בצירוף מקרים לא צפוי, כשתיאטרון גשר מעלה השבוע בבכורה את ההצגה "הנודדים" מאת אנה זיגלר, הנוגעת בקהילת חסידי סאטמר בניו יורק, ביקר בארץ לפני כשבוע האדמו"ר מסאטמר, אנטי־ציוני ידוע. לעומת זאת, זה לא מקרה ששלומי ברטונוב מופיע בהצגה, וחוגג בה טבילת אש בתיאטרון היפואי.

מבחינתו, זוהי הגשמת חלום. "עם סיום לימודיי בסטודיו ניסן נתיב ב־2010, היה לי ברור שבשבילי גשר הוא המערכת הראויה ביותר להשתלב בה כשחקן יוצר", אומר ברטונוב (32). "מאז היו כמה ניסיונות לשלב אותי שם ואיכשהו הם עלו בתוהו. כעת, כשאני בהצגה החדשה, נראה לי שנכון היה לי לחכות כמה שנים ולהגיע לגשר כשחקן בשל יותר".

ואם שם משפחתו מצלצל לכם מוכר, הרי זה בזכות העובדה שמי שמגלם ב"הנודדים" את דמותו של סופר ניו יורקי, הוא חוליה רביעית בשושלת שחקנים. סבא רבא שלו היה השחקן האגדי יהושע ברטונוב, ממייסדי הבימה. סבו, שעל שמו נקרא, היה שחקן הבימה שלמה ברטונוב ואביו, אייל ברטונוב, יוצא להקת פיקוד הצפון, שיחק בהצגה אחת בתיאטרון הלאומי בטרם חצה את הקווים לתקשורת.

לפני שש שנים צץ שם בעקבותיהם, וממרום קומתו (כמעט שני מטרים), גנב את ההצגה בתפקיד המסוגנן של זולטן קרפאטי, מתחרהו של פרופסור היגנס במחזמר "גברתי הנאווה". מסתבר שזה לא היה פשוט לברטונוב ג'וניור, שבמקביל ערך שם אירוע לילדים של סיפור־סיור.

"הגעתי להבימה ברגשות מעורבים, כמי שבא מהבית ממקום קצת ארסי כלפי המוסד הזה", הוא מודה ורומז כלפי סבו, שחסה שם בצלו הענק של סבא רבא יהושע, ונודע יותר כמקריא פרקי היום בתנ"ך ברדיו; וגם כלפי אביו, שלא הצליח להשתלב שם. "אם מנסים לקשר את השם ברטונוב עם התהדרות מסוימת, הפומפוזיות ממני והלאה, ולמעשה העדפתי את הפרינג'. מה גם שהרגשתי כי נשאתי מטען רגשי שקשור לאבא שלי, ולא אליי".

יהושע ברטונוב. צלם : פריץ כהן, לע"מיהושע ברטונוב. צלם : פריץ כהן, לע"מ

למעשה, נפלט ברטונוב ג'וניור מהבימה בצלילים צורמים. מ"גברתי הנאווה" עבר להצגה "יהוא" וממנה ל"סיפור פשוט", שבה נעצר. "כשעמדו להעלות את ההצגה בקריית ארבע, הייתי לתדהמתי היחיד מבין שחקני ההצגה שסירב להציג שם מסיבה מצפונית", הוא מעיד. "מצאתי את עצמי בחוץ והבנתי שאם חשבתי שהיה לי דיאלוג עם התיאטרון הזה, למעשה הוא לא היה קיים. לכן החלטתי לברוח משם כמה שיותר מהר. מאז סיום לימודיי בסטודיו פניתי לפרינג'. כמי שגם כותב, הטקסט תופס מקום מאוד נכבד בסדר העדיפויות שלי. למרות זאת, כשהתחילו האודישנים ל'גברתי', הלכתי לשם בגלל שהולכים ומתוך שכנוע שעליי לפתוח את עצמי, גם אם בדרך כלל הצגות ראווה לא מדברות אליי".

אחרי האכזבה בהבימה, הייתה לו הרפתקה חולפת גם בקאמרי. "הופעתי שם כקאסיו ב'אותלו", הוא מספר. "אומנם תפקיד לא רע, אבל לא הצלחתי להרגיש שמישהו שם מבחין בי, רואה אותי וממש צריך אותי, בניגוד לפרינג'. עוד יתרון בפרינג' הוא ההזדמנות להיות מעורב במאה אחוז ביצירה, כשאתה גם תולה את הפנסים על הבמה לפני תחילתה, וגם מטאטא אותה לאחר סיומה. בגשר, יצוין, אני רואה שילוב בין יתרונות הרפרטוארי לבין יתרונות הפרינג', תוך כדי עשיית תיאטרון אמיץ ולא מתחסד".

אם מדובר בפרינג', כאן דרכו האמנותית משתלבת עם חייו האישיים. ב-2015 הקים עם בן זוגו, שחקן החאן והכוריאוגרף המוכשר אריאל וולף (אחיו של אמיר י. וולף, במאי "הנודדים", ההצגה הנוכחית בגשר), קבוצת תיאטרון משלהם, שבה הציגו את "תיאורמה" על-פי פאזוליני ובהמשך - את הצגות "הליוגבלוס" ו"אדיפוס.טריפטיכון" תוך כדי ההתמודדות היום-יומית עם קשיי הפרינג'.

והיצירה עם בן הזוג?
"הדבר הכי קשה והכי נפלא שעשיתי בחיים שלי, כשהיצירה שלנו משתלטת לא פעם עליהם ואין הפרדה בכלום כשאנחנו מקיימים את חזרות הקבוצה בלופט שבו אנחנו גרים".

אי אפשר להגיד על ברטונוב שהתיאטרון הוא כל עולמו. הוא גם מוזיקאי, העוסק בתיפוף מגיל חמש ומתישהו החל גם לנגן בפסנתר ובגיטרה "לצורך הלחנה". ככזה, קטף פעמיים בפרינג' את פרס מלחין השנה - שלא בדיוק יודע תווים - על המוזיקה שיצר להצגות "תיאורמה" ו"אדיפוס. טריפטיכון", והוא חתום על יצירת המוזיקה גם להצגה הנוכחית בגשר.

איך אתה מלחין?
"הואיל ולא למדתי מוזיקה, כמי שאוהב את המקום האינטואיטיבי המאלתר, אני מלחין לפי מה שמתנגן לי בראש. המוזיקה שאני אוהב היא קרקסית, דיס־הרמונית, לפעמים חורקת".

משהו כמו המוזיקה של נינו רוטה?
"יפה. קלעת בול, אם כי קטונתי".

נסיים באמרתו של הסבא רבא שלך, יהושע ברטונוב, שאין תפקידים גדולים ותפקידים קטנים, רק שחקנים גדולים ושחקנים קטנים.
"הוא צדק ב־100%. לדעתי, תחילת מותו של השחקן היא ברגע שהוא מתחיל לספור את השורות של התפקיד שלו". 

"הנודדים"; 5 בדצמבר, חמישי, 20:30, תיאטרון גשר תל אביב