הצגה "גבעת חלפון אינה עונה" היא קומדיה סוריאליסטית, המבוססת על סרט הפולחן מ־1976 של אסי דיין ונפתלי אלתר, בכיכובם של הגשש החיוור. סיפור המסגרת להצגה - המתאמץ להיות רלוונטי לימינו - נכתב על ידי דניאל לפין. במרכז הסיפור: נכדם של סרג'יו קונסטנזה ושפרה חסון, מבקש לדעת מה בדיוק קרה שם בגבעת חלפון המיתולוגית. מה שורשי הריב הגדול עם דוד ג'ינג'י ומדוע המשפחות לא מדברות שנים.
עיבוד סרט לבמה הוא לא משימה פשוטה כלל, כי קהל היעד מצפה אינסטינקטיבית לשחזור של הסרט. ואכן, במאי ההצגה, משה קפטן, לא הצליח לברוח מחיקויים של הדמויות בסרט, ולא בנה קומדיה מקורית בזכות עצמה. היה חשוב לו לאפשר לקהל להיאחז בנוסטלגיה כמות שהיא, עם אפס פרשנות. "מדובר ביצירה נצחית, כמעט כמו שייקספיר, ולכן אסור להוריד מילה", אמר טל מוסרי, אחד מכוכבי ההצגה, בראיון מקדם מכירות להצגה.
בשונה מהגשש החיוור, שיתרונם היחסי היה נעוץ בכוחם כשלישייה, השחקנים שנכנסו לנעלי הגששים - מוסרי כג'ינגי, משה אשכנזי כסרג'יו קונסטנזה וקובי מאור כוויקטור חסון - הם שחקנים מצוינים בזכות עצמם. את מוסרי ראיתי לראשונה במחזה "שבעה", שבו גילם חייל. הוא אכן משכנע כחייל, אבל הגיע הזמן שיפשוט את מדיו. מאור עושה כאן חיקוי מצוין של שייקה לוי, אבל לא יותר. לעומתם, משה אשכנזי מעצב את דמותו האגדית של סרג'יו קונסטנזה (הצרובה לנצח בגילומו של פולי) בצורה משכנעת ביותר. עם זאת, ההצגה נשארת, בכוונה תחילה, ללא עיצוב דמויות משמעותי, כדי ללחוץ לקהל היעד כמה שיותר על בלוטות הפולחן.
וכשטוביה צפיר עולה לבמה בתפקיד מ"פ שמגר (תפקיד שגילם בסרט), הפעם כמבוגר, ואומר לניצה שאול (בתפקיד יעלי המבוגרת) שהוא חבר בקבוצת "חרמנים אנונימיים", שם הוא מחפש אותה, זה כבר נשמע כמו הטרדה לכל דבר. בשורה התחתונה, לא הייתה שום סיבה נראית לעין לעבד את סרט הפולחן להצגה, למעט הקופה הרושמת של הבימה.