללו השפיעו עלייך?
"הם הפכו אותי למי שאני: רגישה, חרדתית אבל גם בעלת רצון להיות בשמחה ולחיות את היום, כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. המוות של תום ביגר אותי מצד אחד ומצד שני נתן לי רגישות ואהבה אינסופית לילדים. אני אוהבת לפגוש ילדים, לראות אותם צוחקים ולא מתעייפת מזה".

לאחרונה נאלצת להתמודד גם עם בריונות ברשת, לאחר שהטוקבקיסטים העבירו ביקורת על החתונה בהפתעה שערך לך בעלך אריק עורי, ועל 15 השנים שמפרידות ביניכם.
"להתחבא מאחורי מקלדת ולכתוב דברים מכוערים על אנשים זה אחד הדברים החמורים בעיני. כשקראתי את התגובות נפגעתי. אני בן אדם רגיש ולא הייתי יכולה לעבוד עם ילדים אם לא הייתי רגישה. אף אחד לא אוהב לשמוע דברים שליליים עליו. אז אני לא יכולה להגיד שהדברים האלה עברו לידי ולא השאירו סימן. גם כשהציבור נכנס בנתניהו לא נעים לו, גם האדם הכי חזק בעולם נפגע. למזלי, עם הזמן אני צוברת ביטחון ומבינה שיש סיבה טובה לכך שאני נמצאת במקום שלי כיום ויש סיבה לכך שילדים אוהבים אותי ושבאים לצפות בהופעות שלי".

החתונה של מיקי מוכתר ועורי. צלם : ענת מוסברג

החתונה של מיקי מוכתר ועורי. צלם : ענת מוסברג

אומרים שבכל קומיקאי יש צדדים עצובים. אתן חושבות שהגעתן למקצוע מתוך איזה עצב פנימי?
מוכתר: "בכל אדם יש צדדים עצובים, לא רק לקומיקאים או לבדרנים. אף אחד לא גדל ביער קסום עם פרחים ופיות, ולכולנו יש את התיק שלנו. אבל יש אנשים שבוחרים בחיים ממקום של שמחה ואהבה ודרך ההסתכלות הזו משפיעה על הסביבה. אני רואה את ההשפעה הזו כשאני רואה ילד מפחד ואומרת לו: 'בוא, אתן לך את כפתור האומץ', או כשילד מהדרום שר את 'זה בסדר לפחד' בזמן האזעקות".

שביט: "בכל קומיקאי יש גם צד עצוב, וזה בדיוק התמהיל הנכון. קומיקאי אמריקאי אמר פעם שהוא הכי אוהב להופיע בבית הורים, כי לא חשוב כמה זה מצחיק - ההופעה תמיד תיגמר בפיפי בתחתונים".

לחיות בכל דקה

גם חייה של שביט היו רצופים תהפוכות, מסוג שונה לגמרי. אבל גם הם נראו כמו התערבות אלוהית. גורלה השתנה כשהתקבלה ללהקה צבאית כמעט במקרה. אחרי אודישן לא מוצלח במיוחד פגשה במקרה את שאול ביבר, אבי הלהקות הצבאיות, שהחליט לקחת אותה ללהקת הווי פיקוד דרום.

חשבת מה היה קורה לו היית מפספסת את ביבר בכמה דקות?
"לא חשבתי על זה אף פעם. אני לא חושבת אף פעם קדימה או אחורה. קיבלתי בדיוק את הקריירה שרציתי. בזמן ההופעה הראשונה שלי בלהקת פיקוד דרום שקלתי 97 קילו, הכיסים של המכנסיים הצבאיים הגיעו לי לברכיים והחגורה יצאה בפטמות. עליתי ושרתי את 'טנגו כפר סבא', והקהל היה בהלם, כולם אמרו 'מי זאת הלאפה הקטנה הזאת?', אבל אני הרגשתי ביונסה. אבא שלי אמר לי, 'זה נהדר לשיר ולרקוד, אבל ממה את רוצה לחיות?'. אני מקווה שהוא מסתכל מלמעלה ואומר, 'היא חיה כל דקה'. זכיתי. אני מסתכלת על התמונות וחושבת על השנים שעברתי, איך התחלתי בטלוויזיה בשחור־לבן. לא היה אז כלום, לא גוגל, לא פייסבוק, לא סטורי ולא האשטאג. כל יום נסענו בארץ למופע אחר, עשינו 'הופה היי' ו'ציפי ללא הפסקה'. והנה, בגילי אני עושה מופע קרקס".

רבים מכוכבי הילדים של ישראל מכל הדורות, ממיכל ינאי, דרך עודד מנשה ועד רינת גבאי, עשו את המעבר מעולם הילדים לבידור למבוגרים. לעתים נדמה כי העבודה הזו, שכוללת הצגות רבות באותו יום, נסיעות מתישות ברחבי הארץ והתמודדות עם גדודי ילדים שלא מאפשרים חופש תנועה בסיסי ברחוב, מתישה את העוסקים בה. במקרה של מוכתר ושביט, השאלה אם יעשו בידור למבוגרים לא מעלה תשובות דומות.

"היו הרבה הצעות על הפרק, גם מחזות זמר בתיאטראות הגדולים, שלא יצאו לפועל בגלל לוחות זמנים. אני פשוט מופיעה כל יום", אומרת מוכתר. "אומנם למדתי בבית צבי ובאתי מעולם התרבות, אבל אני לא רואה את המעבר הזה קורה בשנים הקרובות. אני פשוט לא רוצה, ומרגישה שזה עוד לא שם. יש לי הרבה מה לתת ועדיין לא מיציתי את עצמי בעולם הילדים".

אחרי שנים שבהן הצהירה שביט כי היא רוצה לעשות תפקידים דרמטיים, לאחרונה היא התקבלה לסדרה "המדובב" של הוט לצד עמוס תמם ואניה בוקשטיין, שם היא מגלמת ראש משפחת פשע. "אני עושה תפקיד שהוא הכי לא אני", היא אומרת. "אם תשאל מישהו מי זו ציפי שביט, יגידו לך שהיא ילדה ג'ינג'ית, חמודה ששרה את 'הילד הכי קטן בכיתה'. הגעתי לתפקיד עם הרבה חששות, ומהטייק הראשון הרגשתי שמהדהד לי המשפט שאמרה אמא של פורסט גאמפ בסרט: 'החיים הם כמו בונבוניירה - אתה צריך שיהיו לך כמה שיותר טעמים של שוקולד'. 'המדובב' היא סדרה פנטסטית, והצילומים היו חוויה מהממת. הלילות, התלבושת, הטקסטים, להתעמת עם עמוס תמם, גבר צעיר, שחקן מטורף, ריצ'ארד גיר. לצורך התפקיד סיגלתי לי קול נמוך ואטי. לחישה מאיימת. איפה זה ואיפה 'מי שטוב לו ושמח'? זה הדבר הכי דרמטי שעשיתי. גם אם הייתי עושה תפקיד דרמטי אחר, של אישה או סבתא טובה, הוא לא היה ברמות האלו. פה התפקיד דרמטי ואפל, כמו 'נרקוס'. הוא אתגר אותי לטובה, עשה אותי דרוכה, נרגשת, שמחה ומודה".

וכעת את מגדירה את עצמך קומיקאית או שחקנית?
"קומיקאית ובדרנית שחרטה על דגלה את המוטו של לעשות שמח. אני שמחה שאלוהים נתן לי זכות גדולה להופיע ולהצחיק, להיות איזה פרוזאק של כולם יחד, לעשות מסז' לנשמה וללכת. מה יותר טוב בימים כל כך דרוכים וכל כך קשים במדינה שלנו מאשר לגרום לאנשים להחזיק את הבטן מרוב צחוק?".

"אוי, היא זזה"

גם על רקע הבחירות, שביט לא מתלהבת לדבר על פוליטיקה. לאחרונה סיפרו ב"מעריב" בנותיו של חברה הטוב, ספי ריבלין ז"ל, כי בשל עמדותיו הפוליטיות והשתתפותו בקמפיין הליכוד, הייתה תקופה שבה הצטמצם היקף העבודה שלו. "אני לא אדם פוליטי ולא מעורבבת", מגיבה שביט, החברה הקרובה ביותר של ריבלין. "הסיפור עם ההופעות שספי סגר או לא סגר הוא ישן, ובסופו של דבר ספי עבד ללא הרף. הוא היה אהוב במשך חייו באופן כמעט בלתי רגיל. לכמה אנשים יש פסטיבל הומור על שמם שמופיעים בו נתן דטנר, חנה לסלאו, ציפי שביט, מוני בראבא וגם יצפאן? לפני שנתיים עשינו לכבודו ערב וחשבנו שהוא יימשך ארבע או חמש פעמים, ולפני חודש חגגנו מאה הצגות. הומור ובידור זה מה שחשוב, ולא מה נאמר".

איך הייתה הפרידה ממנו?
"הכי קשה בעולם. הוא היה מורי ורבי, לא פחד מכלום, גאון קומי חסר תקדים, מספר הבדיחות הטוב ביותר שהכרתי. גדלתי לידו, עשינו מאות הופעות יחד. הוא היה הפרטנר של העולם, חזק, כל חיבוק שלו היה סודק לי צלע. פעם הוא אמר לי, אני אחבק אותך כל כך חזק עד שכל השברים יתאחו. הוא היה חולה הרבה זמן, ובתקופה הזו הייתי רואה אותו כל יומיים־שלושה. אני נוצרת את הזמן שלנו יחד. מאחר שלא יכול היה לדבר, ספי היה כותב לי פתקים ויש לי ממנו המון פתקים של אהבה וקרבה. לאחר שנפטר הצטרדתי, כאב לי הגרון. אני חולמת עליו לפעמים, ובחלומות שלי הוא מדבר, עולה עם טוטו לבמה ועם הטייטס שהוא היה לווה ממני ועושה מעלי שפגאט. ספי היה מספר על שלושה זקנים שיושבים בבית אבות וכל אחד אומר מה הוא רוצה שיגידו בהלוויה שלו. אחד אומר שיגידו כמה הוא היה איש טוב וכמה חברים היו לו. השני אומר שיגידו כמה הוא אהב נשים, איזה רקדן הוא היה ואיזה כיף עשה בעולם. והשלישי אומר: 'אני רוצה שיגידו 'אוי, הוא זז'. גם אני רוצה שיגידו 'אוי, היא זזה'".

ציפי שביט וספי ריבלין. צלם : יוסי אלוני

לצד הקריירות המשגשגות של השתיים, שכוללות גם שעות ארוכות של חזרות, הופעות ונסיעות ברחבי הארץ, הן דואגת גם לדור הבא: שביט כסבתא במשרה מלאה ומוכתר כאמא לבת שנתיים ולתינוק בן חצי שנה. "לא קל לנהל קריירה כאמא", מודה מוכתר. "המצפון עובד שעות נוספות. בימים שאין הצגות אני כמובן צמודה אליהם, ובימים שיש הם באים איתי להופעה".

"היום אני 'ספתא'", משתפת שביט בחווייתה. "אני הולכת עם הנכדים לסרט ואחר כך לג'ימבורי ואחר כך לקפוץ בטרמפולינות. אחר כך אנחנו הולכים לשוט בסירות פדלים ואני נפרדת מהטחורים שלי ומרגישה שנשרפות לי הירכיים. אני אומרת לדניאל, הנכד שלי, 'פדל, פדל', והמים עפים לכל מקום ומרטיבים לי את הפוני, וחם לי ואני מרגישה שכל השחלות שלי נשרפות. ואני אומרת לו, 'תן בכוח', והוא אומר לי, 'מה, אני עובד שלך?'. הקטנצ'יק של הבת שלי שאל אותי, 'את רוצה לשכב על החוף ואני אכסה אותך בחול?'. אמרתי, 'אתה לא רואה שסבתא בת 100?', בסוף הוא כיסה אותי בחול והלך לקנות ארטיק. שכח אותי. כשאני חושבת לקחת יומיים חופש מהנכדים, כבר בערב אני מתגעגעת. בגיל שלי אם את לא משתעלת בעדינות - כל החלקים מתפרקים ואין ביניהם קשר. הגברים כולם או נוחרים קצת או מגרבצים קצת, ואת נשארת עם הדבר העצום הנהדר שנקרא ילדים ומשפחה, ועם התפילה שאלוהים לא ישכח להעיר אותך בבוקר".

מיכל (מיקי) מוכתר, ציפי שביט. צלם: אלוני מור

מיכל (מיקי) מוכתר, ציפי שביט. צלם: אלוני מור

הייתן רוצות שהילדים והנכדים שלכם ייכנסו לתעשיית הבידור?
מוכתר: "אני אעמוד מאחורי הילדים שלי בכל מה שיבחרו ויחליטו לעשות כשיגדלו".

שביט: "לא הרחקתי את ילדי במודע מהמקצוע, מה שהם היו מחליטים לעשות - הייתי שם בשבילם. אבא שלהם הוא הכי לא שחקן, הוא האבא והסבא של העולם, והוא נתן את הטון והילדים שלנו יצאו רגילים לגמרי ואני נורא גאה בהם. הבת שלי מטפלת בנגמלים בעמותת גגון והיא באמת נפלאה. הבן שלי גר בקוסטה ריקה ועשה עלייה עם הילדים שלו. הם כל הזמן אומרים לי 'קה פאסה' ואני הולכת איתם לדוג".

עד מתי תמשיכו לקפץ על הבמות?
מוכתר: "הלוואי ואהיה כמו ציפי, אם ירצה השם. הלוואי שאהיה רבע ממנה".

שביט: "אקפץ על הבמה כל עוד אלוהי המרץ והכישרון ייתן לי, אמן. הלוואי. אין מספק מזה, אולי אפילו ב'משען'".

כאב, צחוק ואמונה באלוהים: ציפי שביט ומיקי מוכתר בראיון בין דורי

כוכבות הילדים עולות במופע חדש ומדברות על השינוי שעבר בתחום, האנרגיות שלא נגמרות, הטרגדיות שפקדו אותן וההערות הפוגעניות, ומנסות להסביר מה זה "ג'מבו"