את שנת 2020 השחקן והקומיקאי צחי נוי כנראה היה שמח למחוק. היא נפתחה עם דלקת ריאות שתקפה אותו ובגללה אושפז בבית חולים למשך שבועיים והמשיכה עם ניתוח להחלפת ברך. בחודש מאי האחרון היא הכתה בנוי במלוא עוצמתה עם פטירתה של אמו, שרה נובוברודר בת ה־91, לאחר שבועיים שבהם הוגדרה נעדרת, עד שאותרה גופתה בשכונת חליסה בחיפה.

“זו הייתה שנה לא טובה עבורי, ועד עכשיו קשה לי לדבר על מה שקרה עם אמי”, אומר נוי כעת. “עד היום מהדהדת בי השיחה האחרונה שקיימתי איתה. היא נשמעה לא טוב, ואני חושב שגם נדבקה בקורונה. לא ראיתי אותה כמה חודשים כי היא לא הסכימה שאבוא לבקר אותה בגלל הקורונה. בשיחה האחרונה היא שאלה אותי אם יש אוטובוסים ביום למחרת וסיימנו ב’לילה טוב’. כשניתקתי את הטלפון, הייתה לי הרגשה רעה, תחושת בטן לא טובה לגבי אמא שלי. בדרך כלל, כשחקן וכקומיקאי שפועל מתוך אינטואיציות, אני לא טועה”.

אימו של צחי נוי (צילום: צילום פרטי)אימו של צחי נוי (צילום: צילום פרטי)


למחרת נוי צלצל לאמו כמה פעמים, אך לא קיבל מענה. “אז צלצלתי לבזק כי אני מכיר מישהי שעובדת שם, והיא ביררה עבורי אם הטלפון של אמי תקין", הוא ממשיך. "כשהתברר שכן, צלצלתי לאחי וביקשתי שיגיע לדירה של אמא. הוא לא ראה אותה. ביום למחרת כל משטרת חיפה ומתנדבים יצאו לחפש אותה”.

מה עבר לך בראש באותם רגעים?
“הייתי מזועזע ולא הייתי מסוגל אפילו לנהוג. החתן שלי והבן שלי הסיעו אותי בכל יום לחיפה לצורך החיפושים. כעבור שבועיים, בשבת בצהריים, קיבלתי טלפון. הודיעו לי שמצאו את גופתה של אמי וביקשו שאחי ואני נגיע לחיפה כדי למסור דנ”א. הלכתי למות באותו הרגע. המז”פ טענו שלא היה שם רצח”.


הלוואה מההורים


בימים אלה, נוי, שהשיל בחודשים האחרונים 20 קילו ממשקל גופו, מוצא מפלט מהקורונה בצפייה בסרטים ובסדרות (“אני רואה סדרות כמו ‘אוזרק’ או ‘שובר שורות’ וסרטים אמריקאיים של מריל סטריפ וג’ניפר לופז שאני מאוד אוהב. אני יכול לראות את אותו הסרט 20 פעמים ולא יימאס לי”). אבל את עיקר הנחמה הוא מוצא בהרצאתו החדשה “בדרכי שלי”, שבמסגרתה הוא מגיע לבתים ולחצרות ומספר את סיפור חייו, מתובל בהומור כמובן - מהילדות בחיפה, דרך הפריצה הגדולה לשוק הקולנוע הבינלאומי עם סדרת סרטי “אסקימו לימון” ועד היום. “ההרצאה בשבילי היא גם בריחה מהמציאות”, הוא מסביר. “אני עושה את זה לא רק בשביל להרוויח כסף, אלא בפעם הראשונה אני מתפשט בפני הקהל עם הלב שלי. זה סוג של אסקפיזם מהמצב”.

הרצית בעבר? 
“במילואים הייתי עושה הרצאות בקונספט אחר, בעיקר על הסיפורים מאחורי סצנות מהסרטים שבהם שיחקתי, בייחוד ‘אסקימו לימון’. אבל זו הפעם הראשונה שאני באמת עושה הרצאה אישית על החיים שלי. תכננתי את זה לפני הקורונה, אבל הקורונה עודדה אותי לצאת לדרך. זו הפעם הראשונה שאני כל כך חשוף בפני הקהל”.

איך זה מתחיל?
“אני מספר: ‘אהלן, אני צחי נוי, אבא שלי עבד בנמל ואמא שלי עבדה בכניסה לנמל. סתם, אמא שלי הייתה עקרת בית. בגיל 12 כבר שיחקתי בתיאטרון ילדים את האחות הרעה של סינדרלה. הייתם מאמינים? כבר מאז אני אוהב לשחק נשים’. אני מכניס המון הומור ומספר גם על הסצנה הידועה מ’אסקימו לימון’ של ‘סטלה המגמרת’. אף פעם לא דיברתי על הסצנה הזו בצורה כזו כנה וללא פילטרים כי לפני הרבה שנים הייתי נבוך ממנה. היום זה כבר פחות מביך, ואני אפילו צוחק מזה”.

תן הצצה למה שאתה מספר.
“כשקיבלתי את התסריט של ‘אסקימו’, ראיתי בזווית העין את הסצנה שבה כתוב שסטלה אומרת לי: ‘מוריד תחתונים’, ומיד דילגתי שישה עמודים קדימה והדחקתי את הסצנה כי קיוויתי שאולי הסצנות האלו לא יהיו, ובעז (דוידזון, הבמאי - ד”פ) ישנה את הסצנות. אבל זה לא קרה. הייתי כל כך נבוך בזמן אמת והזעתי מתוך לחץ, ובעצם לא היו צריכים להתיז עליי מים כדי לדמות זיעה כי זה היה אצלי על אמת. הייתי ילד שמן שמתבייש בעצמו ובגוף שלו, ולכן זה היה נוראי עבורי. היום אין לי בעיה עם הגוף שלי”.

מתי גילית את כישרון המשחק שלך?
“תמיד אהבתי להצחיק ולשחק, אבל בגיל 12, כשקיבלתי כאמור את התפקיד של האחות הרעה של סינדרלה בתיאטרון הילדים בחיפה, העיר שבה גדלתי, הרגשתי כמו ‘בילי אליוט’ – עף באוויר. ההומור והמשחק היו דרך עבורי, כילד, לנטרל את השומן שבי. אחרי בר המצווה התחלתי לעשות גם חיקויים והופעתי, כתיכוניסט, בפני חולים וחיילים בהתנדבות”.

צחי נוי בתור יהודל'ה ב''אסקימו לימון'' (צילום: יוני המנחם)צחי נוי בתור יהודל'ה ב''אסקימו לימון'' (צילום: יוני המנחם)


איזה תלמיד היית?
“הייתי תלמיד גרוע ומופרע, אבל המשחק היה עבורי מסגרת. אין שחקן שלומד בבית הספר למשחק ויכול להגיע למה שאני הגעתי ומאיפה שאני הגעתי כי הגעתי מהתחתית, מהביוב, ונגעתי בפסגה. יש לי משפחה אהובה, שהיא הכל עבורי, אבל בפן המקצועי, חוץ מהמשחק אין לי משהו אחר בחיים. לא הייתי רוצה שילדיי יהיו שחקנים כי המקצוע הזה היה שובר להם את הלב”.

בתחילת שנות ה־70 התגייס נוי ללהקה צבאית ושירת בצוות הווי גולני. עם שחרורו הקים צמד הומוריסטי מצליח לצד השחקן אלי גורנשטיין בשם “חומה ומגדל” והחל לשחק בתפקידים קטנים בסרטים אמריקאיים וגרמניים. בשנת 1977 נבחר לשחק בסרט “הגן” לצד מלאני גריפית ושייקה אופיר. “אתה יודע שאנטוניו בנדרס, שהיה נשוי הרי למלאני, מכיר אותי בזכות הסרט?”, הוא שואל בגאווה. “הוא אמר את זה לאחיינית שלי שאיפרה אותו בברצלונה. עד היום אני חושב לפעמים על מלאני”.

בשנת 1978 נבחר לגלם את דמותו של יהוד’לה בסדרת סרטי “אסקימו לימון”, שהחזירה מדינה שלמה לשנות ה־50 ולהרפתקאותיהם המשעשעות והמיניות של בנצי, מומו ויהוד’לה בתל אביב של גלידת “מונטנה” וקולנוע “מוגרבי”.

“הקריירה שלי מתחלקת ל’לפני אסקימו’ ול’אחרי אסקימו’”, מודה נוי. “בעצם הכל התחיל בהקרנת הסרט ‘הגן’ שבה נכחו מנחם גולן, יורם גלובוס ובעז דוידזון. הם ראו אותי ורצו ללהק אותי ל’אסקימו’ והציעו לסוכנת שלי 7,500 לירות תמורת התפקיד, מה שהיה סכום זעום בימים ההם. הסוכנת סירבה ורצתה 12,500 לירות”.

מה עשית?
“לא הקשבתי לה. לקחתי את האוטו שלי ונסעתי לרחוב אלנבי 32 למשרדים של גלובוס וגולן ואמרתי להם שאני מוכן לחתום גם ב־7,500 לירות. הם חשבו שאני מתלוצץ, אבל למחרת כבר חתמנו על החוזה והייתי השחקן הראשון שלוהק לסרט”.

אסקימו לימון (צילום: יוני המנחם)אסקימו לימון (צילום: יוני המנחם)


“אסקימו לימון” הפך לסרט הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים מבחינת מכירות כרטיסים, זכה להצלחה בינלאומית (בעיקר בגרמניה וביפן) והיה אחד המועמדים הסופיים לזכות בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל ברלין. “נסעתי לפסטיבל ברלין על חשבוני כי לא הוזמנתי, אז לקחתי הלוואה מההורים כדי לקנות כרטיס טיסה”, מגלה נוי. “כשעליתי לבמה ברגע שהציגו את הסרט, הקהל צעק לי ‘בראבו’. מנחם גולן הכיר לי את מי שקנה את זכויות הקרנת הסרט בגרמניה, סם ויינברג עליו השלום, שהביא אותי למינכן לצורך יחסי הציבור של הסרט והחתים אותי על חוזה אקסקלוסיבי בגרמניה ל־11 שנים”. בגרמניה הפך נוי לכוכב, ואפילו כיכב שם ב־2017 בעונת ה־VIP של “האח הגדול”. 

אתה חושב לרוץ עם ההרצאה גם שם?
“יכול להיות שאעשה זאת ברגע שיהיה אפשר לטוס בחופשיות. כבר יש לי חוזה עבודה חתום בגרמניה לאפריל 2021. הזמינו אותי מברלין להרצות על איכות הסביבה העולמית. אני השחקן הישראלי היחיד שהוזמן לזה”.


לא לבכות, לעשות


בעקבות הצלחת הסרט הראשון של “אסקימו לימון”, יצאו תשעה סרטי המשך. בראיונות עבר סיפרת כי הדמות של יהוד’לה רודפת אותך. עד כמה אתה שלם עם גילום דמותו?
“אני נהנה מהדמות של יהוד’לה. זו הדמות הכי זכורה שלי, ואין טעם להילחם בזה. למרות שעשיתי כל דבר אפשרי בקריירה - מסרטים ועד מחזות זמר הכי מצליחים בישראל ובחו”ל - עדיין אני חקוק בתודעה בזכות יהוד’לה. זה התפקיד הראשון שלי שהפך להצלחה עולמית, ודרכו הגעתי לפסטיבל ברלין והכרתי את שפילברג ואת כל הבמאים והשחקנים הגדולים. הדמות הזו תמיד תישאר. אין לי בעיה עם זה”. 

אתה חושב שבעידן של היום סצנות המין של “אסקימו” היו מתקבלות?
“לא. היום סצנות כאלה לא היו עוברות. גם הסצנות בסרט לא היו מיניות אלא מצחיקות כי זה נגמר תמיד בברוך, וכלום לא היה שם אמיתי. גם הסצנה עם סטלה לא הייתה מינית באמת. בישראל לא יודעים לעשות סצנת מין באמת. בסרטים אמריקאיים, לעומת זאת, יודעים לעשות סצנות מין בלי להראות בהן שום מיניות. נורא קשה לעשות סצנות מין היום”. 

היום היו משנים את התסריט של “אסקימו”?
“סצנות מיניות בטוח לא היו. אולי היו מצלמים מה קרה בחייהן של הדמויות הראשיות אחרי 40 שנה והיו מצלמים אותנו כמבוגרים יותר, עם ילדים ונכדים”.

בימים אלה, לצד ההרצאה החדשה, נוי סיים לצלם פרסומת חדשה המבוססת על דמותו של יהוד’לה מהסרט “ספיחס”, שם זכה מפי מפקדו בטירונות, רס”ר שמש, לכינוי הידוע “קיטבג”. “זו פרסומת להמבורגר שנקרא ‘קיטבג’”, נוי מספר. “צילמנו סרטון שבו אני משוחח עם בעל המסעדה, שהוא אחיו של רס”ר שמש”. 

 עבודות כאלה מסייעות לך לשרוד את קשיי הקורונה?
“הדרך שלי להתמודד עם הקשיים היא כאמור לברוח לעולם שלי. אני לא משתתף בהפגנות כי אני חושב שזה לא באמת עוזר. הדבר היחיד שיש לנו לעשות זה לדאוג לעצמנו, עם כל הצער והכאב שבדבר. אני לא רוצה לדבר נגד או בעד הממשלה והמדינה. אני מבין שאנחנו, השחקנים, האחרונים בתור לחזור לשגרה, וזה בדיוק כמו העסקים הקטנים. מי מהאמנים שלא חסך לעצמו לתקופה קשה – ואני מעריך שמדובר באחוז גבוה מאוד - מוצא אלטרנטיבות ועובד בדברים אחרים. יש אנשים שצריכים לפרנס משפחות. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו למציאות עד שעניינים יחזרו לקדמותם. אין טעם לבכות, צריך לעשות”.

מה תאחל לעצמך ליום שאחרי הקורונה?
“אני מאחל לעצמי להיות מסוגל בכל יום לנסוע לחו”ל בלי לפחד, לקבל תפקידים טובים שמתאימים לגילי ולהיכנס יותר לתיאטרון בתפקידים מגוונים, והכי חשוב - בריאות”. 

להזמנות הרצאות: יניב רעות, 050-4999320