כמה ששי צ'רקה שקט וצנוע, כך הוא שובר מחיצות סדרתי. הערב ישבור צ'רקה (52), קריקטוריסט־קומיקסאי־מאייר־חרצופאי מחיצה נוספת. בפתיחת פסטיבל "אנימיקס" בסינמטק תל אביב, יוענק לו היום אות יקיר הפסטיבל. בכך יתכבד להיות ה"יקיר" הראשון שהוא מתנחל וחובש כיפה.

לקראת הבחירות החוזרות, מתמודד צ'רקה עם שפע הדמויות החדשות שהצטרפו לזירה הפוליטית, בקריקטורה השבועית שהוא מפרסם ב"מקור ראשון". "לא כל מי שחדש בזירה מהווה כאב ראש לקריקטוריסט", אומר צ'רקה. "דוגמה לכך הוא האלוף (במיל') יאיר גולן, טיפוס מוארך ומחודד, המתאפיין בקווים בזוויות העיניים, שקל לתפוס אותם בציור. שותפו לדרך, אהוד ברק, עם זקן ובלי זקן, הוא תמיד דמות שלקריקטוריסט כיף להתמודד איתה".

מי קשה?
"בדרך כלל נשים יותר קשות לנו".

מדוע?
"נשים ניכרות על פי רוב בעידון שלהן, בעוד הקריקטורה שוברת בדרך כלל את העידון - כשרוצים להקצין דמות. אגב, כמה שנשבור את הראש כדי לתפוס דמות מסוימת, לפעמים הפתרון מגיע מכיוון בלתי צפוי. לדוגמה, כשבנט רק הגיח לזירה ועדיין לא הכירו אותו, התלבטתי לא מעט לגביו, עד שפתאום שמתי לב שהוא מזכיר לי את הדמות של טוויטי. מאז, כשאני מצייר אותו, תמיד יושב למטה איזה טוויטי קטן".

איך גנץ הולך?
"אני פחות מרגיש אותו, ולא כל כך רואה צורך להתעסק איתו. הוא נעלם קצת, לא? אגב, ניכר איזשהו הבדל בין גנץ הרמטכ"ל, כשהייתה לו לסת תחתונה קשיחה, לגנץ הפוליטיקאי, שהלסת שלו התרככה כשהגיע לפוליטיקה".

מה עם נתניהו?
"בהתחלה לקח לי זמן ללמוד אותו, אבל מאז, ככל שהוא התחיל לככב אצלי, נהיה קל לצייר אותו עם המאפיינים הבולטים שלו - אף בננה, צלקת, ובמיוחד הגבות הלא סימטריות שלו, כשאחת מחודדת כלפי מעלה והשנייה - כלפי מטה".

קריקטורה של בנימין נתניהו. שי צ'רקהקריקטורה של בנימין נתניהו. שי צ'רקה

נראה שאם הוא לא ייבחר, תאבד "קורבן" מצטיין.
"האמת? אני והעיפרון שלי התרגלנו אליו. אבל גם אם יבוא ראש ממשלה חדש, נתאמן עליו ויהיה בסדר".

נדמה שאתה שמח לברוח מהאייטמים הבוערים שמככבים בחדשות, לטובת הדמיון של ספרי הילדים.
"זה חשוב לי, במיוחד בימים אלה, להתנתק פה ושם מהפוליטיקה, וכל מה שקשור אליה. מסתבר שיש עולם אחר מסביב, גם מעבר לפוליטיקה, שעם כל החשיבות שלה, היא לא העולם".

נראה שבניגוד לקריקטוריסטים אחרים, אינך להוט לכוון חיציך לעבר הפוליטיקאים.
"תגובה יומיומית נראית לי כמשהו שטחי במקצת. בקומיקס ניתן להראות את הדינמיקה בדברים ששייכים לנצח, בעוד שבקריקטורה יומית מתייחסים לדברים בני חלוף, ולמחרת אולי יעטפו עם זה דגים".

צ'רקה, המתגורר בהתנחלות צופים מעבר לקו הירוק, הוא פתח־תקוואי במקור, שלדבריו מצייר מאז גן הילדים, "כשרק הצלחתי להחזיק עט ביד".

אחרי שהשתחרר משירותו הצבאי, אותו חתם ב"במחנה", החל בפרסום סדרת ספרי ה"בבא" שלו, תוך כדי העברת טקסטים תלמודיים לשפת הקומיקס, שבה הוא שוחה כדג במים. עד מהרה מצא דרכו לעונה השנייה של "החרצופים", והחל מחרצף דמויות בלתי נשכחות בתוכנית הזכורה לטוב בערוץ 2 ז"ל, בהן של נתן שרנסקי, אחמד טיבי, פואד ודן מרידור.

את כל הטוב הזה - לרבות האנימציה ל"כמו גדולים 2", קלטת הילדים האחרונה של אריק איינשטיין, ושלל הברקותיו לעולם הפרסומות, כולל שקע ותקע האגדיים של חברת החשמל - הוא יצר ויוצר בלי שלמד יום אחד את התחום. "אני אוטודידקט מובהק, שלומד הכל בעצמו", הוא מצהיר. "להיות אוטודידקט זה עניין של אופי. לא כל אחד בנוי לזה".

חלים עליך איסורים כאדם דתי?
"כשביקשו ממני לחרצף את דמותו של האלוהים, כמובן שאמרתי 'עד כאן!' והעסק גולגל אל חברי, אורי פינק. אין לי צורך לנפנף בקווים אדומים. כולם יודעים שכדוס, לא אחצה גבולות מסוימים מבחינת הנועזות".

עם כל הצלחתך גם בקרב השמאל, עיין ערך אנימיקס, אתה שומר אמונים לצופים, "התנחלות צעצוע" כדבריך, ולא עוקר למרכז.
"חלק מההצלחה שלי זה לא להיות במרכז. להיות בשקט, בנוף סלעי, בין עצי הזית, קרוב לאלפי מנשה, ליד הקו הירוק. זה היה ונשאר המקום שלי".