תשע שנים אחרי שעמרי אסנהיים חשף ב"עובדה" את פרשת הרוצח שמעון קופר, מוצג בהבימה "סיבת המוות אינה ידועה", מחזה מאת מוטי לרנר, על פי ספרו של אסנהיים, "לתפוס רוצח", המגולל את הפרשה המזעזעת.

אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון. אז אם כבר משחזרים את המציאות לבמה (ומוותרים על הדמיון), נדמה כי "סיבת המוות אינה ידועה", שביים ועיבד חנן שניר, הוא בהחלט סיבה למסיבה.

במרכז העלילה - סיפור התאהבותו של הרוצח שמעון קופר בנשותיו, תחילת הרומנים שנמשכים לנישואין, בהמשך רציחתן, למעט אשתו השנייה, שהיוותה חוליה מכרעת בלכידתו. זהו סיפור על נשים בודדות, שהיו מוכנות לעשות הכל בשביל אהבה, ושילמו על כך בחייהן, כשהכירו את הגבר הלא נכון.

העיבוד הבימתי של שניר מצליח להציג את מורכבות הנושא והדמויות, ולחדד את דמותו הפלילית של הרוצח. שניר העמיד הצגה המתרחשת במקום אחד, על במה מרשימה שעיצב ערן עצמון, והוציא ביצועים משכנעים מצוות השחקנים המעולה: גילה אלמגור, גיל פרנק, רינת מטטוב, מיקי פלג־רוטשטיין, רוברטו פולק, ליאת אקטע, אלינור וייל, ירין סביון, מרינה שויף ודניאל סליצר.

גיל פרנק, בתפקיד הרוצח, שרמנטי ומסוכן. גילה אלמגור, המגלמת את אמו, מאופקת וכואבת את מציאות החיים של בנה, הבוחר לשקר לנשותיו פעם אחר פעם.

בתפקיד נשותיו: רינת מטטוב, המגלמת באמינות ובמיומנות את אשתו הראשונה הנלחמת על חייה; מיקי פלג־רוטשטיין, המגלמת את אשתו השנייה, שמצליחה להיחלץ בעור שיניה; ליאת אקטע המצוינת בתפקיד אשתו השלישית ומרינה שויף הנהדרת בתפקיד אחות בבית חולים, המנהלת עמו רומן ומסייעת לו, ללא ידיעתה, ברצח.

סיפורן של הנשים במחזה, הופך תחת ידיו של שניר למסע קצבי הנע בין זמנים שונים של העלילה: ההתחלה המבטיחה, רגעי ההתאהבות ואורח חייו הבדוי והשקרי של הרוצח - ממנו מנסות הנשים להיחלץ. התוצאה: דרמה מרשימה ומטלטלת, שצוללת עמוק לתוך נפשו של הרוצח, ומצליחה לזעוק את זעקת הנשים, לנוכח גורלן הטרגי.