לנה קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון, הסבירה מה עמד מאחורי ההחלטה להעלות את ההצגה: "תמיד יש דילמה כשיש מקרה כזה. כמובן הייתה דילמה. חשבנו על זה אבל האמת שלא ממש הרבה. כי אני חושבת שיצירות של בנאדם זוכות למקום נפרד בהיסטוריה של האמנות, בלי קשר למה שהוא עשה, כל עוד הוא לא עצור, לא נאשם באופן רשמי, ולא קרה שום דבר כזה, חוץ מזה שמדברים על זה ועושים סדרות. כרגע לא מצאנו לנכון להשמיד את היצירות שלו".
"במרץ, כשסגרו את כל התיאטראות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי", קריינדלין שבה אל ראשית האודיסיאה. "כמי שגשר הוא הבית השני שלה, לא ידעתי מה עושים משבע בערב בלי התיאטרון, שכבר לא הכרתי חיים בלעדיו. הוצפתי בגעגועים לקהל שלנו ולאנרגיה שיש באולם מלא מפה לפה, עם מחיאות הכפיים והחשמל שיש באוויר".
"אבל לא הסתפקנו בגעגועים. החלפנו את כל הכיסאות ושיפצנו את הלובי ואת חדרי ההלבשה, חידשנו את הבמה ושדרגנו את התאורה. בקיצור, עשינו כל מה שלא היה לנו זמן לעשות בזמנים הנורמליים, שבהם אנחנו תמיד בלחץ ואף אחד לא מספיק שום דבר. סידרנו את התיאטרון כמו בובה והקהל יקבל אותו כמו חדש, מצוחצח וממורק. התאפשר לנו לעשות ריסטארט בול לקראת חגיגות ה-30 של התיאטרון ולמלא את המצברים".
התרעות פיקוד העורף