אומץ להיחשף
שולמן נשוי לשחקנית אפרת ארנון. “זה בית משוגעים חביב, שני שחקנים עם שתי קריירות", הוא אומר. "זו כבר השנה ה־18 שלנו ביחד, עם הרבה ניסיון גם בזוגיות וגם בעבודה. למדנו איך למקצע את משק הבית, את החיים המשוגעים של עבודה בתיאטרון ברחבי הארץ בערבים. הילדים מכירים את זה. זה משהו שכל הבית נרתם אליו, אין לי דרמות של ‘אבא אל תלך’. הילדים שלנו מן הסתם גדלים וכבר באים איתנו להצגות. יש הבדל בין הקריירות שלנו, כי אני מעורב בתיאטרון רפרטוארי, שזו חוויה רגועה ושקולה, מיינסטרימית אפילו, ולעומת זאת אפרת עוסקת בפרינג’ שדוחף אותה לכל מיני מקומות יותר קיצוניים”.
לפני שלוש שנים עברה ארנון כריתת שד ושחלות מניעתית. ארנון היא אחת מעשרות אלפי נשים בישראל שנושאות מוטציה של הגן BRCA, הגורמת לסרטן שד ושחלות תורשתי. ארנון בחרה לעבור הליך כריתה מונע, למרות שהייתה בריאה לחלוטין. “כמעט שלא הייתה אישה במשפחה של אשתי אפרת שלא חלתה ולא הייתה נשאית של הגן”, הוא אומר.
“בשנים קודמות הנשאות של הגן הזה הייתה יכולה להתפרץ ולהפוך לסרטן ולא ידעו איך למנוע את זה. אנג’לינה גולי הייתה אחת הנשים שתרמו לחשיפה של הנושא בחו”ל, אנשים קראו לזה ‘הגן של אנג’לינה ג’ולי’. אפרת רצתה קודם כל להיכנס לשני ההריונות שהיא נכנסה אליהם, ואחרי זה היא ביקשה לעבור את התהליך הכירורגי. זו רפואה מונעת שמנעה אסון גדול יותר בעתיד. מיותר לציין שזה אירוע מאוד לא פשוט לאישה באשר היא מבחינה נפשית וגופנית. עברנו את האירוע הטראומטי הזה לפני שלוש שנים. זה לא פשוט לאישה להיפרד מהנשיות שלה, אבל המחיר שהיא הייתה עלולה לשלם אם היא לא הייתה עוברת אותו היה הרבה יותר גבוה”.
קצת פחות מפחיד
נראה כי שולמן (45), שנמצא על הבמות כבר 20 שנה והופיע בתוכניות טלוויזיה מצליחות כמו “בלתי הפיך", “בשבילה גיבורים עפים" ו”הכל הולך", בניגוד לעמיתיו למקצוע, לא עושה מאמץ מיוחד כדי לשחות בביצת הבידור המקומית עם שאר הסלבס שמגיעים להשקות ואירועי חברה. “גם כשהייתי בתוכניות פריים טיים והייתי עמוק בתוך הסצינה הסלבית, לא באמת התרגשתי מזה", הוא מודה. "זה פשוט עניין של אופי, זה לא בחירה של התרחקות מודעת. כל הפן של העבודה שלי בטלוויזיה הגיע בגיל מבוגר, קראו לי ‘לייט בלומר’ והגיל עזר לי לקחת את הנושא ללא התרגשות גדולה, מתוך ההבנה שדברים הם בני חלוף".
"מה שנוצץ ומלא בפלאשים של מצלמות, ויכול להיות המקצוע והיומיום שלך, זה מקצוע שבו רגע אחד אתה שם ורגע אחד אתה פה. זה עזר לי להבין לא להתרגש מרגעי שפל ולא להתעוור מרגעי גאות. אני חושב שאם הייתי מתפרסם בגיל צעיר, ופתאום הייתה תקופת יובש של שנה־שנתיים, לא בטוח שהייתי יודע מה לעשות עם זה. העובדה שזה נבנה לאט עם הצגות, חלטורות ואלף ואחד דברים, אפשרה לי לחיות את המקצוע, כמו שאני חי אותו היום”.
בימים אלה עולה בתיאטרון באר שבע ההצגה “הדירה של רוזה” שבה מככב שולמן באחד התפקידים המרכזיים. “זאת הצגה שבמרכז שלה נמצאת אישה זקנה שהחיים משתבשים עליה והיא מתחילה לעשות את הצעדים הראשונים שלה עם דמנציה”, מספר השחקן. “זה משפיע על הבן שלה ועל הבן השני שלה, ועל אשתו. איך החיים מתנהלים סביב אדם שחי חיים רגילים לכאורה, אבל מתחיל קצת להתרוקן מבפנים, שזה דבר מאוד קשה. כשמדברים על זה בחוץ, מגלים שלכל אחד יש איזה סיפור על זה, מההורים שלנו, מההורים של בן הזוג או של חברים".
"זו תופעה שלא מרבים להתעסק בה, יש בזה הרבה דברים מפחידים. לגעת בזה זה מהלך אמיץ של המחזאיות שחר פנקס ואיה קפלן, שהיא גם הבמאית. הן כתבו את המחזה מתוך החוויות שלהן עם ההורים שלהן. את התפקיד הראשי מגלמת דינה דורון, שהגיל שלה הוא כמו הגיל של הדמות, היא בת 81, וזה דבר שהוא תופעה, זה לא מובן מאליו ששחקנית מרובת קרדיטים סוחבת על הכתפיים שלה סוג כזה של תפקיד. הייתי רוצה להגיד שאם יש מסר בהצגה אז זו חמלה, סובלנות, הכלה, הקשבה, תשומת לב, תזכורת לאופן שבו זה חלק מהחיים, ואם נוגעים בזה ומדברים על זה, אז אולי זה קצת פחות מפחיד”.
התרעות פיקוד העורף