האם מי מכם חלם לנסוע בכרכרה עם סינדרלה, לצפות בטלוויזיה מכס המלכות של נבוקו, להתהדר בשולחן אבירים מהאופרה “אותלו”, להשוויץ בריהוט אה לה “כרמן”, לישון במיטתה של ויולטה מ”לה טרוויאטה” (ולהיזכר במותה), או סתם כך לעשות רושם עם איזה ספינקס מ”אאידה”?
אם כן, כעת הזמן לממש את הפנטזיות שלכם. קחו איתכם אמצעי תשלום (אין צורך לשבור תוכנית חיסכון) כלשהו, וצאו לדרך, רצוי לצלילי מוזיקה אופראית, בואכה קיבוץ חורשים על ציר ראש העין־כפר סבא. לא מן הנמנע שתאתרו את היעד באמצעות הריח, כשבין מפעל “תרמוקיר” מענף הבנייה של המשק לבין הרפת תתרחש בהאנגר רחב ידיים, היום ומחר אחר הצהריים, מכירת פרטי תפאורה וריהוט של האופרה הישראלית, הפותחת לראשונה את מחסניה לקהל הרחב.
כששואלים את יוליה פבזנר, במאית כישרונית שביימה אופרות ברחבי תבל ועתה משמשת כמנהלת ההפקות של האופרה, מה פשר הפתיחות והנדיבות כלפי הקהל בעצם המכירה שלא ביוקר, היא מסבירה: “מוכרים כדי לפנות מקום במחסנים ובבתי המלאכה, בבית האופרה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ובחורשים. גם אם יש ערך סנטימנטלי כלשהו לפריטים המוצעים למכירה, ובייצורם הושקעו עבודה ומשאבים, חשבנו שמן הראוי למצוא להם בית חדש”.
בידיעה שאופרות, בפרט המצליחות שבהן, חוזרות מדי כמה שנים לרפרטואר האופרה הישראלית, לא תזדקקו שוב למה שתמכרו?
“אופרות חוזרות אבל עם תפאורה אחרת בכל הפקה. כלומר אם העלינו באחרונה שוב את ‘טוסקה’ של פוצ’יני, ברור לנו שכאשר נחזור אליה זה יהיה עם תפאורה שונה לחלוטין. ואם רואים איזה סלע מרשים באופרה ‘סימון בוקנגרה’ של ורדי, ספק רב אם יוכל להשתלב בתפאורה של אופרה אחרת”.
סלע־סלע?
“סלע־סלע בטוח שלא, כי אם היה אמיתי, בגדלים של הבמה הגדולה במשכן, אי אפשר היה להעביר אותו ממקום למקום”.
יונתן קנר, בעבר אביזרן באופרה ובחאן, וכיום מנהל הייצור של האופרה הישראלית: “גם אם הסלע על הבמה נראה אמיתי לגמרי, לא קשה לנחש שיש כאן אשליה של הדבר האמיתי. אנחנו בפירוש מוכרים אשליות, תוך כדי שימוש באמצעים שונים כמו פרופילים של ברזל, פלטות עץ, קלקר, בדים צבועים ועוד”.
כלומר, הדם הרב הנשפך כמים בהפקות האופראיות הוא בסך הכל קטשופ?
“קטשופ לא, אבל מה שנראה על הבמה כדם לכל דבר איננו אלא תערובת אדומה מיוחדת, לא זולה במיוחד. מי שלובש בגד המוכתם בתערובת הזאת, יש לו עד 20 דקות כדי לפשוט את הבגד ולהסיר את ה’דם’. ולא - הלך עליו”.
לא לדהור
עודני משוחח עם יוליה ועם יונתן על כל מה שמסביב, ואני, חובב אופרות, שבדרך כלל נפעם מהתפאורות המרהיבות בהפקות האופרה הישראלית, כבר נעשה קצר רוח לקראת המפגש עם הדבר עצמו.
על כל התצוגה המוצעת חולש מרום קומתו הספינקס מ”אאידה”, אופרת הלהיט של ורדי. לא אשכח איזה רושם אדיר עשה כשצץ לפני שמונה שנים מתוך העלטה המדברית על רקע המצדה. בעוד שבאוזנַי מהדהדים צלילי מארש הניצחון מ”אאידה”, עלי להשלים עם האמת האפורה, שבסך הכל מדובר במוצר עשוי קלקר ומצופה פיברגלס.
לא הרחק ממנו, צמד הסוסים מהאופרה “לה צ’נרנטולה” של רוסיני, שמובילים את הכרכרה המפוארת של סינדרלה, היא צ’נרנטולה. מתברר שיש כאן משהו עשוי מעיסת נייר עם טקסטורה וצבע עליה. “מדובר בתפאורה נטו”, מבהיר איש האשליות קנר. “לא הייתי ממליץ לרתום אותה לסוסים אמיתיים ולנסות לדהור איתה לסיביר”.
גם כיסא הגלגלים המהודר, המעוצב בסגנון המאה ה־19, שבו מתנייד פאוסט הזקן ב”פאוסט” מאת גונו בטרם ילגום את השיקוי של מפיסטופלס וייהפך לצעיר, לא מומלץ לנסות בבית. “אבל זה יכול להיות אחלה קישוט”, סבורה פבזנר.
לעומת זאת, יש במכירה לא מעט פריטים שמישים: שולחן האבירים מתוך “אותלו” של ורדי; שנדליר אומנם עשוי מפלסטיק, אבל ניתן לחיבור לחשמל, מתוך “יבגני אונייגין” של צ’ייקובסקי; השולחנות והכיסאות שראיתם בסצינת בית הקפה ב”כרמן”; וכמובן הטרמפולינה הקופצת למכירה היישר מ”חליל הקסם” של מוצרט.
אם יקרוץ לכם, כס המלכות של נבוכדנצר, הוא “נבוקו” של ורדי, שמיש. לרוכש אותו מומלץ שלא לשגות כמוהו באשליה שהוא האלוהים. כזכור, נבוקו נענש במכת ברק מהאלים ובתו, אביגיל, התיישבה על הכס במקומו. למעשה, מן הראוי לא להיסחף יותר מדי במחשבות לגבי מה שהתרחש על הבמה עם הפריטים, כמו למשל מיטת המוות של ויולטה האומללה ב”לה טראוויאטה” של ורדי.
כמו כן, לא רצוי לחטט יותר מדי בקרביים של הפריטים. אבל אם תתעקשו, תגלו שהפסנתר, שבעזרתו הרוזן אלמוויוה, המחופש כלינדורו, מלמד את רוזינה לשיר ב”הספר מסביליה” של רוסיני, רוקן, למעשה, מכל חלקי הפנים שלו.
רוצים עוד? הנה כד מתוך “נורמה” של בליני, העשוי מפלסטיק, אבל נראה ככד חרס עתיק. לא הרחק ממנו ה”ג’קוזי”, שאיננו אלא אמבט העץ שבו טבל אוסמין, המשרת של ה”פאשה” ב”החטיפה מן ההרמון” מאת מוצרט. מאופרה אחרת שלו, “דון ג’ובאני”, מוצעים ארון, שידה וגם פסלי נשים.
אם מי מכם חשקה נפשו בגלובוס שירשים בחדרו, יוצע לו זה שפיאר את חדרו של המלך פיליפ השני ב”דון קרלו” של ורדי. אם תבחנו את הגלובוס מקרוב, לא כפי שנראה מהאולם, תגלו שהכתוב עליו לאו דווקא מתקופת המלחין.
ולקינוח משהו ישראלי. אם ידבר אל לבכם חצי הירח, העשוי מעץ, שעליו ישבה הזמרת הילה באג’יו באופרת הילדים “מעשה בחצי ירח” שהלחין מיכאל שנהב, ותרצו לשבת עליו כמוה ולהרגיש על הגובה, תלווה אתכם עצתה של פבזנר: “לפני הכל כדאי להתייעץ במהנדס בטיחות”.
והמסקנה? תיהנו, אבל לא יזיק אם תיזהרו.