בעודי ממתין לצוות השחקנים של ההצגה המחודשת "בוסתן ספרדי", אני שומע ברקע את רוני דלומי שרה את השיר מההצגה, "מורניקה", הלא הוא "שחרחורת", אחד השירים היפים בזמר העברי מבית הלדינו, שבזכות אסתר עופרים זכה לתהילה עולמית. כשדלומי וחני נחמיאס נכנסות לחדר האמנים, נחמיאס מייעצת לה כיצד לבצע את הביצוע האותנטי ביותר לשיר כמי שנולדה למשפחה ספרדית מקהילת סלוניקי.
ערב קודם לראיון נערכה הפרמיירה של "בוסתן ספרדי", מודל 2021. "זה היה מטורף והייתה התרגשות מדהימה לעלות על הבמה שוב ולפגוש את הקהל", מתאר אחד מכוכבי ההצגה, טל מוסרי. "כל השנה האחרונה דיברנו על כמה אנחנו מתגעגעים לקהל, ואפילו מצאנו כמה פתרונות להגיע לקהל דרך הזום, דרך המסכים. אומנם הקהל היה שם, אבל לא פגשנו אותו באמת. יש משהו במפגש עם קהל בתיאטרון שהוא תמיד מדהים, אבל בפרמיירה האולם פשוט רעד. זה היה מטורף".
"הרגשתי שמתחוללת היסטוריה", מוסיפה נחמיאס. "אני לא זוכרת שהתיאטרון היה סגור תקופה כל כך ארוכה, וזה גם היסטורי מהבחינה הזו שישראל היא בין הראשונות בעולם שמיגרו את המגיפה בצורה כזו או אחרת. באמת הייתה ראשוניות מסוגים שונים".
"זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית", מוסיפה דלומי. "חני ואני היינו פה לסגור את האולם בהפקה האחרונה של ‘מאמא מיה’ לפני סגירת התיאטרון בשל המגיפה, ואף אחד לא ידע מה יהיה. הדינמיקה הזו יצרה חוויה אנושית שהייתה חסרה לנו והרגשתי שהיא הייתה חסרה גם לקהל".
"הקהל עמד רבע שעה על הרגליים וזה תמיד מחמם את הלב, אבל בפרמיירה זו הייתה חוויה שקשה לתאר במילים", מציינת נחמיאס. "האמת שבהתחלה היה לי חשש שאולי הקהל לא יגיע בגלל הפחד, אבל האולם היה מפוצץ וכולם היו עם מסיכות", מספר מוסרי. "אתה רואה את הקהל מגיע לתיאטרון ונוהר בהמוניו, וזה הכי מחמם את הלב".
תמצית הישראליות
"בוסתן ספרדי" הוא מחזה תיאטרלי־מוזיקלי שנכתב על ידי יצחק נבון, נשיא המדינה לשעבר. הוא מגולל את סיפורה של שכונה ספרדית בירושלים של שנות ה־30 של המאה ה־20 ומתאר את הדינמיקה בין תושבי השכונה, כשהוא מלווה בפסיפס מוזיקלי של שירת קודש וחול, ובסיפורים משעשעים בשפת הלדינו.
המחזה הוצג לראשונה בתיאטרון "בימות" בשנת 1969 וזכה להצלחה מסחררת, הן בשל העלילה והן בשל השירים הלקוחים מתוך "ספר הרומנסות" ו"האנתולוגיה לחזנות ספרדית" של יצחק לוי, מחלוצי שירת הלדינו, בהם כאמור "מורניקה", "צור משלו אכלנו", "נאני, נאני", "אדון הסליחות", "המבדיל" ועוד.
בינואר 1998 הועלה לראשונה בתיאטרון הבימה בבימויו של צדי צרפתי, הוצג למעלה מ־2,500 פעמים ונחשב למחזה הוותיק ביותר של התיאטרון שעדיין מוצג. אז השתתפו בו יעקב כהן, רובי פורת־שובל, גיא זו־ארץ, גיל קפטן, גלית גיאת ואלינור אהרון. בגרסה הנוכחית, גם בבימויו של צרפתי, כולל הקאסט גם את אברהם סלקטר, גל גולדשטיין, אורי הוכמן ועוד.
"ההצגה הזו היא לגמרי הבית שלי וכל ילדותי", מציינת נחמיאס המגלמת את סולטנה קסטל. "כל השירים אלו השירים שסבי וסבתי שרו. המוזיקה, האווירה והשפה הן חלק ממני. אני סלוניקאית משני הצדדים, והלדינו זה ממתק בשבילי. זו מתנה".
"כל פעם שאנחנו צריכים להבין משפט בלדינו, אנחנו הולכים לחני, היא הפרופסור לזה מבחינתנו", אומר מוסרי שמגלם את דמותו של מושון קסטל. "הייתי בפאניקה בהתחלה להיכנס לתוך הדבר הזה כי יש שני מיתוסים בהבימה: אחד זה ‘הדיבוק’ והשני זה ‘בוסתן ספרדי’. מה שהיה עוד יותר מלחיץ זה שהחליפו את כל הקאסט חוץ מאת הבמאי צדי צרפתי".
"צדי באמת יודע איך זה צריך להישמע, איך זה צריך להיראות. זה מרגש לצאת למסע כזה ולהיכנס לנעליים כל כך גדולות. כשמשה קפטן (המנהל האמנותי של הבימה – ד"פ)התקשר אליי, הייתי בפיג’מה של הקורונה. הוא אמר שמתחילים חזרות ובתוך שלושה שבועות צריכים ללמוד את הכל בעל פה. האתגר הזה לווה בהתרגשות".
"אמא שלי נולדה בגבעת אולגה, וכל הסיפורים וכל השכנים זה אותו הדבר כמו ב’בוסתן’", מספרת דלומי שמגלמת את ויקטוריה. "זו תמצית הישראליות במובן מסוים בעיניי. זה הכי ישראלי והכי משלנו. זה היה אתגר מהנה".
דלומי: "זה עולם חדש גם עבורי, אבל אני אוהבת ספרדית ומחוברת לתרבות הספרדית בלב, והלדינו אומנם היא לא בדיוק ספרדית, אבל זה קרוב ויש לי פינה חמה בלב לזה".
חזר בבום
הדבר שבולט לאורך כל השיחה עם השלושה הוא הברק בעיניהם כשהם מדברים על הקהל, ועל החזרה המסוימת לחיי שגרה, אחרי תקופה ארוכה שבה ענף התרבות הושבת.
מוסרי: "אנחנו יודעים להתאקלם ומצאנו את הדרך לקהל, אבל מה שהיה חסר לי בשנה הזו זה המפגש שקורה רק בתיאטרון. מי שיגיע בתקופה הקרובה לתיאטרון יחווה חוויה מיוחדת. התרגלנו כל כך הרבה בשנה הזו להיות לבד, עם ריחוק חברתי, ופתאום בהצגה הזו יושבים ביחד אנשים, שרים, צוחקים ובוכים ביחד, וזה מה שהיה חסר לי בשנה הזו, ואני שמח שחזרנו".
התרעות פיקוד העורף