"באשר להצגת 'לחן ורשאי' יש לי גילוי נאות", אומר טפליצקי. "אחרי בית צבי, הצגתי את ההצגה הזאת עם שרה פון שוורצה המון זמן, בתרגום של נינה מיכאלס ובבימוי של מישה לוריא. מדובר במחזה רוסי מאת לאוניד זורין, שהעלילה שלו מתרחשת במוסקבה אחרי מלחמת העולם השנייה. בחור חוזר מהמלחמה למוסקבה, פוגש זמרת צעירה מפולין, הלומדת שירה בקונסרבטוריון, הם מתאהבים וכשהם עומדים להתחתן, יוצא צו האוסר נישואים עם נתיני מדינות זרות וזה נהפך לסיפור-אהבה טראגי.
"בעיבוד שלי למחזה, העברתי את העלילה לישראל. קצין צבר פוגש זמרת מפולין, הלומדת באקדמיה למוזיקה, הם מתאהבים ולא יכולים להתחתן, כי נגמרת אשרת השהייה שלה בארץ. אם הגרסה הרוסית מתייחסת למדינה הרומסת את אזרחיה, הגרסה שלנו, בתרגום המשוררת סיון בסקין, רכה יותר. בהצגה משחקים אורי לבנון, שהוא מזה שנים שחקן 'מלנקי' ונטליה גנטמן, שחקנית עולה חדשה בהצגה ראשונה שלה בארץ".
טפליצקי, 53, נולד בבאקו שבאזרבייג'ן. הוא שחקן מילדותו. "אחי הגדול הוא הרשע", טפליצקי מעיר בהומור. "כשהייתי בן 12, הוא הביא אותי לשחק בתיאטרון-חובבים ומאז כבר לא הייתה לי דרך חזרה. אחי הוא כיום איש טכני באופרה הישראלית ואני נשארתי בענייני תיאטרון. בגיל 17 התקבלתי לאקדמיה לתיאטרון בלנינגרד".
טפליצקי עלה ארצה ב-90' ישירות לבית צבי. כשחקן, נדד בין תיאטראות שונים. לא אשכח את הופעתו המדהימה ב-2007 בקאמרי בהצגת "זה הים הגדול", מאת יוסף בר-יוסף, בתפקיד כמעט בלתי אפשרי לביצוע של פרטיזן שאיבד בשואה את רגליו ונע על הבמה קשור בשכיבה לגלגיליות. בין השאר הוא שיחק חמש שנים בגשר - ובמשך שלוש עונות שיחק בגרמניה, "שם הרגשתי כמי ששוחה בים גדול, כששיחקתי בתיאטרון אירופאי מדרגה ראשונה ומצד שני כל הזמן היה לי שם ברור שזה לא המקום שלי".
כבמאי, קצר הצלחה רבה ברוסיה במחצית הראשונה של העשור הקודם. ברם, כששמע ב-2015 שתיאטרון "מלנקי", שאותו הקים ב-1997 עם השחקנית הלנה ירלובה, מי שהייתה בת זוגו ועם הבמאי איגור ברזין - בסכנת סגירה, הוא לא יכול היה לעמוד מנגד ושב הנה כדי להציל את התיאטרון, שבעבר הופיע בפסטיבלים בחו"ל ולשמש כמנהלו האמנותי, שקשור אליו מסביב לשעון. נדיה מלמונט, מנהלת "מלנקי", היא רעייתו. איך אומרים? - הכל נשאר במשפחה.
התרעות פיקוד העורף