"המיינסטרים בשל אליי": אין בן אדם בטווח הגילאים 30-13 שלא ידע לזמזם בקיץ האחרון את צמד המילים "טעים ומתוק" לצלילי הלחן של "גימי גימי גימי (א מאן אפטר מידנייט)" של להקת אבבא. הדיבוק המלודי הכמעט בלתי נסבל הזה הגיע הודות לאיש אחד, הסטנדאפיסט יונתן ברק, בן ה-36. הלחן המדבק גם נשא את שם המופע שלו, שהיה ספיישל הסטנדאפ השני באורך מלא שהוא הוציא בשנתיים האחרונות. לפני מספר ימים הוא פרסם את ספיישל הסטנדאפ השלישי שלו ביוטיוב - "פסיכופת", באורך של שעה ו-50 דקות. בראיון מיוחד ל"מעריב" הוא מספר על גסויות ומסר, על קפיטליזם תרבותי, על העתיד המקצועי והאישי - וגם: מה האובססיה שלו לישראל קטורזה?


"המוטיבציה להוציא את הספיישל הגיעה מכך שהרגשתי שמגיע לקהל שלי לקבל עוד חומר חינמי ממני", סיפר ברק. "התוכנית הייתה להוציא אחד כל שנה, אבל קצב הכתיבה שלי היה כל כך טוב, שהרגשתי שאני יכול להקדים את הלו"ז. בלי להתכוון הוא יצא באורך של שעה וחמישים דקות. ככל שהתקדמתי בהכנה ובעריכה שלו, קלטתי שהוא יותר מדי ארוך. החלטתי שאני לא רוצה לקצר אותו, גם כי אני אוהב לעצבן אנשים, אבל בעיקר כדי שישמחו על כך שהגיעו איתי לרגע הזה. אה, וגם התכוונתי למצוץ לקטורזה".

חייב להבין, מה הקטע עם ישראל קטורזה? זה דבר שחוזר על עצמו במופע גם.
"הייתי עם אשתי נועה בלונדון, והיא לא הבינה עד אותה נקודה למה אני כל הזמן אומר שאני רוצה למצוץ לקטורזה. ברגע שעישנו יחד הרבה סמים, היא הבינה. עם כל הרצינות שלי בנושא הזה במהלך המופע, אני חייב להבהיר לאנשים שזו מטאפורה אומנותית, כמובן. "למצוץ לקטורזה" אומר שמבחינתי, אני בשל להיות במיינסטרים. התחלתי במיינסטרים לפני כ-15 שנה, ולא הייתי קשור לשם. הייתי בגיל 22 בשיא הרייטינג, בפינת הסאטירה של יאיר לפיד (כשעוד היה אושיית טלוויזיה, ולא חבר כנסת) והייתה ציפייה ממני להיות עוד גורי אלפי, אדיר מילר או שלום אסייג. לא הרגשתי שיש נישה בתעשייה הטלוויזיונית שאני קשור אליה. דיברתי על פוליטיקה אצל לפיד למרות שלא רציתי, זה לא היה סטנדאפ אבל עשיתי את זה. זה היה מעצבן. לא בשביל זה עבדתי כל כך הרבה זמן על החומרים שלי בסטנדאפ".

מנסה לקרב את המיינסטרים אליו
 
"אני חושב שהמיינסטרים בשל אליי", הצהיר הסטנדאפיסט, שמאמין בכל ליבו שבעידן הרשתות החברתיות, אין צורך להכתיר אף אחד בעזרת הכלים הישנים של הרייטינג, העיתונות והרדיו. "היום, לעומת לפני 20 שנה, החומרים שלי יכולים להיות במיינסטרים. זה לגמרי בזכות והודות לאינטרנט. אנשים כמוני וכמו אסף יצחקי למשל, מובילים את המהפכה הישראלית של הסטנדאפ. אנחנו עבדנו קשה, כל אחד בסגנונו, כדי למצב את הרעיון בקרב הקהלים שלנו, וקהל המיינסטרים בכלל, שעל הבמה מותר להגיד הכל. לא משנה כמה מה שאתה אומר על הבמה מזעזע, הוא מקסימום יכול לגרום לך לחשוב. העולם שבו היינו צריכים להתיישר לקו מוראלי או מוסרי מסוים - נעלם יחד עם כלי התקשורת של פעם".

יונתן ברק. מתוך צילומי הספיישל "פסיכופת"


"בהפקה עצמאית, אני יכול לגרום לאנשים לצחוק מהויברטור של סבתא שלי", גורס ברק. "יש כוח לתוכן. הקהל הרחב יודע בימינו שיש נטפליקס ויוטיוב, והם יכולים למצוא דברים שלא היית מצפה לראות בטלוויזיה. אני רואה את זה בהופעות שלי - משפחות של אבא אמא ושלושה ילדים יושבות ורואות אותי ואת התוכן שלי, במקום לראות פרק של סברי מרנן. אני רוצה להאמין שזה בגלל שהם מבינים שהתוכן שלי יותר אינטליגנטי, מושקע ומשוחק יותר טוב", הוסיף.

"לשכנע את הקהל לחצות איתך את הקו"

"אנשים יודעים שכשהם באים לראות אותי מופיע, יש הבטחה אחת ממני - הם הולכים ללמוד, לצחוק, ולזכור מסר לעתיד, בין אם הוא סקס או על השואה. גם אם הוא יהיה בפנטומימה", העיד הקומיקאי. "זה גס וזה מזעזע, אבל התפקיד שלי הוא להיות מזעזע. אני צריך לשכנע את כל האנשים בקהל לחצות איתי את הקו בהסכמה. כמו סקס עם בחורה שאתה לא מכיר. אבל אני נשוי, אז האסטרטגיה הזו לא רלוונטית עבורי יותר בתחום הזה".

המופע החדש, כמו הקודמים, מאוד גס ולא מצונזר. אתה באמת מרגיש בנוח לספר בדיחות כאלה מול ילדים בני 14?
"אני מרגיש בנוח מול כולם, ומרגיש בנוח לספר את הבדיחות שלי מול כל בן אדם שרוצה לשמוע אותן. הילדים האלה, בני ה-14, ביקשו מההורים שלהם לקנות כרטיס להופעה שלי. הם, וההורים שלהם מודעים לגסות של התכנים. אני חושב שההורים שלהם מוכנים לתת לילדים שלהם לראות אותי מדבר על כאלה דברים כי אני מדבר ממקום חיובי. כלומר, אני מדבר ממקום שלא צריך להיזהר ממנו, כי אני אדם חיובי עם מסרים חיוביים. אני לא חושב שזה שמשהו הוא גס, אז הוא בהכרח לא ראוי למיינסטרים. באמריקה המצב הזה קורה כבר שנים. כל עוד אתה שומר על העיקרון של לא לפגוע בחלשים, או לצחוק בבריונות, אתה יכול לעשות הכל על בימת הסטנדאפ".

למה בחרת לקרוא לספיישל "פסיכופת"? אתה מנסה למתג את עצמך מחדש?
"גם בספיישל הקודם, "טעים ומתוק" אתה לא יודע מה עומד מאחורי השם עד הסוף, שהשיר מופיע כחלק מבדיחה. בחירת השמות אצלי היא תמיד מכוונת. קראתי לספיישל הראשון שלי, "הדבר האמיתי", כי ככה רציתי שהקהל ירגיש - צפייה במופע אמיתי, ולא קטע או מוצר טלוויזיוני. אחת הסיבות שרציתי לדבר על הנושא הזה (פסיכופתיה) ולבנות את פלטת הצבעים הרחבה של מה זה להיות פסיכופת. ידעתי שהציפייה של כולם הייתה למעין "טעים ומתוק 2". כולם ציפו לעוד מעשיות סטלה עם חברים שלי, ורצוי שיהיו באמסטרדם. לא רציתי לתת את זה, כי רציתי להעביר את המסרים שלי, ולהצחיק איתם, גם אם הם לא עומדים באותה השורה עם התדמית שייצרתי לעצמי בספיישלים הקודמים. מבחינתי, המאבק האמיתי הוא לדעת מה הקהל צריך, יותר מאשר מה הוא רוצה".
ומה הלאה?
"התחלתי כבר לעבוד על ספיישל חדש, הוא התוכן של המופע שאני רץ איתו בימים אלה ("2020"). התגבשתי כבר על כשעה ועשרים של חומרים, שיהפכו בחודשים הקרובים לשעתיים של חומר. המופע הרביעי הוא מופע שפונה ומונגש לסחים, ואני גם משווק אותו כ'מונגש לסחים'. המטרה שלי הוא להפוך ל'ראשון בבידור', עד החלק של הלתלות את עצמי עם כבל של קומקום. סליחה, עד החלק של לשלוח בריונים לאבי ניר".

המופע החדש של ברק - 2020. צילום: טל גבעוני


"המופע הזה מדבר יותר על זוגיות ועל התבגרות, בכל זאת, אני הולך להיות אבא בקרוב. יהיו בו גם חוויות על הצבא. הדבר הבא אחרי זה, וזו הבטחה שלי לקהל שלי - סרט באורך מלא שייצא בחינם ליוטיוב. הוא יופק במסגרת חברת ההפקה החדשה שלי, ולא יהיה שונה מרמת הסרטים שרואים בקולנוע. אני חושב שמגיע לצופים שלי שאני אייצר להם תוכן בחינם, כי זו הדרך שלי להודות להם על הדרך שהם עוברים איתי. הם בסוף אלו שבאים להופעות, ואלו שקונים את החלטורות שלי", סיכם ברק.