הביטוי “להפוך את הלימון ללימונדה” הפך בימי הקורונה לשחוק, בערך כמו הצוותים הרפואיים בבתי החולים, והרשתות החברתיות התמלאו בצעירים ובמבוגרים שממלאים את הזמן שהתפנה בשלל פעילויות בבית. מי שבאמת הצליחה להפוך את הלימון ללימונדה במהירות שיא היא כוכבת הילדים העסוקה מיכל ויצמן, שמוכרת לקטנטנים כמיכל הקטנה, עם ספר ילדים חדש פרי עטה. בהשראת משבר הקורונה נכתב הספר, שמלמד את הילדים על חשיבות הניקיון וההיגיינה.
“כתבתי את ‘מיכל הקטנה וקסם הניקיון’, בעקבות המצב, תוך כדי הסגר הביתי", היא מספרת. "ישבתי עם חמשת ילדיי והתחלנו לדבר על הנושא, הקמנו דיון, ופתאום אמרתי ‘יש לי פה ממש סיפור עם התחלה, אמצע וסוף’. אז העליתי את זה על הכתב. לדעתי זה ילך איתי בהצגות ובהופעות. ילדים פחות מכירים את הנושא של נגיפים, כמה זה חשוב לצחצח שיניים, לשטוף ידיים לפני ואחרי ארוחה עם סבון ומים, והיה חשוב לי להעביר את זה. המסגרות לא תמיד מסבירות להם למה זה חשוב, והספר מרכז הכל בצורה פשוטה.
"מי ששומר על הניקיון, יהיה בריא יותר. אני מאמינה שבעתיד הספר יהיה בכל גן ילדים. יש גם את שיר הניקיון עם תנועות שמתלוות אליו, מאוד קל לילדים ללמוד דרך שירים, סיפורים וריקודים. חשוב לי להעביר תכנים רלוונטיים לתקופה וגם לתת ערך מוסף, עם הצורך להסביר לילדים את המצב בדרך נעימה ומרגיעה. אני רואה באינסטגרם שאמהות כותבות לי פידבקים חיוביים. גם אצלי בבית אני רואה שאורח החיים של הילדים שלי השתנה. פעם הילדים היו מתווכחים איתי על צחצוח שיניים והיום הם אפילו משתמשים במי פה”.
את מגדירה את עצמך כחולת ניקיון. זו התקופה שלך לזרוח?
“עבורי העניין לא חדש, יש לי OCD מהחמורים ביותר. זה בא לידי ביטוי בהכל, גם בהיגיינה האישית שלי. לפני הסגר הייתי תמיד כל כמה ימים אצל מניקוריסטית ופדיקוריסטית. אני אחת שמגהצת תחתונים וגרביים, והכל מבחינתי צריך להיות מתוקתק, כולל ארון מדוגם. אני כל היום סביב הניקיון, זה לא פשוט. זה מה שאני מכירה, וזה הסיפור שלי. כשחיים עם מישהו כזה אז קל להתמכר לזה, למשל לתחושה של לפתוח את הארון ושיצאו ממנו ניחוחות של לבנדר. בעלי, שהוא לא כמוני, מאוד מתרגש מזה ונהנה”.
כמי שרגילה להופיע שעות ארוכות על הבמה, לצלם, לשיר ולהקליט – איך את מתמודדת עם השקט שנכפה עלייך?
“יש רגעים ויש רגעים. יש לנו חמישה ילדים, וזה באמת נשמע הרבה, אבל שני הילדים הגדולים שלי הם בעיניי גדולים ועצמאיים. אני חייבת לציין לשבח את מערכת החינוך, שהחזירו את הילדים ללמוד באונליין. עד 16:00 הם בלימודים, ובשאר היום הם עוזרים לי עם התאומים. הקטנה שלי בת חודשיים ואין לי יותר מדי מה לעשות איתה, זה לישון ולאכול, ובלילה זה קצת יותר קרנבל. פיתחתי כל מיני שיטות איך לא להשמין. בבוקר אני מכינה צלחת עם פירות וירקות כנשנושים. יש צדדים טובים, התגבשנו והתאחדנו, ואנחנו משחקים בכל מיני משחקים, מטיילים כמה שאפשר. בטוח נצא מהתקופה הזו מחוזקים, כמו שמעולם לא יצא לנו להיות. מעולם לא חגגתי עם הילדים את חג פורים כי תמיד עבדתי, וביום העצמאות אני בדרך כלל על הבמות. אני מקווה שהתקופה הזו תישאר מאחורינו”.
מה דעתך על מצב האמנים היום, שלא יכולים לעבוד ולא מקבלים עזרה מהמדינה?
“אני בטוחה שבסוף הכל יתבהר ולטובה, ונקבל את מה שאנו ראויים לו. אם לא יהיו עצמאים, לא יהיו שכירים. אני מאמינה שהמדינה תתמוך בכולנו ונעבור את זה, כולנו באותה סירה. אני מאוד מקווה שיש אנשים בשלטון שידעו מה לעשות, וכל אחד בסוף יקבל את הברכה שלו. אני בן אדם מאמין ואופטימי. לדעתי חייבים להיאחז באופטימיות”.
יוצאת מחוזקת
לוויצמן, שהתחזקה באמונתה בשנים האחרונות, יש דרך די ברורה שמסייעת לה להתמודד עם המגיפה. “זה משהו שדחף את כולנו לפינה ואין מישהו שיכול להתחמק מזה”, היא מסבירה. “כולנו צריכים להיאחז, צריכים להיות אנשים מאמינים, אנשים סבלניים יותר וטובים יותר ממה שהיינו יום קודם. זה לא פוסח על אף אחד, גם אותי זה לימד, שאין כמו משפחה, להמשיך לעבוד קשה, וששום דבר בעולם הזה לא מובן מאליו. תכננתי תוכניות כמו כולם, וביום אחד בהיר הכל נתקע, אפשר להתבאס מזה ולהיכנס לדיכאון ו’למה ולמה’, או לנסות ליהנות מהמצב, ולהבין שנכפתה עלינו מציאות חדשה וצריך במסגרת הזאת להרכיב לעצמנו איזה סדר יום חדש ולשוט. אין אלטרנטיבה אחרת”.
בזמן שכוכבי ילדים אחרים רואים בעולם הקטנטנים מקפצה לתחום המבוגרים, ומנסים את מזלם בטלוויזיה, מוזיקה ותיאטרון לקהל הבוגר, מיכל הקטנה נמצאת כבר עשור בתעשייה ולא נראה שהיא מתכננת לשנות את המצב בתקופה הקרובה. “אני מאוד אוהבת ילדים, ומאוד מאמינה בעולם הזה", היא אומרת. "קיבלתי המון הצעות, ועדיין מקבלת הצעות לעשות דברים בעולם המבוגרים, אבל מאוד שמחה ומאושרת ובריאה ממה שאני עושה. אם אתה עושה את מה שאתה אוהב, אתה לא מרגיש שאתה עובד.
"אני חיה את מיכל הקטנה, זו אני. אני עולה על הבמה כמו שאני, ואני מביאה את מי שאני ואת התכנים שגדלתי עליהם ואת הדברים שאני מאמינה בהם. היום אני מתגעגעת לבמה. קשה לי להאמין שכרגע אעזוב לעולם המבוגרים. הייתה לי תוכנית עם מיקי שמו, שם הייתי מיכל ויצמן, דגמנתי ועשיתי דברים, אבל אני לא אעשה משהו שיפגע במיכל הקטנה. אני ממוקדת במה שאני עושה ואני מתפתחת בתוך הדבר הזה. בא לי להזדקן ולהישאר מיכל הקטנה, אני מקווה שזה אפשרי”.
ציפי שביט עשתה את זה.
“ציפי שביט עשתה את זה, ועשתה את זה כמו גדולה. היא אחת החברות הכי טובות שלי. אני כל כך מתרגשת מזה שהיא זכתה להדליק משואה ואין ראויה לזה יותר ממנה. אין יום שבו אנחנו לא מסתמסות. היא אישיות מדהימה. אפרופו אופטימיות, כמו שאתה הולך לתדלק אוטו, היא מתדלקת באופטימיות”.