מנכ"ל תאטרון הקאמרי רן גואטה התראיין היום (שלישי) לענת דוידוב ב-103FM והתייחס לפרסום על חזרה לפעילות: "אין באמת שום אישור רשמי למתווה הזה".

אמרו שאפשר לפתוח מה־14 ביוני בהדרגה.
"זה מה שאת וכל הציבור יודעים, אבל מאחורי הדבר הזה אין שום אישור רשמי ממשרד הבריאות. היום, דרך אגב, משרד התרבות הוציא תיקון למתווה הזה, וכבר אמר שעדיין מחכים להחרגות בכל מה שקשור לתחום התרבות. הרי דיברו על אדם שיישב בכיסא, ושני כיסאות לידו יהיו ריקים, אבל לא דיברו על מה שקורה שורה מאחורה או מקדימה. האם עדיין יש איזשהו מרחק, ומה יהיה על השחקנים שנמצאים על הבמה? הם גם יצטרכו לשמור על מרחק של שני מטר? מעבר לזה, אנחנו בצרה מאוד גדולה, וכל גוף התרבות נפגע שלוש פעמים: הפעם הראשונה הייתה כאשר סגרו את כל התאטראות. במהלך שלושת החודשים האחרונים נכנסנו להפסד הכנסות שעומד על 10 מיליון שקל, וכל מוסד תרבות נפגע בהיקפים שלו. הקאמרי רגיל להציג עד 10 הצגות ביום, וההכנסות האלה אקוטיות בכדי לשמר את המערכת". 

אתה מגיע לבניין? עובד מהבית? מה עושים בדיוק?
"המערכת שלנו בנויה מכ־400 עובדים, ונשארנו 3 עובדים בבניין: מנכ"ל, סמנכ"לית כספים, ומנהל אומנותי, ואנחנו שלושתנו נותנים מענה לכל מה שצריך על מנת להשאיר את המוסד הזה עדיין עובד. אנחנו עושים את כל העבודות האפשריות החל מהזזת תפאורות, פתיחת סתימות,  מענה לעובדים, מענק מול משרד התרבות, משרד האוצר, עיריית תל אביבי, אינספור דיונים והכל בכדי לחשוב על איזשהו מתווה יציאה. הדבר הכי נורא הוא שלכל העובדים שנמצאים בבית אין שום וודאות לגביי העתיד, ואני לא מדבר על מתי לחזור אלא האם בכלל לחזור. כשאני מדבר על זה שהקאמרי בנוי להציג בין 7 ל־10 הצגות ביום, במקרה ויהיה מתווה אנחנו לא נציג באותם ההיקפים שהיו קודם". 

נגיד שמחר יש מתווה, כמה זמן אתה צריך בכדי להתכונן ולפתוח מחדש?
"אנחנו זקוקים לחודש היערכות על מנת שנוכל לשבץ את כל ההצגות מחדש, להפעיל את שירות הלקוחות, לזכות את כל האנשים על הכרטיסים שקנו קודם, ולהוביל אותם לתאריכים אחרים, לעשות חזרות. אנחנו צריכים חודש בדיוק, ושוב, בחודש הזה לא יהיו לנו הכנסות". 

ומה עם המינויים שלכם? ביטלו?
"לא. דווקא לא. יש הבנה מאוד גדולה, וכולם אוהבים תרבות, צורכים תרבות, ומחכים שנחזור".

איזה עוד בעיות יש? 
"את תחום התרבות השאירו אחרון ברשימה, ואני מבין שצריך לטפל בדברים אחרים קודם, אבל מדובר במשפחות רבות של אנשים שרוצים לדעת מה העתיד שלהם. אם רוצים שנחזור לפתוח באיזשהו מתווה אז גם לתחום התרבות צריך לדאוג לסיוע. סיוע כלכלי שיגרום לנו לשיפוי בגין אובדן הכנסות, ולסייע לנו בהטענה על מנת שנוכל להמשיך ולקיים את התרבות. דרך אגב, אנחנו מדברים על מדינת ישראל, ואולי יפתיע אותך לדעת שאנחנו נחשבים בעולם למעצמה תרבותית. כמות היצירה שיש בארץ לא דומה למקומות אחרים בעולם. יש לי מועקה גדולה, בעיקר בשביל העובדים שעובדים פה עשרות שנים ואנחנו צריכים לדאוג להם ולחשוב על הדרך בה הם יחזרו ובכלל על התרבות, אנחנו הולכים לחזור שנים אחורה. אם לא נקבל סיוע ולא נתחיל מאיזשהו מקום אנחנו לא נצליח להציל את התרבות".   

 "גם בימים הקשים ביותר: התרבות לא גוועה"

"אסור להשאיר את הבמה הזו ריקה", זעקו אמנים ועובדים במוסדות התרבות והאומנות ברחבי הארץ, בהפגנות מחאה שקיימו במקומות שונים, בעקבות קריסת הענף, שעדיין אל מתווה לשובו לפעילות הדרגתית.

באירוע השתתפו אמני ועובדי תאטרון, מחול, מוזיקה, מוזיאונים, בתי ספר למשחק, פסטיבלים ומוסדות קולנוע. בין האמנים שהגיעו למחאה בלטו יונה אליאן, טוביה צפיר וניצה שאול.

טוביה צפיר במחאה (צילום: אבשלום ששוני)
טוביה צפיר במחאה (צילום: אבשלום ששוני)

האמנים והעובדים עמדו על עשרות בימות תאטרון, חללי סטודיו וחללי סטודיו ולבשו בגדים שחורים, כאשר הם מניפים שלטי מחאה על קריסת ענף התרבות והאמנות בעקבות משבר הקורונה.

יוזמי המחאה ציינו שהיא נועדה להעלות לסדר היום הציבורי את גרירת הרגליים של המדינה בכל הנוגע לגיבוש מתווה תפעולי וכלכלי, אשר ימנע פשיטת רגל של מוסדות התרבות, הסגורים כבר קרוב לשלושה חודשים, עם הפסד הכנסות של כ-400 מיליוני שקלים, נכון ליום.

הם ציינו בתגובה להודעת שרת התרבות מירי רגב מהבוקר על יצירת מתווה חזרה למוסדות התרבות והאמנות, כי עדיין לא נמסרו להם פרטים ודרשו לבצע צעדים מעשיים של חזרה לפעילות.

לדבריהם, אין דרך לקיים מופעים, כאשר נדרשים לשמור על מרחק של שני מטרים בין השחקנים והנגנים וללבוש מסיכות ובעיקר אין דרך כלכלית לפתיחת האולמות והמוזיאונים.

מחאת אנשי התרבות בכיכר הבימה (צילום: אבשלום ששוני)
מחאת אנשי התרבות בכיכר הבימה (צילום: אבשלום ששוני)

בכל הכנסים הקריאו נציגים מטעם המפגינים מכתב דרישה זהה: "כששחקן עומד לפניכם על הבמה, עומדים מאחוריו המחזאית והבמאי, הכוריאוגרף והמוזיקאית, מעצבי התלבושות והתאורה ומאחוריהם, הסדרנית, הנהג, הקופאי והמאבטחת , אחראית השיווק ומנהל הארכיון – 150 אלף איש ומאחוריהם המשפחות שהם מפרנסים – מאות אלפי אזרחים, מאות אלפי נפשות, שנותרו כיום בלי אופק".

במכתב צוין עוד: "לאורך ההיסטוריה, גם בימים הקשים ביותר, התרבות לא גוועה, להפך. היא תמיד כאן כדי להציב לנו מראה, לחזק את רוחנו, להעניק לנו תקווה. תרבות נוצרת על ידי אנשים ועבור אנשים. תרבות זו לא מותרות. כעת כשהמשק חוזר לפעילות, אנחנו, אנשי התרבות משותקים".

מחאת אנשי התרבות הגיעה גם לבאר שבע, כאשר גופי התרבות המרכזיים של בירת הנגב קיימו אירוע מחאה על במת המשכן לאמנויות הבמה בעיר, שם מוצגים מדי שנה כ-900 מופעים והצגות.   

בין גופי התרבות שהשתתפו במחאה בבירת הנגב ניתן לציין את תאטרון באר שבע והסינפונייטה של באר שבע, כאשר נגני התזמורת והעובדים לבשו שחור, ובידיהם שלטים: 'אסור להשאיר את הבמה הזו ריקה'.

קלאודיה צובל מנכ"לית הסינפונייטה של באר שבע אמרה: "אירוע המחאה של מוסדות התרבות חשוב מאין כמוהו- אני לא יודעת כמה זמן ייקח לנו לחזור לאולמות הקונצרטים ובינתיים הנגנים שלנו יושבים בבית ולא יודעים מה עתידם  כמו עוד אלפי אמנים בארץ. כולי תקווה שהמחאה תוביל אותנו למקום טוב יותר. גם אם בהתחלה נוכל להחזיר את התזמורת לחזרות. תזמורת היא כמו קבוצת כדורגל, היא זקוקה לזמן של אימון ועבודה ביחד ועכשיו צריך למצוא את הדרך לעשות את זה בהקדם. מה שאנחנו מבקשים ממשרד התרבות ומהממשלה זה תכנית יציאה מהמשבר, תקציב שבעזרתו לא נפקיר את הנגנים והעובדים שלנו, תקציב שיאפשר לנו לקיים חזרות ולשלם משכורות לנגנים גם אם הם עדיין לא יכולים להופיע, תקציב שבעזרתו לא נקרוס כאשר נוכל לפתוח את האולמות והתפוסה באולם תהיה 40% בגלל ההנחיות. המחאה לא נולדה מתוך מקום של הפרת ההנחיות של הממשלה אלא מתוך תקווה שהממשלה תבין שתרבות בארץ היא חלק מרכזי והכרחי במורל הלאומי והאמנים - אי אפשר בלעדיהם".