אם לכל אדם יש סיפור, נדמה שלאדם ולאישה הירושלמים הממוצעים יש הרבה יותר מסיפור אחד. פסטיבל חדש ביוזמת עיריית ירושלים יצא לדרך בחנוכה בהשתתפות תושבי העיר, בהנחיית יוסי אלפי, ג'קי לוי וישראל גליס, שכל כולו על טהרת סיפורים של תושבי ירושלים שטרם סופרו: הסיפור על האריה ששוכן בחצר בית במהלך מלחמת השחרור; סיפורה של התלמידה האתיופית היחידה בבית הספר "גבעת גונן"; סיפור המדרגות לגן העדן בעין כרם; ועוד.

על בחירת הסיפורים הופקדו לוי, אלפי וגיליס, שערכו כיתת אמן עם המשתתפים שנבחרו, וינחו את האירועים בשש שכונות בעיר. "עשינו אודישנים כדי לבדוק שאנשים יודעים לספר סיפור עם מבנה עגול. לוודא שהם יודעים לעמוד מול קהל ולהעביר אותו באופן ברור, בלי מבוכה, קופצנות או הליכה לאיבוד", אומר לוי. "לא היינו מאוד אכזרים, אבל פה ושם ויתרנו על סיפורים נהדרים, כי המספרים עדיין לא בשלים להופיע מול קהל במסגרת שכזו".

ג'קי לוי. צלם : ויקיפדיהג'קי לוי. צלם : ויקיפדיה

לוי מתלבט מה חשוב לו יותר: מספר טוב או סיפור טוב. מספר טוב ייקח כל סיפור ויוציא ממנו מטעמים. בעוד מספר גרוע, לא משנה מה יש לו בין הידיים, לא יעבור קהל. "לכולנו יש זיכרונות וסיפורים, אבל מספרי סיפורים הם קודם כל זכרנים שזוכרים את הפרטים הכביכול לא חשובים, וכשהם נותנים אותם - זה ממלא את הסיפור באמינות ורלוונטיות", הוא אומר. "פתאום אתה מרגיש כאילו אתה הראשון ששמע את סיפורו, לא משנה כמה פעמים הוא סיפר את זה קודם. ברגע שאתה מרגיש את זה - אתה מבין שיש לך מספר סיפורים מוכשר".

את עיקר ההבדל בין מספרים מוכשרים, הוא מזהה בין מספרים צעירים למבוגרים. "את המבוגרים זה לוקח לנקודה אנושית מאוד. לצעירים חסר הדחף לספר. פתאום בגיל שמתחילים לשתות סודה, מרגישים דחף לספר על הילדות, או על קרובים שאינם. אולי מהחשש שהם יצללו לתהום השכחה". 

"פסטיבל סיפורי תושבים בשכונות ירושלים"; 30־23 בדצמבר; פרטים באתר עיריית ירושלים