"כששרת התרבות מירי רגב מתפארת שהיא סגרה תיאטרון ומנעה תקציבים מהתיאטרון הלאומי - זה מעציב", אומר גיל פרנק, שמככב בהצגה החדשה "בגידה" שעלתה לא מכבר בהבימה. "אני לא מאשים אותה. מי שמינה אותה אשם. היא הבן אדם הלא נכון במקום הלא הנכון".

איך הרגשת כשהיא תקפה את הסרט "אאוט" שבו השתתפת, בטענה שהוא "חותר תחת סמלינו וערכינו", ואיימה למשוך את מימון משרדה מתקציב פסטיבל חיפה שבו הוצג?
"משועמם. שרת התרבות מאוד משעממת אותי. היא לא אומרת כלום. אבל לסגור את תיאטרון אל־מידאן הייתה טעות. היא לא העבירה את ההקצבות שהיא הבטיחה לתיאטרון הבימה, ובכך תרמה למצבו העגום".

ב"בגידה", הצגה חדשה שבה מככב פרנק - שכתב וביים הלל מיטלפונקט - הוא מגלם את קובי אברמוביץ', אופטומטריסט שלא הצליח בחייו, וחי בבדידות גדולה, למרות שהוא נשוי. "הוא כרוך אחרי אשתו (יבגניה דודינה), מאוהב בה, אבל אין להם ילדים", מתאר פרנק. "הם עולים לישראל מרומניה אחרי זוג חברים שלהם (רוברטו פולק וטטיאנה קנליס אולייר). שנתיים אחרי העלייה הוא מגלה שמתחת לאפו נרקם רומן בין חברו לאשתו, ומחליט לנקום".


ההצגה מתרחשת ב־1966. מה הרלוונטיות שלה להיום?
"הרלוונטיות שלה היא בעובדה שהיא מטפלת במערכות יחסים בין אנשים. יחסים של בגידה בין חברים, בגידה של בן אדם במולדתו, בגידה בין בני זוג. זה נושא שתמיד רלוונטי ואקטואלי - כמו אהבה. זה מתרחש בישראל, אבל זה יותר אנושי מישראלי".

גיל פרנק. צילום: אלוני מור (צילום: אלוני מור)גיל פרנק. צילום: אלוני מור (צילום: אלוני מור)


אתה מרגיש שהשיח היום הפך אלים יותר והמילים "בוגד" ו"בגידה", שפעם היו אומרים בלחש, נזרקות לחלל הרשת בקלות רבה יותר?
"גם כשקמה המדינה קראו לאנשים 'בוגדים'. היום יש הרבה יותר תקשורת ושומעים את זה יותר. השיח לא יותר אלים יותר בעיניי. הוא תמיד היה רווי אלימות. אבל בעידן הרשתות החברתיות, כשיש הרבה יותר אמצעי תקשורת וכל אדם הופך לגוף שידור, השיח מוצף וגלוי יותר מאי פעם".

פרנק (57) החל את קריירת המשחק שלו בבית צבי, לצד אלונה קמחי, שרון אלכסנדר וגילי בן אוזיליו ז"ל. מאז שסיים את לימודיו ב־1987, הספיק פרנק לשחק כמעט בכל תחום אפשרי; עשרות הצגות תיאטרון, סרטים ("עונת הדובדבנים", "שבעה", "אאוט"), אינספור טלנובלות ("משחק החיים", "מיכאלה", "לחיי האהבה", "המוסד" ועוד) וסדרות איכותיות ומוערכות כמו "תא גורדין" ו"בשבילה גיבורים עפים". "אני מקבל תגובות ברחוב מכל הסוגים ומכל הז'אנרים", מספר פרנק. "החל מטלנובלה שבה שיחקתי לפני 20 שנה, וכלה בהצגה שיצאתי ממנה אמש".

צפית את ההצלחה האדירה והפרסים שגרפה "בשבילה גיבורים עפים"?
"העשייה הייתה כיפית. הייתי תשעה ימים בקולומביה, שם צילמנו את החלקים שלי. זאת הייתה חוויה נפלאה, מהעבודה עם הבמאי עומרי גבעון ועד הקאסט הנהדר. בזמן היצירה אף אחד לא חשב על פרסים ודברים כאלה. אתה עושה את העניין עצמו. מה שבא אחרי זה, בא אחר כך".

הרבה שחקנים ששיחקו בטלנובלות סיפרו על הצלחה ענקית מצד אחד, ומצד שני, על בלבול של הקהל בין המציאות למתרחש על המסך.
"אנשים לא מסתכלים על זה כבידור, וחושבים על זה כמציאות. זה לא נולד בטלנובלות, ולא משנה אם זה סרט בקולנוע, הצגה, או סדרה. זו אמנות, ואמנות היא בידור. זה שאנשים עושים השלכות, זה עניינם הפרטי".

יכול להיות שהטשטוש הזה מקורו במבול הריאליטי שמציף את המסך?
"תוכניות הריאליטי הן ז'אנר שמרתק הרבה אנשים, אבל הטשטוש בין המציאות הקולנועית והתיאטרלית לחיים, זה משהו שהיה לפני הריאליטי. ואולי בזכות הבלבול הזה נוצר הז'אנר".

יש סיכוי שנראה אותך בריאליטי?
"לא הציעו לי. אם יציעו, אשקול את העניין. אף פעם לא עמדתי בפני הדילמה הזו".