השחקנית חנה רוט, שידועה, בעיקר מתפקידיה בסרט "אלכס חולה אהבה" ותוכנית הילדים "רחוב סומסום", הלכה היום (חמישי) לעולמה בגיל 80 בביתה בתל אביב. היא נולדה בפירנצה שבאיטליה ועלתה לישראל, ולמדה תיאטרון וספרות באוניברסיטת תל אביב. היא הותירה אחריה בעל, בת ובן. 

בסוף שנות ה-60 הצטרפה רוט לתיאטרון "בימות", ובמסגרתו הופיעה, בין היתר, ב"גבעת ספון ריבר", אוסף סיפורים ופזמונים שנושאים אנשיה המתים של עיירה אמריקאית. עוד השתתפה בהצגה המקורית "איש חסיד היה" (1968), ובה סיפורים, שירים ואמרות חסידים, שזכתה להצלחה עצומה, והוצגה יותר מ-500 פעם. במופע זה שרה רוט כסולנית את השירים "יער, יער" ו"העצבות רק לטיפשים היא".
 

בעקבות הצלחות אלה הקליטה שני תקליטים בישראל: "אנעים זמירות", במסגרתו ביצעה שירי עם ביידיש, ובהם גם שירים חסידיים שלוקטו ועובדו על ידה, ו"מול חלונך", שכלל שירים חסידיים, מסורתיים ושירי עם יהודיים ביידיש ובלאדינו. 

רוט הופיעה בשבעה מחזות שכתב חנוך לוין. "חנוך ואני היינו שכנים וידידים”, העידה בראיון למעריב. “בעבודה איתו הוא היה גאון. שטנו בתוך הטקסטים שלו מתוך אהבה והתפעמות. פעם שאלו אותי איך אני לומדת טקסט, ועניתי שאני פשוט לומדת בעל־פה והולכת עם הטקסט. אצל חנוך, הטקסט מוביל אותך רחוק. מעל לכל הוא היה חבר. כשאברהם ואני נסענו שוב לאיטליה, בשנות ה־70, חנוך ואשתו גרו שנתיים וחצי בדירה שלנו”.

רוט גם פרסמה שלושה ספרים: ספר השירים "תמונות מתערוכה רחוקה", בהוצאת "עם עובד" (1987); ספר הסיפורים "אתמול יקר", בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1997); וספר השירים "הסתיו של פרימורה" בהוצאת גוונים (2003). ב-1991 זכתה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה.
רוט הייתה שחקנית מוערכת בתיאטרון, אולם כאמור, עיקר פרסומה בא לה מהופעתה בסרט "אלכס חולה אהבה", שיצא ב-1986, ובו גילמה את אמו של אלכס. הילדים הכירו אותה בחנה מ"רחוב סומסום" בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2004 שיחקה בסדרה "כל שבת שנייה" ששודרה בערוץ הילדים. ב-2007 הופיעה בסרט "אסקימוסים בגליל" בבימויו של יונתן פז לפי תסריט של יהושע סובול. 

חנה רוט ב"רחוב סומסום". צילום: הטלוויזיה לימודיתחנה רוט ב"רחוב סומסום". צילום: הטלוויזיה לימודית


"זה לא ברגמן, אבל נהניתי"

על תפקידה כקלרה קופרובסקי, אמו של אלכס ב"אלכס חולה אהבה" סיפרה: "זה היה נהדר. יוסף שילוח, מנוחתו עדן, ששיחק את דייר המשנה שלנו, היה גדול. ‘פארוק, תסגור את התריס!’, המשפט שאמרתי לו בסרט, היה המצאה שלי. כמה ששילוח הצחיק אותנו. בעז דוידזון הפסיק כל פעם את הצילומים בגלל צחוק של אחד מאיתנו. ככה עד שהכריז: ‘השבת נכנסת, אי אפשר יותר לצלם’, ואז הוא התפוצץ מצחוק".

“עד היום קלרה הולכת איתי לכל מקום. הקהל אוהב ולא שוכח, ואילו המבקרים - פחות, הרבה פחות. אחד מהם התייחס לרודנסקי, ששיחק את הרב שהכין לבר־מצווה וכתב: ‘איך רודנסקי ורוט נותנים יד לתועבה כזו?’. אז הוא כתב, אז מה”.
 
הרמה של הסרט סיפקה אותך?
“תראה, אומנם זה לא אינגמר ברגמן, אבל מאוד נהניתי בצילומים, ושיגידו מה שיגידו”.

רוט ירדה מהבמות לפני כמה שנים. הצגתה האחרונה, “מכולת”, מאת הלל מיטלפונקט, עלתה לפני שבע שנים בהפקה משותפת של הקאמרי ובית ליסין, ורוט הופיעה בה כדרכה בתפקיד עסיסי. “מאז לא הגיעו אלי הצעות מפתות באופן מיוחד לתפקידים, מה גם שבגילי אין הרבה תפקידים ראויים”, סיפרה בראיון ההוא למעריב. “אני לא רוצה החלפות של חולים ושל כאלה שהם על ערש דווי, לא עלינו”.

נשיא המדינה, רובי ריבלין, ספד לשחקנית ואמר כי היא "הייתה שחקנית מופלאה. לצד המשחק, היא עסקה שנים רבות באהבתה השנייה - שירת עם. הזמרת-החוקרת הצליחה לשמר ולעבד מחדש שירי עם באיטלקית, יידיש ולאדינו והם יישאו את מורשתה ויישארו עמנו עוד שנים רבות".