ב-11 במרץ, לאחר הודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו על סגר והגבלת ההתקהלויות עד ל־100 איש – כאשר בהמשך אותו השבוע גם אפשרות זו בוטלה – הופסקה עוד באותו הערב פעילות התיאטראות השונים. במספר תיאטראות, הקהל וצוות השחקנים והמפיקים נאלצו, בעל כורחם, לעזוב את האולם באמצע ההצגה.

מאז, זה כחודשיים שתחום התיאטרון, כמו שאר ענפי התרבות, סגור. בתקופה זו ניסו שחקני ואנשי התיאטרון לשרוד כלכלית באמצעות פתרונות זמניים מקוריים: הצגות במסגרת פרויקט “ישראל מחוברת” של משרד התרבות, תיאטרון עצמאי שהוצג במרחב הפתוח לקהל הצופים מהמרפסות, שיעורי משחק וחזרות להצגות בזום, ובאחרונה אף העלה תיאטרון הבימה בפייסבוק תוכנית אירוח חדשה (“הבימה עד הבית”) בהנחיית שחקן התיאטרון טל מוסרי ובהשתתפות מיטב שחקני התיאטרון.

אבל עכשיו, עם החזרה לשגרה, נפתח גם לאנשי התיאטראות פתח לתקווה. שלשום הודיעה שרת התרבות והספורט מירי רגב כי סוכם עם משרד הבריאות על פתיחת התיאטראות, האולמות והיכלי התרבות בהדרגה לקהל החל מ־14 ביוני. לפי ההסכמות בין המשרדים, הושבת הקהל תתבצע תוך שמירה של שני כיסאות בין אדם לאדם. במקביל, מנכ”לי התיאטראות הגדולים מנסים לגבש תוכנית חזרה לפעילות תחת מגבלות “התו הסגול” שמתווה משרד הבריאות, כל זאת כשברקע מובעת לא מעט דאגה מכיוונם של תיאטראות שונים, גדולים כקטנים, מפשיטת רגל ללא תמיכה מספקת ממשרד התרבות ומשרד האוצר.

"זוהי בשורה של ממש למוסדות התרבות, לאמניות ולאמנים, שניזוקו קשות ממשבר הקורונה, כמו גם מענה ישיר לצימאון של הקהל הישראלי לפקוד את אולמות התרבות וליהנות באורח ישיר מהעושר התרבותי שלנו כחלק מהחזרה ההדרגתית לשגרה", אמרה רגב. "פתיחתם של האולמות לקהל היא שלב הכרחי במתן מענה של ממש למצוקתם של האמנים שלנו ולהבראת הכלכלה".

איך מתחילים

אבל מבחינת מנהלי התיאטראות ההכרזה הזו לא מספקת. “אין לנו מתווה, לא מדברים עלינו, אנחנו כאילו לא קיימים”, אומר מנכ”ל תיאטרון הבימה, נעם סמל. בין הצגות התיאטרון שהוקפאו בהבימה בשל הקורונה ניתן למצוא את “גבעת חלפון אינה עונה”, “זורבה היווני”, “החולה המדומה”, “מאמא מיה” ו”זרים מושלמים”. “כרגע עולם התרבות לא מטופל”, מוסיף סמל. "הייתה שמועה על קיום חזרות אבל לא אישרו לנו. בחזרות אי אפשר לשמור על מרחק של שני מטרים בין כולם כל הזמן, אי אפשר לקיים חזרות עם מסיכות. עדיין אסור לנו לפתוח חדר חזרות. הועלה רעיון כזה אבל לא דנו בזה. אסור לי, כמנכ”ל, לפתוח את הבימה היום לחזרות. ההפגנה של אנשי ‘הבימה’ ביום שלישי לא הייתה יכולה להתקיים בתוך התיאטרון כי זה אסור מבחינה בריאותית ובטיחותית, לכן זו התקיימה בחוץ עם מיטב השחקנים, מליא קניג ועד רוני דלומי, עם מסיכות וכפפות”.

“יצאו במשרד התרבות בהצהרה שנוכל להתחיל חזרות, אבל איך נתחיל? לא נוכל לקיים חזרה של עד עשרה משתתפים במרחק של שני מטרים אחד מהשני ועם מסיכות וכפפות. זה לא אפשרי”, מוסיף מנכ”ל תיאטרון הקאמרי רן גואטה.

בקאמרי בוטלו לא מעט הצגות מצליחות, בהן “שיגעון המוזיקה”, “הנכד”, “החיים הם קברט”, שיועדה כהצגת הדגל התורנית אך הספיקה להציג רק שלוש פעמים ו”הבן”, הצגה שהייתה בחזרות אחרונות והוקפאה בשל הקורונה.

“כשנחזור לפעילות, היקף הפעילות יהיה כמובן מצומצם הרבה יותר”, מסביר גואטה, “מערכת תיאטרון הקאמרי בנויה להציג שש עד עשר הצגות ביום. זו כמות אדירה של עובדות ועובדים, והמשכורות בהתאם, ואנחנו עומדים בפני מציאות חדשה שתביא להפחתה מאוד משמעותית בהיקפי הפעילות. המגבלות המדוברות, על לאפשר לנו לפתוח את התיאטרון לקהל שנע בין 50 ל־100 איש זו התאבדות כלכלית. יש לנו אולם גדול של 900 מקומות ישיבה, אולם קטן של 450 מקומות ישיבה ועוד אולם של 300 מקומות ישיבה, ולפי הנחיות המרחק של שני מטרים מלפנים ומאחור, זה אומר שישב אדם אחד על כל תשעה כיסאות. באולם הגדול נוכל להכניס רק 200 איש, במידה שיבוטלו המגבלות של עד 100 איש. באולמות הקטנים בלאו הכי אי אפשר להכניס אפילו 100 איש כי לא יהיה מרחק של שני מטרים, ולכן זה בלתי אפשרי”.

רן גואטה (צילום:  כפיר בולוטין)רן גואטה (צילום: כפיר בולוטין)

עם החזרה לפעילות, אתם מתכוונים להחזיר את אותן הצגות או שתיאלצו לוותר על כמה?
“אני לא יודע להגיד לך את זה עדיין כי גם לא ידוע עד כמה הקהל יחזור וינהר לאולמות. יש לנו קהל צעיר, אבל רוב הקהל בגילי 50 פלוס. בחודשים הראשונים התפוסה לא תהיה מלאה, אז הפקות גדולות ומחזות זמר מרובי משתתפים לא נוכל להציג. במצב כזה נשתדל לבצע פעילות מדורגת: נתחיל עם הפקות יותר קטנות, נראה איך הקהל מגיב מבחינת הגעתו לתיאטרון, ובהתאם לזה נגדיל את הסיכון הכלכלי שלנו בהצגות גדולות יותר, כי אנחנו עובדים כמעט כמו עסק פרטי. לא נבטל הפקות גדולות אבל אולי נקפיא אותן למועד יותר מאוחר”.

בתיאטרון באר שבע, שבו הוקפאו ההצגות “הדירה של רוזה”, “ברווזת פרא” ו”דרך השלום”, החלו אף הם לחשוב על תרחישים. “הכנו מתווה שלפיו נוכל לאפשר לזוגות מבית אב אחד לשבת במושבים צמודים ומהם יהיה מרחק של שני מטרים בין מושב למושב”, מסביר מנכ”ל התיאטרון, שמוליק יפרח. “הקפיטריות יהיו סגורות ויש לנו את האמצעים הדיגיטליים להזמין את האנשים בזמנים מדויקים: אני יודע לתזמן את מועד הגעת הקהל בדיוק. בסוף ההצגה אני גם יכול לוודא ששורות 1, 3 ו־5 תצאנה קודם ורק אחריהן תצאנה שורות 2, 4 ו־6 וכו’. הקהל ישב עם מסיכות בכניסה לאולם ובמהלך ההצגה אפשר יהיה להסיר את המסיכות. זה המתווה הזמני שחשבנו עליו, כי אם ביום רגיל אנחנו עומדים על 80% תפוסה, אז נתבקש, בשל ההנחיות, להכניס רק כ־30% מהקהל. חשוב שיפתחו את התיאטראות: כמו שהסופר פתוח ואנשים מסתדרים, אז גם אצלנו זה אפשרי, על אף שנפסיד הרבה כסף בכך שנעלה הצגות בדלילות קהל, ובמקביל חשוב שהממשלה תדאג לנו לפיצוי”.

שמוליק יפרח (צילום: אייל לנדסמן,יח''צ)שמוליק יפרח (צילום: אייל לנדסמן,יח''צ)

לדברי יפרח, ניתן לקיים את החזרות לפי הנחיות ה”תו הסגול”. “כמו שב’ארץ נהדרת’ מצליחים לקיים חזרות במגבלות של מרחק של שני מטרים, נוכל גם אנחנו לקיים חזרות עם מסיכות שקופות”, הוא אומר. “ועוד משהו: אם מדובר בהצגה קיימת, אני לא יכול לצמצם את כמות השחקנים גם אם אינה עומדת בהנחיות. מה שכן, אנחנו נדרשים לגבי ההצגות הבאות לזרוק לפח המון חומרים והצגות שאספנו ואף שילמנו עליהן זכויות יוצרים, הצגות עם ריבוי משתתפים שניאלץ לצמצם אותן בשל המצב. אז אנחנו מתחילים לגבש רפרטואר אחר להצגות חדשות שיעלו. לגבי הצגות קיימות שכבר נבנתה להן תפאורה והן בנויות על 12 שחקנים למשל, אני לא יכול לצמצם את ההצגה כי זה כבר מוכן ככה”.

פגיעה ברפרטואר

“זו קטסטרופה”, אומרת מנכ”לית תיאטרון גשר לנה קריינדלין. “אנשים ישבו בתיאטרון עם מסיכה ובמרחק. כמו כן, יש לנו צורך בתמיכה כלכלית ובפיצוי מהממשלה, ואני לא יודעת אם נוכל להחזיר את אותה כמות הצגות, למרות שהשאיפה היא להחזיר את אותן 18 הצגות שיש לנו ברפרטואר כי הן הצגות מעולות. אם באמת ההנחיות יהיו אדם אחד במרחק שני מטרים מאדם שני אז הלך עלינו, כי ייכנסו אצלנו 200 איש במקום 800 איש, שלא לדבר על המורל הנמוך של לשחק לפני אולם ריק. עוד עניין מדאיג שעדיין אין לגביו החלטה זה מה יהיה בגורלן של הצגות החוץ, שאצלנו הן יותר מ־50% מהעיסוק שלנו וההכנסות שלנו”.

בתיאטרון גשר בוטלו בשל הקורונה שתי הצגות חדשות שהחזרות להן היו בעיצומן: “קליעים מעל ברודוויי”, מחזמר מאת וודי אלן שהפרמיירה שלו יועדה ל־19 במרץ ו”בגדי המלך” מאת ניסים אלוני שהפרמיירה שלו יועדה ל־14 במאי. כמו כן בוטלו הצגות כמו “מי כמוני”, “במנהרה”, “רודף העפיפונים”, “רווקים ורווקות”, הצגות ילדים לפסח ופסטיבל ג’פה פסט.

בנושא של הצגות חוץ, מבהיר השחקן ומנכ”ל תיאטרון גבעתיים אוהד קנולר, שרוכש הצגות ומופעים מהתיאטראות, על הבעייתיות שבעניין: “אף אחד לא מדבר על זה ולא מתעסק ב־100 ההיכלים בארץ שקונים את ההצגות. גם אם משרד התרבות יתמוך בגופים היוצרים, אבל אף אחד לא יתמוך בנו, לא נוכל לקנות את היצירה. כרגע אנחנו לא חושבים על רכישת תכנים מהתיאטראות השונים כי אין לנו איך להוציא כסף על זה, אלא אנחנו מתמקדים בהשכרת המקום שלנו למופעים, אבל גם זה בעייתי, כי למה שמישהו ירצה לשכור אולם כשהוא מוגבל מבחינת הכנסת הקהל? זה לא משתלם, לכן חשוב גם לטפח את העניין הזה כי חצי מההכנסות של התיאטראות השונים הוא מאולמות כמונו שקונים את ההצגות.