מקבץ נאה של הישגים קצרה עד כה השחקנית החיפאית מונא חוא, עם גולת כותרת כמו פרס אופיר על הופעתה ב"לא פה, לא שם", סרטה של מייסלון חמוד, אך עד כה לא הזדמן לה להוכיח את כישוריה גם בתיאטרון הקרוב, יחסית, למקום מגוריה בעיר הכרמל. עכשיו זה קורה לה שם, בתיאטרון חיפה, בהצגת "מאחורי העיניים", מאת נאוה סמל - ולא רק כשחקנית, אלא גם כמתרגמת המחזה לערבית. 

"הופתעתי מכך שתיאטרון רפרטוארי ישראלי עושה הצגה בעברית", היא אומרת. "בעצם, זאת מונודרמה המיועדת לשחקנית אחת ולפי רעיון של במאית ההצגה, מור פרנק, חולקות שלוש שחקניות אותה דמות בזמנים שונים, או למעשה שש, כי יש צוות מקביל בעברית. מבין השלוש, שהן בסך הכל אם לילד עם תסמונת דאון, אני א' ההריונית שעומדת ללדת, ב' זו המתלבטת אם להשאיר את הילד וג' - כמה שנים אחרי".

במה זכית בא'?
"כי א' שרה יותר וכאן ניתן ביטוי לזמרת שבי, שרואה עצמה בת מזל על שפגשה מנהל מוזיקלי כמו המלחין יוסי בן-נון. מצד שני יש לה פחות טקסט, מה שאפשר לי לשמש יותר כצינור להעברת הרגשות וההתלבטויות של הדמות, שהם כמו גלים קטנים בתת-מודע שלה; דמות שבסך הכל עדיין רוצה להישאר קצת ילדה לפני שייוולד לה הילד".

אם יכולים לטעון כלפייך, שבהיותך רווקה אין לך ניסיון אישי בנושאי ההצגה, את יכולה לטעון שזאת מהות השחקן לגלם גם דמויות שאינן הוא; הלא כן?
"ממש ככה. מעבר להיותי אשה, מה שגורם לכך שיש לי את זה באינסטינקט ואיתו אני יכולה להתחבר לסיפורים האלה, אני גם מפעילה את הדמיון. מבחינתי, זה כמו לעשות כל תפקיד שהוא רחוק ממני, אתגר שכל שחקן שמח להתמודד איתו".

כיצד מתבצעת ההתאמה לחברה הערבית שאת משתייכת אליה?
"כאן יכולתי לפעול גם כמתרגמת המחזה. עלמה הופכת אצלנו לאמאל. יותם, שבסיפור המקורי, הופך ליוסף - יו' בשורוק - ואילו הפמוטים של סבתא בגרסה העברית הופכים אצלנו לאגרטל של פרחים. כמו כן, ילדה מהקיבוץ הופכת אצלנו לילדה מהכפר".

והעבודה עם הבמאית מור פרנק?
"זאת באמת הייתה עבודה מיוחדת. היה עלינו להשלים את ההפקה בתהליך מזורז תוך שלושה שבועות. דווקא מכיוון שמור איננה דוברת ערבית, היא יכלה להתרכז איתנו בפנימיות. אגב, אני המלצתי על השחקניות שמשחקות את מרכיביה האחרים של הדמות - שאדן קנבורה, שזכתה איתי בפרס אופיר על חלקנו בסרט 'לא פה, לא שם' ופידא זיידאן, שחקנית שמופיעה בהצגת יחיד על החיים שלה. אנחנו פרטנריות בהצגה וגם חברות, שפתאום מצאו  את עצמן בסיטואציה אחרת תוך כדי יצירה וזה שהגענו לכל הסיפור מחוברות מקודם הקל בחזרות על מור". 

מונא חוא ב''מאחורי העיניים'' (צילום: יוסי צבקר)מונא חוא ב''מאחורי העיניים'' (צילום: יוסי צבקר)

בנוסף לכל עבדתן על ההצגה בתקופה לא שגרתית.
"וואי, וואי, לגמרי לא שגרתית, כשבבת אחת נסגרו התיאטראות. והנה החזרות אילצו אותנו לעבוד גם בימי הסגר. אמנם הן נערכו בתיאטרון חיפה ליד הבית, אבל לזמן קצר, כשהייתה הרגשה שהנה זה קורה, בכל זאת מתאמצים בשבילנו. הייתה תקווה מסוימת ופתאום הכל נגמר. מה שנשאר זה לצלם את ההצגה וכאילו שמו אותה בפריזר והלכנו הביתה. איפה הקהל. איפה מחיאות הכפיים. וזה קורה להצגה, הבנויה על קשר בלתי אמצעי עם קהל".

זה היה הנזק  היחיד שנגרם לך בתקופת הקורונה?
"איפה! זה תפס אותי כאן בהפקה בריטית לסרט של הבמאי הפלסטיני באסל חליל. ביום שביבי אמר שאי אפשר להתקהל יותר מ-50 איש, ההפקה הזרה חזרה ללונדון. נשארו שמונה ימי צילום מסכנים שלא בטוח אם יחודשו אי-פעם".

כלכלית את מצליחה לשרוד?
"בקושי. ממש בקושי. זאת תקופה בכלל לא קלה".

לא כך דמיינה חוא את עתידה כשטוותה את חלומותיה. "החלום הראשון שלי היה להיות זמרת", היא משחזרת. "התחלתי עם 'הופעות' לשכנים על המדרגות שבהן היה הד טוב. בזמן היסודי הופעתי גם בלהקה של ריקודים. כמו כן למדתי בקונסרבטוריון ואח"כ נבחנתי לבגרות במוזיקה קלאסית, מה שלא הפריע לי להופיע עם להקת רוק של חמישה בנים ולהיות בפרויקט של מוזיקה אלקטרונית, שלתוכה ניסינו להכניס את השפה הערבית ובה שרתי אפילו דאנס. גם הוצאתי אלבום ג'ז עם עוד אומן".

אוף, כמה מונא. איך מכל זה נהיית שחקנית בראש ובראשונה?
"מה שהזכרתי היו דברים שלא נבעו ממני. בסוף הלכתי ללמוד משחק בבית צבי, כדי לעבוד על הפנימי יותר. בית צבי היה בית הספר של החיים שלי. כל כך השתניתי שם, שיצאתי בנ'דם אחר, לאחר שתוך כדי הלימודים התקלפתי קליפה אחרי קליפה והתחברתי למקומות רגשיים בתוכי שהם היום הכוח שלי על הבמה".

איך היה לגבייך לשחק את לילא, עורכת הדין בסרט "לא פה ולא שם" ולזכות בפרס אופיר היוקרתי?
"זה היה סרט שבו נגעו בדברים שלא תמיד נוגעים בהם בחברה הערבית והפרס היה באמת מכובד, אבל הערך המוסף מבחינתי היו נסיעות סביב העולם לפסטיבלים, שבהם הוקרן הסרט. זאת הייתה חוויה מדהימה שהייתה לי הזכות לעבור אותה. הזוי איך כל זה בא לי אחרי תפקיד ראשון בקולנוע. חזרתי הביתה כשאני בעננים ובידיי הפסלון ולתדהמתי מצאתי את עצמי בבית מוצף כולו במים בגלל פיצוץ בצינור. מכל הזוהר צנחתי בבת אחת אל הספונג'ה..."

כמובן, לא נשכח לך את סדרת "מונא", שבה שיחקת באופן משכנע את מירה עווד.
"איזה מדהים ומרגש זה היה! נכון, שהרבה פעמים שחקן אוהב לעשות תפקידים שבהם יש לו האפשרות לברוח מעצמו. אבל כאן הייתי כל כך אני עד שהזדהיתי עם האומנית שהולכת לתל-אביב, עושה הרבה כדי להצליח ויש לה חבר יהודי. עברתי את כל זה, איך שהיא בין הזהויות. אמנם זה הסיפור של מירה, אבל גם של הרבה בנות בחברה שלנו".