אם היו מציבים בימים אלה מעקב אחרי צחי נוי, לבטח היה עולה ממצא מעניין. כמה פעמים בשבוע נאסף הקומיקאי הוותיק מביתו בהרצליה לירושלים, עיר קודשנו, שם הוא עוטה על עצמו בגדים חרדיים ומלהג עברית דוסית, כמותה לא התנסה מימיו.
האם יוד'לה מעיר החטאים "אסקימו לימון", עובר מהפך בדרך לחזרה בתשובה מדהימה?
"לא, ממש לא. כשהוצע לי לשחק את אלתר, המלווה בריבית של העיירה מאזיפיבקה, בהצגה 'יוסילי הזמיר' בתיאטרון אספקלריא, על פי ספרו של שלום עליכם, קראתי את המחזה, ראיתי איזה קאסט נחמד יש שם, ונעניתי להצעה. חזרה בתשובה? - במקרה שלי אין שום סיכוי".
מלווה בריבית הוא לא בדיוק האדם הכי נחמד בעולם.
"אלתר הוא טיפוס בעייתי. הוא אלמן המתאהב נואשות ביתומה, הצעירה ממנו בשנים רבות. הסיפור של ההצגה, המיועדת גם לקהל לא דתי, יוצא מהכלל, השירים מדהימים והבימוי של חגי לובר, מנהל אספקלריא, שגם כתב את המחזה, קולח ושוטף. יש בו שילוב מקסים של שפה גבוהה עם ביטויים של ימינו, כמו 'לאלתר פנית, לא טעית'".
כשאתה רואה את עצמך בתלבושת ההצגה, אתה צובט את עצמך כדי להיות בטוח שזה אתה?
"צובט - אולי כן. מופתע - בוודאי שלא. אני הרי שחקן עם ורסטיליות עצומה. אומנם נדבקה בי תדמית קומית, אבל, כידוע, קומיקאי מסוגל לשחק יוצא מהכלל גם דרמה. קיבלתי כאן תפקיד מתנה, שלא נראה לי שהייתי מקבל כמותו בתיאטרון הרפרטוארי".
אם אתה מזכיר את התיאטרון הרפרטוארי, נראה שיש לך בהקשר הזה איזשהו פצע פתוח.
"בלי ספק. לא סתם פצע. פצע גדול. יש כאן בתיאטראות שיטה מוזרה של לקחת כל הזמן אותם שחקנים, ולמחזר אותם מסדרה לסדרה ומהצגה להצגה. זה לא כמו בחוץ לארץ, שם הליהוק הוא לפי תפקיד, לא משנה אם השחקן הוא אל פאצ'ינו, או מוישה זוכמיר. רק פעם אחת, בתחילת הקריירה שלי, ניצחתי את השיטה. זה קרה ב־1977, כשהבמאי הצרפתי קלוד רז'י בא לביים כאן בהבימה את ההצגה 'החולה המדומה' מאת מולייר. הוא הזדמן לבכורת הסרט 'הגן', התלהב מהמשחק שלי לצד שייקה אופיר, ובחר בי לתפקיד מכובד בהצגה שלו".
מה רז'י אמר לך?
"'לפי איך שאתה משחק, אתה חייב לעוף מפה'. וזה היה עוד לפני 'אסקימו'".
מהו הזיכרון שלך ממלאני גריפית, שכיכבה בסרט ההוא בבימויו של ויקטור נורד?
"וואוו, אני זוכר אותה כנערה יפה ונועזת כשהופיעה בלי בגדים, כמובן. מי שיותר זכור לי הוא שייקה אופיר, מורי ורבי. הייתי מגיע לצילומים גם בימים בהם הייתי חופשי, רק כדי לראות איך הוא עובד ולהתפעל. זה היה בית הספר למשחק הכי טוב בעולם. כאן, אגב, המקום לגלות, שהתפקיד ב'הגן', הביא לי לא רק הופעה חד־פעמית בהבימה, אלא גם את התפקיד של יודל'ה, איתו אני מזוהה עד היום".
איך?
"מנחם גולן זיכרונו לברכה, יורם גלובוס ובועז דוידזון, כמו רז'י, ראו אותי בפרמיירה של 'הגן', ונתנו לי את התפקיד ב'אסקימו'. וזה עוד לא הכל. זמן לא רב אחרי 'הגן' שייקה אופיר לקח אותי ל'חמש מאות אלף שחור', הסרט היחיד שביים, ומנחם גולן ליהק אותי לסרט הבינלאומי שלו 'הקוסם מלובלין'".
אחרי שהיית הצעיר בחבורת "אסקימו", אתה מוצא את עצמך עכשיו כזקן הסגל בהצגה "יוסילי הזמיר".
"כמי שיחגוג בשבוע הבא יום הולדת 66, אני לא מתכחש לגיל שלי, אבל מרגיש כמו יין טוב, המשתבח עם הזמן. כל קמט שיש לי בפנים, הרווחתי ביושר".
אז אתה נפרד סופית משלגון האסקימו?
"מקווה מאוד שלא. החלום שלי הוא לצאת במחזמר בעקבות אסקימו, שבו אהיה בתפקיד הראשי, ולצדי שלישייה צעירה חדשה".
מה עוד?
"בקרוב אני יוצא עם נתן נתנזון במופע בידור חדש למבוגרים, שהוא כתב ומביים".
"יוסילי זמיר", 30 ביוני, ראשון, 20:30; 1 ביולי, שני, 20:30;
בית מזיא, ירושלים
...