רעות, בת מושב שרונה, בגליל התחתון, באה למעוז מאהבה. "זה שידוך של דובי, אבא שלי", היא מעירה בהומור. "בעבודתו בענף גידולי השדה בקיבוץ הוא פגש את אסף דפנא (דוקטורנט בתחום החקלאות) והכיר לו את בתו. אישית, אני מאושרת, לאחר שבהתחלה היה קשה להתרגל לחום הבלתי נסבל בקיץ. כאומנית, יש לי סטודיו בצריף בן 50 שנה ובו יש לי כל מה שאני צריכה כדי ליצור עם שקט, התורם ליצירה".
כטיפוס יצירתי, רעות איננה מסתפקת במראה עיניים. צילומים הופכים אצלה לציורים תוך כדי שימוש בטכניקה לא נפוצה במיוחד של ציור באמצעות אבקת-פחם. כשאני מעיר לה שהפחם איננו מוכר כחומר ידידותי לסביבה, היא מגיבה: "אצלי זה חומר מאוד חיובי, אני לא משתמשת בציורים בפחם רגיל, אלא באבקה העשויה ממנו וטחונה דק-דק-דק. אני הכרתי את טכניקת הציור הזאת לפני 15 שנה, במהלך טיול במזרח והבאתי אותה לארץ. כאן פתחתי סדנאות שבהן אני מלמדת ציור באבקת פחם. לא מוכרחים לנסוע לחוץ לארץ בשביל זה. אני קונה פחם סינטטי וטוחנת בעזרת מכתש ועלי. הציורים, שעליהם אני מציירת עם מכחולים יבשים, הם בפורמטים גדולים".
רעות התערתה במשפחה עם מיתולוגיה. סבא רבא של בעלה היה המחנך והמשורר התל-אביבי משה דפנא. אי אז ב-42', כשבא לבקר את משפחתו בקיבוץ הצעיר מעוז-חיים, הוא שמע את נכדו בן השלוש, אהוד, בנו של אביטל הנזכר לעיל, לא מפסיק לשאול למה על כל דבר, כמנהג פעוטות בגילו. זה נתן לו את ההשראה לכתיבת השיר "הודי חמודי", שנקרא במקור "למה?".
כך הוא כתב בשני הבתים הראשונים של השיר הארוך והמקסים הזה: "זה הודי חמודי הוא ילד קטן/ גר הוא הרחק שם בעמק בית-שאן/ עיניים לו תכלת וראש לבנבן/ פה לו מתוק מחייך ומקשן// שואל בלי הרף הוא: 'למה זה כך?'/ 'למה ולמה' מעביר הוא בסך/ הודי חמודי הוא בן-אביטל/ שאלה ראשונה את אביהו הוא שאל".
בשובו תל-אביבה ניגש המשורר דפנא לחברו, מלחין הידוע נחום נרדי. כך נולד אחד משירי הילדים המצליחים ביותר בזמר העברי, שהמבצעת הראשונה שלו הייתה הזמרת אסתר גמליאלית. לא אשכח איך בשנות ה-50 הושמע השיר התמים פעמים רבות מעל גלי האתר והאפיל על "אמא יקרה לי", להיט אחר של צמד הכותבים דפנא-נרדי.
התרעות פיקוד העורף