שרלוטה סלומון, ציירת צעירה ילידת ברלין, לא נדרשה לחוש נבואי כדי לקלוט את הלמות פעמי הגורל שהלכו והתהדקו סביבה כטבעת חנק. אי אז ב־1940, בטרם החליטו הנאצים על הפתרון הסופי, היא חשה שעומד לקרות הנורא מכל, ובפרץ יצירה אדיר תיעדה במקום מושבה בצרפת, במאות ציורים, את חייה בצל הכליה ההולכת ומתקרבת, מלווים בדברי קישור ובהוראות לליווי מוזיקלי.
"חייבים ליידע את העולם בציורים אלה, ובסיפורה של מי שיצרה אותם בזמנים קשים", אומר אלון נשמן, אלן במקור, איש תיאטרון יהודי מטורונטו בקנדה למרות השם הצברי שאימץ לעצמו. את סיפורה של סלומון הוא הפך ל"שרלוט: מחזה בשלושה צבעים עם מוזיקה", הצגה שיעלה עם חבריו מטורונטו בשישי־שבת הקרובים ב"תיאטרון הבית" ביפו, במסגרת "פסטיבל יפו" - פסטיבל התיאטרון הבינלאומי, שייפתח היום.
לנשמן (60), מפיק־במאי־שחקן־זמר, בעל תיאטרון עצמאי בטורונטו, יש מודעות היסטורית. כך יצר, בין השאר, הצגה על קפקא. "כשראיתי את ציוריה המדהימים של 'לוטה' הוצפתי ברגשות, והיה לי ברור שחייבים לעשות עם זה משהו על הבמה", אומר נשמן, שכתב את הטקסט בעקבות דברי המלל שבהם עיטרה הציירת את ציוריה. הוא גייס את המלחין הצ'כי אלס ברזינה כדי שילחין מוזיקה להצגה, על פי הוראותיה של סלומון; את הבמאית פמלה הווארד וצוות שחקנים, כדי ליצור את ההצגה שתמשיך מיפו לקייב, ללבוב ולפראג.
גורלה של שרלוטה סלומון היה רע ומר, כגורל רבים מבני תקופתה. היא נולדה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כבתו של רופא יהודי מתבולל, ששירת באותה מלחמה כקצין בצבא הגרמני. בגיל תשע התייתמה "לוטה" מאמה, ששמה קץ לחייה. מאותו רגע ניקזה את מרצה לציור, בעוד אביה נישא מחדש לזמרת אופרה.
אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה הפסיקה את לימודיה באוניברסיטה לאמנויות בברלין, ונשלחה לסבה וסבתה, שהתמקמו בכפר ליד הריביירה הצרפתית. שם ציירה מתוך דיכאון, במהלך תקופה קצרה, כ־1,325 ציורים בצבעי גואש בגודל דפי מחברת, שבהם נתנה ביטוי לייסורי נפשה. למעלה מ־760 מהם איגדה באלבום שקראה לו "חיים או תיאטרון?". היא ציירה את חייה דאז, ולא הפסיקה לצייר, גם כשנלקחה עם סבה למחנה הריכוז גירס, בדרום צרפת.
לטרגדיה של סלומון היה סוף ידוע מראש. סלומון הפקידה את ציוריה בשלוש קופסאות שמסרה לרופא הכפר, ואמרה לו: "אלה הם כל חיי. אנא, שמור עליהם". כך נשמרו הציורים, עדות אילמת בצבעים לכישרונה הבלתי רגיל של סלומון, ובבואה נאמנה למתרחש באותה תקופה.
סלומון נישאה בקיץ 43' לפליט יהודי מאוסטריה, אחרי שהרתה לו. תוך שבועות אחדים נעצרו על ידי הנאצים בעקבות הלשנה, ודרך דארנסי, מחנה המעבר הנודע לשמצה מצפון לפריז, הובלו לתאי הגזים במחנה ההשמדה בירקנאו, פולין, שם ניספו. בת 26 הייתה סלומון במותה.
אביה הרופא, ששרד את השואה, איתר את ציוריה והפקיד אותם במוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם, שם התמקם אחרי המלחמה. למרות שלא זכתה לתהילת עולם כמו אנה פרנק, ציוריה הוצגו ברחבי תבל, כולל במוזיאונים בארץ וביד ושם, שם לוותה התערוכה בקטעי מוזיקה ששילבה ביצירתה. סיפורה האישי אף פורסם בספר שהופיע בישראל.
"שארלוט: מחזה בשלושה צבעים עם מוזיקה", שישי, 21 ביוני, 13:30 ו־21:00; שבת 22 ביוני, 20:30, בית ניסן נתיב, יפו. ההצגה עולה במסגרת התוכנית האומנותית של פסטיבל jaffa fest ביוזמת תיאטרון גשר.