מרכז אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. בליל סערה וזעף, נקלעים לארמון מבודד בלב יער שני שליחים מארץ ישראל - נציגת עליית הנוער, התרה אחר ילדים יהודים שאבדו במלחמה, וספרן הספרייה הלאומית בירושלים, המנסה לאתר ספרים שנבזזו על ידי הנאצים. השניים פוגשים במקום שומר מסתורי, המעניק להם מחסה מפני הסערה בחוץ. תוך כדי כך, הם מגלים בארמון נערה יהודייה שהוסתרה בו במלחמה.

דורון תבורי מגייס את מלוא עוצמת המשחק שלו לתפקיד השומר, המתגלה לשניים כרוזן זאברודסקי, בעליו של הארמון, לפני שהפך למפקדה נאצית - ולאחר מכן למוזיאון - שלא מגלה לנערה שהמלחמה נגמרה. כל זאת במחזה "בעלת הארמון", מאת לאה גולדברג ובבימוי אבישי בן גל, שיעלה במוצאי השבת הקרובה (20:30) במרכז ענב, לקראת יום השואה.

"יש כאן סגירת מעגל", מציין תבורי, שנכנס בהצגה לנעליו של שחקן העבר זלמן לביוש, מי שגילם את הרוזן בגרסה המקורית של "בעלת הארמון", שעלתה בקאמרי ב־1955 בבימויו של גרשון פלוטקין. "בנעוריי, כתלמיד תיכון, ראיתי את לביוש בהצגות של הקאמרי. על אחת מהן, 'הטייפ האחרון של קראפ', חזרתי כעבור שנים רבות באנסמבל 'עיתים'. בתחילת דרכי כשחקן, אחד התפקידים הראשונים שלי היה לצדו בהצגה 'רצח פיירו בבית הספר הריאלי', בתיאטרון באר שבע. אני זוכר אותו כשחקן נפלא, שזו הייתה חוויה אדירה לשחק איתו".

עוד מעגל שנסגר: "ב'בעלת הארמון' יש לי הזדמנות לחזור ללאה גולדברג, משוררת שאני מאוד מעריך. העליתי בתיטרון החאן מופע קברט למבוגרים של שירי ילדים שלה עם דורי פרנס, שהלחין אותם. מרתק איך היא בראה במחזה מפגש של עולמות שמייצגות ארבע הדמויות, כל אחת מהכיוון שלה. זאברודסקי מייצג את התרבות האירופית, עם כל הקסם שלה, הפיתויים שבה וגם העיוותים שצמחו ממנה, כשלדברי לאה גולדברג הדמות שלו במחזה יצאה לה הכי אנושית ונוגעת ללב".

תבורי (67), מבכירי השחקנים בישראל, מגלה רוח ספורטיבית בעבודתו עם במאים ושחקנים צעירים. "אני אוהב לנדוד ולנסות, גם כדי לא לדרוך במקום אחד וגם כדי לא להשתעמם", הוא אומר. "לכן, אני מחפש בכל פעם סיטואציות חדשות, אם כי בשנים האחרונות תיאטרון גשר הפך לי לבית. הם חיפשו שחקן לתפקיד הרב סנדר ב'הדיבוק', ובאו לראות אותי בהצגה 'המלך הולך למות', שבה הופעתי באנסמבל 'עיתים' של רינה ירושלמי, ובחרו בי. שני הצדדים ראו כי טוב ואנחנו ממשיכים. בחמש השנים האחרונות שיחקתי 12 תפקידים במקביל. מרוב שאני פרילאנס שם, אני יושב בגשר מהבוקר עד הלילה. כבן למשפחה בעלת שורשים רוסיים, לא היה לי קשה להתאקלם בגשר. כשיבגני אריה, המנהל האמנותי, קרא לי בחזרה הראשונה דורונצ'יק, שמעתי את סבתא שלי מדברת. יש משהו שמדבר אלי בהוויה של מהגרים. נלווה לכך בגשר חופש מחשבתי וחופש אמנותי, שאני לא כל כך מוצא במקומות אחרים, מה גם שפועלים שם שניים מהבמאים הגדולים והחשובים בארץ - יבגני ויחזקאל לזרוב".

כרגע משחק תבורי בגשר בהצגה "משפט חוזר", מאת עוזי וייל וליעד שהם. מתברר שיש לתבורי מניות נכבדות בהעלאתה על קרשי הבמה. "כשהתחלתי לעבוד בגשר, ממש בזמן החזרות על 'הדיבוק', יצא לי להופיע באיזו ספרייה ציבורית בבת ים עם הסופר ליעד שהם, מחבר ספרי מתח שלא הכרתי לפני זה", הוא מגולל. "בעקבות שיחה מעניינת שהתפתחה בינינו, התחלתי לקרוא את ספריו. אחרי שקראתי את 'משפט חוזר', רצתי לגשר ואמרתי להם: 'אתם חייבים לעשות הצגה מהספר! יש כאן פוטנציאל יוצא מהכלל!'. עכשיו זה קורה".

איזה תפקיד יגרום לך לא לסלוח לעצמך אם לא תגלם אותו?
"לא נראה לי שיש תפקיד כזה. אני לא מחפש תפקידים, יותר חשובה לי הסיטואציה שאני נמצא בה. עושה רושם שלצד גשר, אמשיך לנדוד בין במות הפרינג', שבהן מזדמן לי ליהנות מהתנסויות אמנותיות מרתקות, כפי שקורה לי כעת".

"בעלת הארמון" תוצג במרכז ענב עד 7 במאי