דניאל בוצר החליט לעשות משהו שבימים אלה נחשב לכמעט בלתי אפשרי: לא רק שהוא המציא לעצמו מקצוע חדש, אלא אף הצליח לסייע לעשרות קולגות שפרנסתם נגזלה על ידי נגיף קורונה. לפחות עד יעבור זעם, וייתכן שגם אחר כך, בוצר (37), שחקן ומחזאי, הפך לבעלים הגאה של חברת "הבימה שליחויות", שבה עובדים כרגע 22 שחקנים. לדבריו, הקים אותו כי קלט במהרה שאין לו ברירה אם הוא רוצה לפרנס את משפחתו וכי זה לא הזמן לאגו.

הוא נשוי לניצן רנגיני־בוצר, גם היא שחקנית שאיבדה את עבודתה. השניים גרים ברמת גן והורים לשתי בנות בגילים חמש ושנתיים. הבייבי החדשה שלו, חברת השליחויות, נולדה שבוע לפני ליל הסדר. “הכל התחיל ב־11 במרץ”, הוא משחזר. “הייתי בדרך להצגה ‘פיטר הארנב’ של תיאטרון הילדים הישראלי, שבה אני משחק. שמעתי ברדיו שבלילה יהיה פרסום של הנחיות חדשות בקשר לקורונה. היו כל מיני השערות, אמרו שאולי לא ירשו התקהלות של יותר מ־100 אנשים".

"דיברנו על כך מאחורי הקלעים, לא האמנו שזאת באמת תהיה המציאות. באותו ערב ראש הממשלה דיבר, ובאותו רגע אשתי ואני איבדנו את מקומות העבודה שלנו לזמן לא ידוע. שנינו היינו קצת אבודים. אני גם מרצה בסמינר הקיבוצים למיומנויות תקשורת, ולמחרת הודיעו שגם אקדמיה אין, אז גם את העבודה הזאת איבדתי. שבוע וחצי הייתי במצב של הלם, ואז באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שאני חייב להביא פרנסה הביתה, חייב להאכיל את הילדות. התחלתי לשלוח קורות חיים לכל מיני חברות, אבל במקביל חברות החלו לצמצם בכוח אדם, כך שלא יצא מזה כלום. הבנתי שבזמן שכולם יהיו סגורים בבתיהם, שליחים ימשיכו לעבוד”.

אבי גולמוב ומשלוח (צילום: פרטי)אבי גולמוב ומשלוח (צילום: פרטי)

התובנה הזאת, ואולי יותר מכך יצר הישרדותי, הביאו את בוצר להחלטה להיות שליח. “אמרתי לעצמי: יש לי אוטו, אני אוהב לנהוג”, הוא מספר. “ברגעים כאלה שמים את הפאסון בצד. הצטרפתי לחברת שליחויות. עבדתי מאוד קשה, הרווחתי מאוד רחוק ממה שהייתי רגיל להרוויח כשחקן, והבנתי שזה לא יכול להיות פתרון טוב בשבילי. גם אני משאיר את אשתי לבד כל היום עם הבנות בבית, וגם בסופו של דבר לא מביא מספיק פרנסה. במקביל לעבודה בחברת שליחויות התחלתי להציע את עצמי באופן פרטי כשליח בכל מיני קבוצות בפייסבוק. כשהעליתי פוסט שאני מחפש לעשות שליחויות, המון שחקנים כתבו לי בוואטסאפ: ‘כל הכבוד על האומץ, שאתה לא מתבייש’. עניתי שיש לי ילדות ושאני צריך לאכול".

"כתבו לי דברים כמו: ‘הלוואי וגם לי היה אומץ לעשות דבר כזה’. במקביל התחילו לפנות אליי אנשים שמכירים אותי לצורך משלוחים בודדים. ואז פתאום הגיעה פנייה גדולה של 112 חבילות לשילוח מטעם חברת 'מינה שיווק'. השבתי בחיוב ומיד פניתי לשני חברים – רפאל עמר ואבי גולומב, שניהם שחקנים, שהצטרפו אליי. חילקנו את הסחורה בינינו ויצאה לנו עסקה יפה. ואז הגיעה עוד פנייה משמעותית: משלוח ל־211 חבילות דרך חברת 'מתוקתקות'. במקביל גם פנתה אליי חברת Ascella עם משלוח של 56 חבילות מדי שבוע. הבנתי שמתחיל פה משהו”.
נהיית מבוקש.

“לדעתי זה קרה בגלל שכתבתי בפייסבוק: ‘אני שחקן שבעקבות הקורונה איבד פרנסה ואשמח לעשות שליחויות עבורכם’. נראה לי שאנשים הזדהו עם המצב, עם הפנייה האישית, והביעו סולידריות”.

הרווח האמיתי

אחרי שקלט שיש כאן פוטנציאל לעסק, בוצר התחיל לגייס כוח אדם. “כתבתי בפוסט: ‘חבריי השחקנים, מי היה רוצה לעבוד בשליחויות? כל מה שצריך זה רכב וקבלות’”, הוא מספר. “הופתעתי לקבל עשרות פניות. פניתי לרועי מליח־רשף, אחד השותפים שלי בפרויקט ‘המחזאים’ שאנחנו מריצים חמש שנים, שתמיד מעצב לנו את כל הפוסטרים. ביקשתי ממנו שיעשה דחוף איזשהו אימג’ לעסק חדש, וכך הגיחה לעולם 'הבימה שליחויות'. למה? כי רק שחקנים הולכים לעבוד בחברה הזאת. תוך יום האימג’ הזה הופץ בקבוצת ‘מנהלות רווחה ומשאבי אנוש’ בפייסבוק. ואז התחיל צונאמי. החלו עשרות פניות”.

מיום חמישי בבוקר ועד יום רביעי, ערב חג הפסח, "הבימה שליחויות" מסרה מעל 1,000 חבילות שי שונות לכל הארץ – מדימונה בדרום ועד קריית שמונה בצפון. “מבחינתי, זה הכי מספק בעולם”, הוא מתאר. “ברמה הכלכלית הרווח שלי הוא מינורי. הרווח האמיתי הוא שהצלחתי לעזור לכל כך הרבה קולגות שלי. יש שחקנים שמכניסים עכשיו אפילו יותר כסף ממני, ואני שמח על כך”.

גם אשתו שותפה לביזנס. “היה יום שהייתי צריך לשלוח 500 חבילות מדימונה ועד לקריית שמונה”, הוא מספר. “אני ואשתי היינו ערים כל הלילה כדי לבנות קווים ואזורי חלוקה ולגייס שחקנים. גם היא עושה חלוקות. כשאיבדתי תקווה וחשבתי שהכל הולך להיות כישלון והחבילות לא יגיעו ליעדן, אשתי תמכה ואמרה שהכל יהיה בסדר. היא האמינה בי ובסופו של דבר הצלחנו במשימה. היו גם המון לקוחות שנורא ריגשו, כמו למשל יפעת שרעבי מחברת Walkme. כשהגעתי לאסוף את המשלוחים שלה מיקב טפרברג, נודע לי שיפעת קנתה עשרה בקבוקי יין בשבילי כדי שאחלק לעובדים שלי. היא פשוט גרמה לי לבכות. ממש עברתי רכבת הרים של רגשות בתקופה הקצרה והאינטנסיבית הזאת”.

בוצר ממשיך ומספר שבחברת SITE123 מאוד התרגשו מהסיפור ובנו אתר ל"הבימה שליחויות" ללא עלות. “נכון לעכשיו, אומרים שעד ספטמבר אנחנו לא חוזרים לבמות", הוא אומר. "אז בינתיים אנחנו כאן, משלחים לכל הארץ בשמחה ובאהבה. הכוונה שלנו היא להמשיך לסייע בפרנסה לשחקנים גם אחרי משבר הקורונה”.

משלוח (צילום: פרטי)משלוח (צילום: פרטי)

בין השחקנים שעובדים אצל בוצר ניתן למצוא את שחר אקרפלד (30, מגבעתיים), אבי גולומב (40, מתל אביב, אבא לילדה) ואביתר בר דוד (32, מתל אביב, אבא לילד).

“מן הסתם זו הפעם הראשונה שאני עובדת בשליחויות", אומר אקרפלד. "זה מאוד קשוח. ביומיים הגעתי לכפר ורדים, חיפה, מושב מבקיעים ובאר שבע. זה המון שעות על הכביש, אני לא רגילה לשבת כל כך הרבה, אבל בין לבין ראיתי נופים, הייתי באינטראקציה עם אנשים שלא דרך זום, במרחק המותר כמובן”.

גולומב: “בתקופת הלימודים שלי וגם אחריה הייתי שליח של מסעדות, אבל נדרשת עדיין היערכות מנטלית מחודשת לעניין. אבל בשעה שאתה אבא ולא מקבל כמעט שקל מהמדינה, זאת לא הייתה בכלל שאלה. ברור שהייתי מעדיף לעשות את מה שאני אוהב וחי ממנו בשגרה, אבל בלית ברירה אני עושה את מה שצריך”.

בר דוד: “זו לא עבודה כזו מסובכת. אני מודה שיש קצת עניין של אגו. ברור שזה מציק בהתחלה, אבל למדתי מזה. השליחויות מתבצעות בחיוך כי אי אפשר להיות כל היום ממורמר. ככה לא נגיע לאף מקום”.