בעודי ממתין לצוות השחקנים של ההצגה המחודשת "בוסתן ספרדי", אני שומע ברקע את רוני דלומי שרה את השיר מההצגה, "מורניקה", הלא הוא "שחרחורת", אחד השירים היפים בזמר העברי מבית הלדינו, שבזכות אסתר עופרים זכה לתהילה עולמית. כשדלומי וחני נחמיאס נכנסות לחדר האמנים, נחמיאס מייעצת לה כיצד לבצע את הביצוע האותנטי ביותר לשיר כמי שנולדה למשפחה ספרדית מקהילת סלוניקי.

ערב קודם לראיון נערכה הפרמיירה של "בוסתן ספרדי", מודל 2021. "זה היה מטורף והייתה התרגשות מדהימה לעלות על הבמה שוב ולפגוש את הקהל", מתאר אחד מכוכבי ההצגה, טל מוסרי. "כל השנה האחרונה דיברנו על כמה אנחנו מתגעגעים לקהל, ואפילו מצאנו כמה פתרונות להגיע לקהל דרך הזום, דרך המסכים. אומנם הקהל היה שם, אבל לא פגשנו אותו באמת. יש משהו במפגש עם קהל בתיאטרון שהוא תמיד מדהים, אבל בפרמיירה האולם פשוט רעד. זה היה מטורף".

"הרגשתי שמתחוללת היסטוריה", מוסיפה נחמיאס. "אני לא זוכרת שהתיאטרון היה סגור תקופה כל כך ארוכה, וזה גם היסטורי מהבחינה הזו שישראל היא בין הראשונות בעולם שמיגרו את המגיפה בצורה כזו או אחרת. באמת הייתה ראשוניות מסוגים שונים".

"זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית", מוסיפה דלומי. "חני ואני היינו פה לסגור את האולם בהפקה האחרונה של ‘מאמא מיה’ לפני סגירת התיאטרון בשל המגיפה, ואף אחד לא ידע מה יהיה. הדינמיקה הזו יצרה חוויה אנושית שהייתה חסרה לנו והרגשתי שהיא הייתה חסרה גם לקהל".

"הקהל עמד רבע שעה על הרגליים וזה תמיד מחמם את הלב, אבל בפרמיירה זו הייתה חוויה שקשה לתאר במילים", מציינת נחמיאס. "האמת שבהתחלה היה לי חשש שאולי הקהל לא יגיע בגלל הפחד, אבל האולם היה מפוצץ וכולם היו עם מסיכות", מספר מוסרי. "אתה רואה את הקהל מגיע לתיאטרון ונוהר בהמוניו, וזה הכי מחמם את הלב".

בוסתן ספרדי (צילום: ז'ראר אלון)בוסתן ספרדי (צילום: ז'ראר אלון)

תמצית הישראליות

"בוסתן ספרדי" הוא מחזה תיאטרלי־מוזיקלי שנכתב על ידי יצחק נבון, נשיא המדינה לשעבר. הוא מגולל את סיפורה של שכונה ספרדית בירושלים של שנות ה־30 של המאה ה־20 ומתאר את הדינמיקה בין תושבי השכונה, כשהוא מלווה בפסיפס מוזיקלי של שירת קודש וחול, ובסיפורים משעשעים בשפת הלדינו.

המחזה הוצג לראשונה בתיאטרון "בימות" בשנת 1969 וזכה להצלחה מסחררת, הן בשל העלילה והן בשל השירים הלקוחים מתוך "ספר הרומנסות" ו"האנתולוגיה לחזנות ספרדית" של יצחק לוי, מחלוצי שירת הלדינו, בהם כאמור "מורניקה", "צור משלו אכלנו", "נאני, נאני", "אדון הסליחות", "המבדיל" ועוד.

בינואר 1998 הועלה לראשונה בתיאטרון הבימה בבימויו של צדי צרפתי, הוצג למעלה מ־2,500 פעמים ונחשב למחזה הוותיק ביותר של התיאטרון שעדיין מוצג. אז השתתפו בו יעקב כהן, רובי פורת־שובל, גיא זו־ארץ, גיל קפטן, גלית גיאת ואלינור אהרון. בגרסה הנוכחית, גם בבימויו של צרפתי, כולל הקאסט גם את אברהם סלקטר, גל גולדשטיין, אורי הוכמן ועוד.

בוסתן ספרדי 1998  (צילום: ברקאי וולפסון)בוסתן ספרדי 1998 (צילום: ברקאי וולפסון)

"ההצגה הזו היא לגמרי הבית שלי וכל ילדותי", מציינת נחמיאס המגלמת את סולטנה קסטל. "כל השירים אלו השירים שסבי וסבתי שרו. המוזיקה, האווירה והשפה הן חלק ממני. אני סלוניקאית משני הצדדים, והלדינו זה ממתק בשבילי. זו מתנה".

"כל פעם שאנחנו צריכים להבין משפט בלדינו, אנחנו הולכים לחני, היא הפרופסור לזה מבחינתנו", אומר מוסרי שמגלם את דמותו של מושון קסטל. "הייתי בפאניקה בהתחלה להיכנס לתוך הדבר הזה כי יש שני מיתוסים בהבימה: אחד זה ‘הדיבוק’ והשני זה ‘בוסתן ספרדי’. מה שהיה עוד יותר מלחיץ זה שהחליפו את כל הקאסט חוץ מאת הבמאי צדי צרפתי".

"צדי באמת יודע איך זה צריך להישמע, איך זה צריך להיראות. זה מרגש לצאת למסע כזה ולהיכנס לנעליים כל כך גדולות. כשמשה קפטן (המנהל האמנותי של הבימה – ד"פ)התקשר אליי, הייתי בפיג’מה של הקורונה. הוא אמר שמתחילים חזרות ובתוך שלושה שבועות צריכים ללמוד את הכל בעל פה. האתגר הזה לווה בהתרגשות".

"אמא שלי נולדה בגבעת אולגה, וכל הסיפורים וכל השכנים זה אותו הדבר כמו ב’בוסתן’", מספרת דלומי שמגלמת את ויקטוריה. "זו תמצית הישראליות במובן מסוים בעיניי. זה הכי ישראלי והכי משלנו. זה היה אתגר מהנה".

קיבלתם כבר פידבק ממשפחת נבון?
נחמיאס: "ארז נבון (בנו של יצחק נבון – ד"פ) היה בהצגת הבכורה והוא אמר שהוא ראה את זה כל כך הרבה פעמים, ועדיין היה לו ערב מהנה ומחדש".

חני גמעה לדינו מינקות, אבל טל ורוני, איך אתם הסתדרתם עם השפה החדשה?
מוסרי: "זה עולם חדש לחלוטין עבורי. אני רחוק מהלדינו למרות שאבא שלי ספרדי. אני חושב שדווקא קהל צעיר יתחבר לזה לא פחות מהמבוגר. קהל ותיק יגיע ויכיר את השירים וזה ייראה לו מוכר. אבל דווקא לדור הצעיר יקרה אולי מה שקרה לי. כשהתחלנו חזרות ושרנו את ‘אברה טו פוארטה’ אמרתי לעצמי: ‘רגע, אני מכיר את זה בעל פה! זה מ’בוסתן ספרדי’?’. זה משהו שהוא כל כך משלנו שכל אחד, לא משנה אם הוא מבוגר או צעיר או דובר לדינו, יכול למצוא את עצמו נשאב לתוך המחזה".

דלומי: "זה עולם חדש גם עבורי, אבל אני אוהבת ספרדית ומחוברת לתרבות הספרדית בלב, והלדינו אומנם היא לא בדיוק ספרדית, אבל זה קרוב ויש לי פינה חמה בלב לזה".

מה סוד הרלוונטיות של "בוסתן ספרדי"?
נחמיאס: "כמו שרוני אמרה, זה תמהיל הישראליות. זו שכונה שבמובן מסוים מתגעגעים אליה. היום אנשים יושבים בבית מול טלוויזיות ואייפונים, אבל הקסם זה המוזיקה והסיפורים של האנשים הפשוטים".

מתי נתקלתם בפעם הראשונה במחזה?
נחמיאס: "ראיתי את זה לפני המון שנים והרגשתי שבאתי הביתה. כאילו ראיתי את המשפחה שלי על הבמה".
מוסרי: "לא הכרתי כל כך. ידעתי שזה קיים, שזה מצליח בטירוף. היה לי פה גילוי גדול של מחזה מופלא ושירים נפלאים".
דלומי: "גם אני ידעתי שזה קיים, אבל עכשיו אני כועסת על עצמי שלא ראיתי לפני כן כי פספסתי דבר כל כך קסום. הדבר היחיד שהיה לי בזיכרון זו השמלה של גלית גיאת".

איך מחדשים מחזמר כל כך ותיק ועדיין שומרים על הרעננות שלו?
מוסרי: "הסוד הוא קודם כל צדי צרפתי. אני זוכר את המשפט הראשון שהוא אמר כשהוא פגש אותנו: ‘אני רוצה לחזור למחזה, לטקסט, למילה הכתובה. אתם לא מבינים כמה אוצרות יש בו’. תוסיף לזה את השירים, הריקודים והישראליות, ואת המטרה שלנו לעשות משהו חדש ולא ליצור את ‘בוסתן ספרדי’, כך שמי שראה ירגיש שזה מוכר לו מדי. עדיין נתנו את הכבוד לסיפורים ולעלילה במחזה המקורי, אבל גם מי שראה את הגרסה הקודמת, ימצא הצגה חדשה".

בוסתן ספרדי (צילום: ז'ראר אלון)בוסתן ספרדי (צילום: ז'ראר אלון)

חזר בבום

הדבר שבולט לאורך כל השיחה עם השלושה הוא הברק בעיניהם כשהם מדברים על הקהל, ועל החזרה המסוימת לחיי שגרה, אחרי תקופה ארוכה שבה ענף התרבות הושבת.

איך שרדתם את התקופה הזו?
נחמיאס: "תקופת הקורונה הייתה אחת השנים הטובות שלי. טל ואני נפגשנו המון בים. אני גרה בתל אביב 5.5 שנים ורק עכשיו ‘גיליתי’ שיש ים. הייתי בכמה שנים מאוד אינטנסיביות, והקורונה נתנה לי קצת אוויר לנשימה. נולד לי גם נכד השנה. ההתכנסות הזו והמפגשים הפשוטים עם מעט אנשים בבית עשו לי טוב".

מוסרי: "אנחנו יודעים להתאקלם ומצאנו את הדרך לקהל, אבל מה שהיה חסר לי בשנה הזו זה המפגש שקורה רק בתיאטרון. מי שיגיע בתקופה הקרובה לתיאטרון יחווה חוויה מיוחדת. התרגלנו כל כך הרבה בשנה הזו להיות לבד, עם ריחוק חברתי, ופתאום בהצגה הזו יושבים ביחד אנשים, שרים, צוחקים ובוכים ביחד, וזה מה שהיה חסר לי בשנה הזו, ואני שמח שחזרנו".

דלומי: "לקח לי זמן לעכל את מה שקרה השנה. השקעתי את הזמן בללמוד ולהתפתח, אבל כשהיינו על הבמה עם ‘בוסתן’ מול הקהל, הלב שלי חזר למקום. זה היה מרגש מאוד. אומנם היה לי יותר זמן לבלות עם אלון (בעלה אלון ויסמן – ד"פ) שזה הדבר הכי שמח ומרגש שיש, אבל היה חסר לי הנדבך הזה באישיות. כאילו שמו אותו על מיוט".
מוסרי: "אגב, כמו שהכל פתאום הופסק בבום, גם הכל חזר בבום. טלפון אחד ומצאנו עצמנו עובדים מסביב לשעון בהכנות להצגה".

אתם אופטימיים שכל התקופה הזו מאחורינו?
מוסרי: "אני אופטימי שנסתדר גם אם שוב יקרה משהו. קיבלנו הרבה ביטחון בשנה הזו שמה שיקרה, אפילו הדבר הכי גרוע, יש לנו את המשפחה שלנו ואת עצמנו, ודברים יקרו ויסתדרו. אחרי הצגת הבכורה יש לנו תחושה שדברים טובים בפתח, ימים יגידו".
דלומי: "אני מאוד אופטימית. עדיין יש לי את המקום שעוד קצת עדיין חושש, אבל אני מאמינה שנסתדר".
נחמיאס: "אומנם יש עדיין סגרים ברחבי העולם, אבל החלק הקשה מאחורינו. כמו שהיו בעבר מגיפות קשות ועברו, נלמד לחיות גם לצדה".