אחרי חטיפת קצין צה"ל בידי חמאס במבצע צוק איתן, מקבל קצין תותחנים פקודות לטווח את תותחי הסוללה שלו על מטרות אזרחיות ברפיח. הוא רואה במו עיניו איך פגזי התותחים שטיווח הורגים עשרות אזרחים פלסטינים ופוצעים מאות אחרים. הוא עורק מגדודו ודורש להישפט על מילוי פקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן. הצבא מסרב להעמידו לדין. מכורח הנסיבות, הוא יוצא למאבק כדי להעמיד לדין את המח"ט שפיקד על ההפגזה, ומשלם על זה מחיר כבד. זו תמצית הסיפור של "הייתי שם", הצגת יחיד שהוצגה בפסטיבל "תיאטרונטו" האחרון.

הצגת היחיד, שכתב מוטי לרנר, ביים איציק ויינגרטן ומבצע יואב דונט, מכניסה את הקהל היישר לסדקים הנפערים בנבכי נפשו של קצין צה"ל, שאמונתו בצדקת הדרך נסדקה קשות. הצגה שלא מהססת לנתץ טאבואים בחברה הישראלית; לדבר חופשי על הסכסוך המר בין ישראל לפלסטינים; כמו גם להשמיע את קולם של חסרי הקול, שמוצאים עצמם בני ערובה במלכוד שבו הם נאלצים לציית לפקודות בלתי חוקיות בעליל, עד שהם מחליטים לשבור שתיקה.

אין ספק שמדובר בניסיון תיאטרלי נועז לטפל בסיטואציה מורכבת המקשה על חיילי צה"ל לשמור על צלם אנוש, במקום שבו מנהיגי המדינה מעדיפים לטמון ראשם בחול.

יואב דונט, השחקן הנושא על כתפיו את מלוא כובד תפקידו של הקצין שעורק מהשורות, לא חס על הקהל, ופותח בפניו צוהר מאיים ומפחיד לצד האפל של מלחמות ישראל. משחקו הקוהרנטי של דונט, מבהיר עד כמה הוא מודע לנושאים הפוליטיים השנויים במחלוקת, שהוא נותן להם במה.

כל מה שדונט מצליח לחולל על הבמה, קורה הודות למחזאי מוטי לרנר, שמצליח לגעת במחלה כרונית כאובה ולחשוף את מורכבות חיינו כאן; לבמאי איציק ויינגרטן, שהוביל את דונט ביד רמה היישר לשדה מוקשים פוליטי נפיץ; ולתפאורה והתלבושות של פרידה שוהם; המוזיקה של אלדד לידור; והתאורה של יעקב סליב - שיוצרים התאמה חיצונית מדויקת, לטרנספורמציה הנפשית והרגשית שעוברת הדמות המרכזית.