תוך כמה ימים אורי גלר, האיש והאגדה, הופיע פעם אחר פעם על שער העיתון הבריטי "דיילי סטאר". שוב ביקש את עזרת מעריציו שיסייעו לכוחותיו העל־טבעיים לחלץ את אוניית המשא "אבר גיבן", שעצרה את התנועה בתעלת סואץ. ואכן, כמו שעצר שעונים וכופף כפיות, גם התעלה נפתחה. אם בעזרתו, בעזרת השם, בעזרת כלים הנדסיים שעמלו ימים ולילות, זה כבר פחות חשוב, העיקר שהכוכב הגדול חזר לעניינים.

"אתה מדבר על הספינה?", חייך כשנפגשנו. "אני עדיין קיים ורלוונטי בגלל שאני אפוף בחילוקי דעות. זו מתנה על מגש של כסף. הרי הייתי לא על עשרות ולא על מאות, אלא על אלפי שערי עיתונים מסביב לעולם, וכזה דבר עוד לא קרה - שאהיה על שער של עיתון בריטי שלוש פעמים בטווח כל כך קצר. חילוקי הדעות בשבילי הם דלק לגלגל הפרסום. לא היו לי אמרגנים, יחצנים, אני לבד וזורם עם הזמן. אני קצת אשוויץ בפניך, אבל אם הייתי צריך לדרג את עצמי כאיש יחסי ציבור, אני חושב שאני אחד הטובים בעולם. אני יודע איך לתפוס הזדמנויות ויודע איך לרוץ איתן בצורה אלגנטית, גם מבחינת קוראי ה'גרדיאן' וה'טיימס' ולא רק קוראי ה'סאן' וה'סטאר'".

ה'גרדיאן' המכובד היה מפרסם סיפור כזה?
"ה'גרדיאן' אולי לא, אבל הוא פרסם סיפור עוד יותר מדהים, עם הנסיך פיליפ, בעלה המנוח של המלכה אליזבת, איש מדהים, שהיה לי המזל לפגוש אותו. אם לא ידעת, אז יש להם בבית ספרייה ענקית בנושא צלחות מעופפות ופראנורמלי. אמרתי שאביא לנסיך כפית מיוחדת. הבאתי לו כפית ממטוס הקונקורד. נסעתי לארמון ואמרתי 'אעקם את הכפית, ואתה תישא אותה כל הזמן, כי זה יביא לך מזל טוב ואריכות ימים'. עבר זמן, הזוג המלכותי נפגש עם הארכיבישוף והם החלו לדבר על הסיפור שבו ישו הצליח להפוך מים ליין. פיליפ הוציא את הכפית שלי ואמר 'אולי זה כמו אורי גלר'. המלכה אמרה 'אוי פיליפ, אתה עם התיאוריות שלך'. הסיבה שזה הגיע ל'גרדיאן' היא בגלל שהארכיבישוף סיפר. סיפור מאוד חזק בעיניי".

אנשים ספקנים מטבעם.
"גם באלוהים יש רבים שלא מאמינים. אוסקר וויילד אמר פתגם שהוא בול בשבילי, 'יש דבר אחד גרוע בחיים משמדברים עליך, וזה שלא מדברים'. כבר הותקפתי בארץ על ידי 'העולם הזה'. אלי תבור ואורי אבנרי היו סקפטיים, חבל על הזמן. גרתי בתחילת הדרך ברחוב מרכז בעלי מלאכה בתל אביב ובוקר אחד ירדתי לקנות עיתון וראיתי תמונה שלי על שער העיתון עם הכותרת 'אורי גלר רמאי'. רצתי הביתה, התקשרתי למיקי פלד, שסידר לי הופעות. אמרתי, 'תבטל את ההופעה בחיפה, אף אחד לא יבוא'. מיקי אמר 'לא יכול, אפילו אם יבואו 20 איש, אתה חייב להופיע'. הגעתי בערב לקולנוע 'שביט', ולא רק שנמכרו כל הכרטיסים, עמדו בחוץ אנשים וחיפשו איך להיכנס. קלטתי את ערך חילוקי הדעות ומה זה להיות אמיתי. הרי מה שבאמת הזניק אותי בעולם הייתה ההופעה אצל ג'וני קרסון".

כתבה נגד אורי גלר בשנת 1970 (צילום: ארכיון ''העולם הזה'')כתבה נגד אורי גלר בשנת 1970 (צילום: ארכיון ''העולם הזה'')

ב־1973 הוזמן גלר לתוכנית האירוח היוקרתית של קרסון האגדי, ודווקא שם, מול עיניה הבוחנות של ארץ ההזדמנויות, הוא כשל בגדול. "ישבתי במשך 22 דקות מושפל", גלר מספר. "הכפית לא התעקמה מספיק, זוכר שקרסון עישן מתחת לשולחן. הזעתי ואמרתי לעצמי 'זהו', בראש כבר תכננתי לחזור לארץ. למחרת קיבלתי טלפון מאישה שאמרה 'מרב גריפין מחפש אותך'. לא האמנתי. גריפין היה מגיש גדול כמו ג'וני קרסון. הוא אמר באותה בשיחה 'ראיתי אותך אצל קרסון, אני רוצה אותך אצלי השבוע'. אז הבנתי שהמחלוקת פנטסטית בשבילי".

בהתחלה זה היה תעלולי קוסמות?
"אני לא קוסם. לא קראתי ספר קוסמים בחיי, וההופעה היחידה של קוסמות שראיתי הייתה בווגאס. הייתה לי הרצאה, פספסתי את הטיסה והלכתי לראות את זיגפריד ורוי. הרי איך הכל התחיל? סיפור פנטזיה. גרנו בבצלאל יפה 13 בתל אביב, ומול הבית שלנו היה גן ערבי מקסים, עם גדר חלודה. כמעט כל יום שיחקתי שם ויום אחד שמעתי חתולים מייללים ולפניי הופיע כדור אור בוהק. הייתי אז ילד בן 6".

גלר שם לב לתנועה חשודה בפניי ומיד אמר: "אני יודע שקשה לך להאמין, אבל יצאה מהדבר הזה מין קרן לייזר שפגעה לי במצח, נפלתי על הדשא ולא יודע כמה זמן שכבתי שם. רצתי הביתה לספר לאמי, שלא האמינה. היא חשבה שאני משקר, או שחלמתי. הסיפור כל כך היה עמוק במוחי שלא שללתי אותו. לפני 13־14 שנה הוקרן בארץ סרט דוקומנטרי שהכין עליי ה־BBC. ולמחרת קיבלתי מייל מיעקב אברהמי, שאמר 'ראיתי את הסרט, אני קצין חיל אוויר ואין לי סיבה לשקר, אבל עברתי באותו יום בשדרות רוטשילד, ראיתי ילד קטן בגינה ולידו כדור אור בוהק'. התכתבנו, ראיינתי אותו והוא אימת מבחינתי את הסיפור. קרה משהו שגרם לי להאיר כוחות שקיימים אצל כולם. לדעתי אנחנו משתמשים באחוז מסוים מהמוח, ואולי אני משתמש בקצת יותר, וכשאני בטלוויזיה, או בעיתונות, אני נהפך לזרז, או לחצן, לכוחות של אנשים שמחזיקים בבית כפית והיא מתעקמת".

אורי גלר (צילום: רמי זרגנר)אורי גלר (צילום: רמי זרגנר)

מה היה רגע הפריצה?
"גולדה מאיר התחילה את הקריירה שלי. אחרי הצבא הייתי מרושש ונכנסתי לדוגמנות בטעות. לקחתי את החברה שלי להצטלם, הדוגמן לא הופיע, והצלם אמר 'שכב על המגבת'. אחרי שבועיים אני בשוק, תמונה שלי מרוחה על עמוד שלם. התחלתי לקבל פניות, ויום אחד נמאס לי. אמרתי לצלם 'תן מפתח ואראה לך מה עוד אני יכול לעשות'. הוא נכנס להלם ואמר 'היום אני עושה חוג בית, אתה חייב לבוא'. שאלתי 'כמה תשלם?', פתאום הוא אמר 'כמה תרצה?'. הבנתי שאני יכול לעשות כסף מדברים שעשיתי עוד בבית הספר היסודי. אז הגיעו עורכי דין, שופטים, גנרלים. פתאום גולדה הגיעה לאחד מחוגי הבית והיא הייתה ראש ממשלה. היה לי טוש בכיס וביקשתי 'קחי נייר, לכי לשירותים, סגרי את עצמך וציירי ציור. אל תראי אותו לאף אחד. אני אקרא את מחשבותייך'. גולדה אמרה 'אף אחד לא יכול לקרוא את מחשבותיי'. יצאה, החזיקה את הנייר חזק בידיה וציירתי בול, דיוק של מילימטרים, מגן דוד. גרתי אז עם אמא שלי ברחוב טרומפלדור 32, בדירת קרקע קטנה מול בית הקברות. ראיינו את גולדה ברדיו, והשדר שאל מה היא חוזה למדינה. גולדה ענתה 'אל תשאלו אותי, יש בחור צעיר, אורי גלר'. איך שהיא אמרה, הטלפון בדירה צלצל. אמרגנים שאלו אם את מה שאני עושה בחוגי בית אפשר גם בבתי קולנוע. זה התחיל".

יש עוד אנשים כמוך בעולם?
"אחרי שנים שרצנו בעולם עם התוכנית 'היורש', אולי רק פעם אחת ראיתי מישהו אמיתי, האחרים היו קוסמים או מנטליסטים נהדרים. יש קוסמים שמעקמים כפיות בצורה הרבה יותר מרשימה ממני, אתה יכול לשכפל כל דבר שאני עושה, אבל אין לך גושפנקא של ה־MI5, ה־CIA והמוסד. ראיתי אנשים שיש להם כוחות מסוימים, אבל בצורה חדה כמו שלי, עוד לא פגשתי. אפילו ילדיי לא יכולים. דניאל, הבן שלי, ניסה מיליון פעם לעקם כפיות, הבת שלי נטלי גם ניסתה, יש להם אולי קצת טלפתיה, אבל לא מעבר".

עם כוחות כאלה למה שלא תשנה את העולם?
"כל יום אני מקבל בקשות. 'מה אתה מקשקש שטויות על ספינות, למה שלא תעזור ליקום?', אתה יודע שכל שלוש שניות תינוק מת מרעב? יש דברים שהלוואי ויכולתי לשנותם, אבל אני לא עושה נסים. לא נביא. אני עושה דברים שאני לא מדבר עליהם, אסור לי. דברים רציניים וגדולים".

בחילוץ הספינה מתעלת סואץ יגידו שעבדו אנשים בפרך כדי לשחרר את הסתימה.
"ברור, ואני נותן כבוד לכל אלה שעבדו וחפרו, אבל לדעתי הייתה שם עוד דחיפה מוחית גם מאיתנו".

איך מוח יכול לסייע בחילוץ אונייה תקועה?
"שאלה מצוינת, אני לא יודע איך זה עובד. אם תרצה לקרוא לזה גלים, תנופה. הרי בוא נלך לרפואה. תשאל כל רופא, 'האם זה נכון שחולה בקו מחשבה חיובי יחלים יותר מהר מחולה בקו מחשבה שלילי?'. כל רופא יענה שכן. כבר פתחתי מרחוק אנטנה לנאס"א, עשיתי טלפתיה עם אד מיטשל, חבר ממש קרוב, האדם השישי על הירח. עשיתי איתו טלפתיה בזמן שהיה שם. מיטשל היה זה שלימד אותי ב־1973 איך להנביט זרעים עם כוח המחשבה".

גלר הציג בפניי תמונה: "זה הנשיא ג'ון קנדי ולידו יושב ד"ר ורנר פון בראון, אבי הרקטה, שהיה נאצי שהובא בכדי לסייע לנאס"א. מיטשל אמר 'אתה חייב לפגוש את פון בראון'. הוא לקח אותי למעבדת החלל. שם פון בראון רצה לראות אם אני אמיתי. הוא הוריד טבעת, החזיק ביד ואמר 'תעקם אותה מבלי לגעת'. עיקמתי. אז הוא הלך לכספת, פתח והוציא ממנה חפץ מתכתי בצבע שאף פעם לא ראיתי. אמר 'גע ותגיד מה אתה מרגיש'. אמרתי 'אני מרגיש משהו שלא מהעולם הזה'. הוא אמר 'צודק, זו חתיכה מעב"ם שהתרסק'. זאת אומרת שכל הסיפורים על אזור 51 אמיתיים".

איך גופים כל כך מרובעים התעסקו איתך?
"הם בחנו אותי תחת ביקורת מדעית. אתה לא יכול לעשות עליהם טריקים. קית' גרין היה מדען CIA חשוב בלאנגלי, וירג'יניה. אחד המדענים שלו ביקר אצלי בקליפורניה, התקשר אליו ואמר 'אני עם אורי גלר שאומר שהוא יכול לראות דברים מרחוק'. גרין אמר 'הוא לא יכול'. שלף ספר ושאל 'על מה אני מסתכל?'. הסברתי לו בדיוק ואמרתי שאני רואה גם את המילה 'ארכיטקטורה'. הייתה דממה. הוא כתב בידו, בספר, את המילה 'ארכיטקטורה'. אם אתה מדען טוב, אז אתה בדרך כלל פתוח. סקפטיים הם לא מדענים טובים"

תקופת השירות במוסד?
"עבדתי בו כשהשתחררתי מהצנחנים. עשיתי המון דברים, אבל המוסד לא משחרר אינפורמציה, בקושי על אלי כהן הם הוציאו דברים".

אולי באמת תאתר את קברו של אלי כהן.
"יכול להיות שאני יכול ויכול להיות שאיתרתי ומסרתי פרטים, אבל ישנם דברים שנתקעים בבירוקרטיה".

הנה יש כעת פלונטר פוליטי, למה שאחד כמוך לא יבוא ויגאל את המדינה?
"בגלל זה באת, נכון? אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, כי אני מכיר את ביבי נתניהו כבר 50 שנה, עוד כשהיה בסיירת מטכ"ל. נשארנו בקשר ולא אכפת לי מה אנשים חושבים עליו. אתה לא הורס חברות בגלל דעות פוליטיות של אחרים. אני גם לא מתעסק בפוליטיקה, נותן לה לזרום, כי זו ארץ דמוקרטית. קיבלתי כל מיני הצעות ממדינות באפריקה שאשכנע ואשפיע ולא הסכמתי".

אבל למשל בתחום מציאת מחצבים, יכולת להיות כעת עשיר כקורח.
"ברור, מזה התעשרתי. אני לא איזה סופר־מיליונר, כי ידעתי מתי להפסיק. אני איש צנוע ופשוט מבחינת האמונה העצמית, ולדעתי אין הבדל גדול בין 40 מיליון דולר בבנק ובין ארבעה מיליארד. אני לא שואף למטוסים פרטיים, הליקופטרים ויאכטות. עצרתי, כי מצאתי את עצמי יום אחד טס מעל האמזונס במהלך חיפוש אחר מחצבים וזהב, והטייס לא ידע היכן לנחות. הבנתי שאני כבר מסכן את עצמי".

צנוע, אבל קנית אי פרטי בסקוטלנד.
"הייתה לזה סיבה. באליפות אירופה בכדורגל ב־1996 עשיתי דבר לא אתי, במהלך המשחק בין סקוטלנד לאנגליה. טסתי עם הליקופטר מעל המגרש והזזתי את הכדור מרגלו של מקאליסטר, הסקוטי, שעמד לבעוט פנדל. 11 אלף מכתבי שנאה קיבלתי מסקוטלנד. שאלתי, איך אני מקבל מחילה? קראתי בעיתון שיש אי סקוטי למכירה ולא במחיר מטורף, איזה 70 אלף פאונד. גיליתי שהוא שייך לרב מברזיל, שעשה צבא. התקשרתי לנדל"ניסטים ואמרתי שאני מוכן לשלם חצי. אחרי חודש וחצי קיבלתי טלפון 'רק בגלל שזה אתה, האי שלך'. קניתי אותו ומאז גיליתי כל מיני דברים עליו. למשל, שרוברט לואיס סטיבנסון, מחבר 'אי המטמון', גר מולו ואולי האי שימש כהשראה. אני גם מאמין בקווי ליי שמחברים את האי לרוזלין צ'אפל, אם קראת את 'צופן דה וינצ'י', ומשם מגיעים לירושלים ולפירמידות. אי אפשר לגור על האי. מה שכן, אני כעת הבעלים של איזה 200 אלף תוכי ים ושחפים".

עם כוחות כאלה, לא חששת שיחטפו ויהפכו אותך למכשיר?
"לפעמים זה רץ אצלי במחשבה, אבל אני מוגן מהצד הבידורי. אני בדרן. ידעתי שצריך להיות מאוזן בין העסק הגדול, הבידור, לדברים הסודיים של שירותי הביטחון וכאלה, לכן אני מבלבל אנשים וזה שומר עליי".

נעלב שמטילים בך ספק?
"נעלבתי, אפילו תבעתי אנשים, אבל לא היום. אחרי כל השפשוף אתה מבין שאין דבר כזה 'פרסום רע'".

גלר חזר לישראל עם אשתו חנה לפני כחמש שנים אחרי עשרות שנים שבהן התגורר בארצות הברית ובאנגליה. הוא גר היום ביפו, לא רחוק מהמוזיאון שלו, שאמור להיפתח בעוד מספר שבועות. מוזיאון שיכיל חפצים מדהימים שאסף במהלך קריירה עשירה וחברויות עם השמות הכי גדולים, ממייקל ג'קסון ועד ג'ון לנון. יש לו אפילו דגם מטוס שתלוי מהתקרה ואותו העניק לו שליט לוב הידוע לשמצה, מועמר קדאפי. "קדאפי הגיע בזמנו לניו יורק ולא קיבל חדר במלון", סיפר גלר. "בא דונלד טראמפ, נתן לו פיסת אדמה באפ סטייט ניו יורק, ואמר 'תקים שם אוהל'. איש מוסד, שאני מכיר, שאל 'רוצה לפגוש את קדאפי?'. לקח אותי, נכנסנו לאוהל. קדאפי דיבר אנגלית רצוצה. הוא ראה אותי ואמר 'ישראלי? אני הולך לתת לך משהו שיזכיר לעם שלך מה עשיתם לנו'. אמר את המשפט ונעלם. לא הבנתי על מה הוא מדבר. חזרתי לאנגליה, עברו חודשיים והגיע ארגז ענק. פתחנו וגילינו דגם גדול של מטוס שבא עם חצובה יפה. הרכבנו ושמנו בסלון. פתאום קלטתי מה קרה. ב־1973 ישראל הפילה מטוס של ליביאן איירליינס מעל סיני וכל הנוסעים נהרגו. קדאפי אמר 'אשלח לך משהו בכדי שתזכיר לעם שלך מה עשיתם לנו'".

מה לגבי החברות עם מייקל ג'קסון, מצטער עליה?
"אף פעם לא האמנתי לסיפורים עליו. הפנטתי את מייקל, רציתי לדעת אם הוא אומר אמת. לא אשכח את היום הזה. היינו בהיט פקטורי בניו יורק, אולפן הקלטות ענק, ומייקל אמר 'אתה יכול להפנט אותי, כי אני אוכל יותר מדי ג'אנק פוד'. אמרתי שבטח. הכנסתי אותו לטראנס עמוק ועשיתי דבר לא אתי. שאלתי 'האם נגעת פעם בילד באופן לא ראוי?', והוא מיד ענה 'לא, אני אף פעם לא אעשה דבר כזה'. שאלתי 'למה שילמת לאותם אנשים כל כך הרבה כסף?'. הוא ענה 'בגלל שלא יכולתי לעמוד בזה יותר'. הוא היה מהופנט עמוק, ולי זה נתן גושפנקא, אמונה פנימית, שמייקל חף לחלוטין".

אין לך אפילו שמץ של חשד?
"לא, הוא היה נאיבי וטיפש כשסיפר שישן עם ילדים. הזהרתי אותו הרבה פעמים".

הוא היה איש נחמד או מוזר?
"כשאתה הבן אדם הכי מפורסם בעולם, אז אתה שונה. הוא היה גאון במוזיקה ואיתי ועם החברים הוא היה מאוד נחמד".

קראתי שהוא היה קצת חשדן בקשר אליך.
"אחרי הסיפור שהיה לו עם איש הטלוויזיה מרטין בשיר והמכה האנושה שספג מהסרט הדוקומנטרי שיצא עליו. הרי אני הכרתי לו את בשיר, וזו הייתה טעות פטאלית. דיוויד פרוסט התחנן שאכיר לו את מייקל וכל מיני אנשי טלוויזיה ענקיים, ובשיר היה זה ששכנע אותי. הוא אמר 'הנה מכתב שקיבלתי מהנסיכה דיאנה'. קראתי ואכן היו שם רק שבחים. אמרתי שמייקל מת על הנסיכה ולכן מרטין יהיה המראיין. טעות".

איך בכלל נוצר הקשר עם ג'קסון?
"הייתה לי הופעה בלוס אנג'לס שמייקל הגיע אליה ולא ידעתי, כי הוא היה מחופש. אחרי ההופעה באה סדרנית ואמרה 'אתה יודע שמייקל היה בקהל'. אמרתי 'מה?', רצתי ללובי והוא כבר עזב. עברו שנים ואני יושב בבית של מוחמד אל־פאייד".

אורי גלר, מייקל ג'קסון (צילום: רויטרס)אורי גלר, מייקל ג'קסון (צילום: רויטרס)

אל־פאייד, מעשירי העולם, היה בעלי הכלבו היוקרתי "הרודס" ואביו של דודי, שנהרג בתאונת דרכים ב־1997 עם בת זוגו, הנסיכה דיאנה. גלר אוהב לשלוף שמות כאלה כדי לתבל את סיפוריו. "פתאום מייקל התקשר אל מוחמד, שאמר 'אורי גלר נמצא אצלי'", גלר המשיך בסיפורו. "שמעתי צעקה 'אורי גלר?'. מוחמד נתן לי את הטלפון, וככה התחיל הקשר ביני לבין מייקל, שהיה השושבין שלי ושל חנה. הוא נתן לי את שלושת הציורים שתלויים פה על הקיר".

מי צייר אותם?
"נראה אם תדע, זרוק שמות".

נו?
"השימפנזה של מייקל ג'קסון, באבלס".

עשינו סיור במוזיאון והתעכבנו ליד ביצת החייזר שפעם גלר התפאר שג'ון לנון בכבודו ובעצמו נתן לו. מוצגים שם בין היתר, על פי גלר, משקפיו של לנון וציור שאיש הביטלס צייר. "ביצה, זה מה שג'ון נתן לי", בעל המוזיאון הסביר. "הוא האמין בצלחות מעופפות ולכן היינו באותה סירה. אנשים שואלים 'למה אתה לא בודק את זה?', התשובה שלי שאף פעם לא אבדוק בגלל שאני לא רוצה לגלות שהיא נעשתה בטייוואן".

אהבת להתחכך בגדולים והמפורסמים?
"רציתי בזמנו להיות כמוהם, הייתי באגו טריפ. רציתי להיות כמו אלביס, דיוויד בואי ומיק ג'אגר, בטח בשטח שלי. מה שלא ידעתי שהם רצו לפגוש אותי. היה להם כסף, מטוסים, בתים, חתיכות, אבל הם לא ידעו לעקם כפית. יש לי תמונה עם סלבדור דאלי, שצייר כפית עקומה עוד ב־1936. באתי אליו למלון ועיקמתי בפניו כפית והוא היה בשוק. אמר 'זה בלתי אפשרי' ובגלל זה נתן לי את הקריסטל, שמונח שם למעלה. הקריסטל שליאונרדו דה וינצ'י צייר. בהתחלה לא האמנתי, אז לקחתי את הקריסטל ושמתי בקאדילק שלי. עוברות שנים, ומגלים את הציור המפורסם ונופל האסימון. התקשרתי לחבר, כי הקאדילק כבר הייתה מאוחסנת באשדוד ואמרתי לו 'טוס ותוריד את הקריסטל מהמכונית'".

אורי גלר, ג'ון לנון (צילום: פרטי)אורי גלר, ג'ון לנון (צילום: פרטי)

אתה מהכוכבים הבינלאומיים הראשונים שיצאו מישראל. אתה, מייק בראנט.
"דרך אגב, אני גיליתי את בראנט. עברתי עם הווספה והייתי צריך לעשות פיפי. נכנסתי למלון 'דן' ופתאום שמעתי קול מדהים בוקע מאיזה מסדרון. בתוך הבר עמד בחור יפה תואר, שיער ארוך, ששר בצורה מדהימה. צמרמורת. כשסיים לשיר, ניגשתי ואמרתי 'אני אורי גלר, מה אתה עושה פה? אתה יכול להצליח בעולם'. מרגיש שנתתי לו את הדחיפה הראשונה".

שלמה ארצי חימם אותך.
"הייתה לי סדרת הופעות ולא היה לי מחמם. שמעתי את שלמה שר כשעוד היה על מדים, 'שוטי, שוטי ספינתי'. היום היו שמים אותי בקטן בפוסטר ואותו בענק. אני בן 74".

ואתה נראה טוב מאוד לגילך.
"אולי זה הגנים, אולי בגלל שאני טבעוני, צמחוני, מתעמל, אוכל מזון בריא וחושב חיובי. אני זוכר שלפני המון שנים ראיינו אותי בטלוויזיה והבאתי איתי קופסה גדולה עמוסה בוויטמינים. עד היום, נשבע לך, אני מקבל מיילים 'איזה ויטמין אתה לוקח? למה עוד יש לך שיער?'. מדהים".

אורח חיים בריא, למרות כל הזוהר שהיה מסביבך, בטח גם סמים.
"גרתי בניו יורק ברחוב 57, אותו רחוב שמרילין מונרו גרה בו בזמנו. הלכתי לסטודיו 54, שם פגשתי את לנון, אלטון ג'ון, מיק ג'אגר ונהיינו חברים, אבל בעוד הם הלכו לסמים, אני הלכתי לבולימיה ואנורקסיה. לא יכולתי להתמודד עם ההצלחה. להצליח בארץ זה דבר אחד, אבל בחו"ל זה ענק ורציתי להיראות טוב. אמרתי שאני רוצה לאכול הכל, אבל לא להשמין. התחלתי להכניס אצבע לגרון ולהקיא, וזו הייתה התמכרות. שנה ככה עד שרופא אמר 'אם תמשיך, אתה תמות'. ולנון יום אחד הזדעזע ואמר 'אתה נראה כמו ניצול אושוויץ'. הוא הציע שאמצא עזרה רוחנית ביפן. עלינו על מטוס ונחתנו בטוקיו. שכרתי מיניבוס ונסענו לכיוון הר פוג'י. מצאנו בקתה ושנה גרנו למרגלות ההר. גיליתי עולם חדש, אחר, רוחני. כעת אנחנו כבר בדרך החוצה, אין לנו עוד הרבה לחיות".

מפחיד אותך הגיל?
"לא, אני מאמין בחיים אחרי המוות. מאמין במה שאלברט איינשטיין כתב, שכל דבר ביקום עשוי מאנרגיה, אפילו הקיר הזה, והוא הוכיח מדעית שאי אפשר להרוס, להרוג או לעצור אנרגיה. היא חיה לתמיד. אתה צריך לשאול: מה קורה לנפש כשאנחנו מתים, להילה, לרוח? אני טוען שברגע שאדם נפטר יש פרוצדורה שהנפש עוזבת את הגוף. לאן? לא יודע. אני רוצה לקרוא לזה 'גן עדן'. בגלל שאני מאמין, זה נותן לי ליטוף, או ריכוך קל לכיוון המוות. אני קם בבוקר וזורם. מתי שזה יבוא, זה יבוא".

מפריע לך שמדברים היום על צעירים כמו ליאור סושרד?
"לא, לפני חודשיים עשיתי פרסומת למאסטרקארד שעומדת להיות משודרת ב־62 מדינות. הם פנו, לא אני".

בכל זאת, האגו לא נפגע?
"מה פתאום, ההפך. אני מפרגן לכל מנטליסט ולכל קוסם. לפני הקורונה הייתה לי הופעה לפני מנטליסטים וקוסמים בבלקפול, אנגליה. אולם סולד־אאוט של 4,000 איש שבאו לשמוע לא איך אני מעקם כפיות, אלא איך אני עדיין רלוונטי, מה הסוד".

יש היום אומנים מדהימים.
"יש להם טריקים, ויכול להיות שיש כמה מנטאליסטים אמיתיים, אבל אני החדרתי את כיפוף הכפיות לתרבות העולם. יש סרטים עם קיאנו ריבס. רוברט דה נירו שיחק אותי, ג'ורג' קלוני. ברגע שזה נכנס, קמו קוסמים ומצאו שיטות. אני מת על זה, שיצליחו, רק שאף אחד לא היה לפניי. אם אתה עולה עם משהו אוריגינלי, שלא ראו כמותו, זה יתפוס".

מה עוד צריך?
"כשעשיתי את סדרת 'היורש', לא חיפשתי את מה שהם ביצעו, אלא שלושה דברים שעשו אותי. חוצפה ישראלית, כריזמה ונוכחות בימתית. לי הייתה חוצפה, כי אני צבר. בכריזמה אתה לא חייב להיות יפה תואר, כריזמה יש בכל אחד, אבל כמעט כולם לא יודעים להפעילה. דבר שלישי זה איך אתה מסתדר על הבמה, משחק עם המצלמה ורק אחר כך תראה מה שאתה עושה. לליאור סושרד היה את זה, ולכן הוא פרץ. כעת יש נער בשם נבו אבוטבול, שגם לו אני צופה עתיד גדול".

אורי גלר (צילום: רמי זרנגר)אורי גלר (צילום: רמי זרנגר)

המוזיאון עדיין לא נפתח, אבל למקום הגיעו שתי נשים מבוגרות שבאו במיוחד מהצפון והתאכזבו לראות את השער סגור. גלר בכל זאת הכניס אותן לכמה רגעים. עם כל מה שעבר בחייו, הוא עדיין צמא לחיבוק האוהב מהקהל. הוא ביקש מאחת הנשים מטבע ועיקם מול עיניה הנדהמות ולאחרת הקליט הודעה מצולמת לנכד. גלר בכבודו ובעצמו.

"לפני הקורונה חיבקתי את כולם", סיפר כשהשתיים עזבו. "אין בן אדם שבא ואני לא מדבר איתו יפה, במיוחד ילדים, הרי הייתי שופט ב'גוט טאלנט' עם נועה קירל, שנחשבת לאלה מקומית. ילדים מזדהים איתי".

למה בכלל חזרת לישראל?
"עזבתי ב־72' ושלא יספרו סיפורים, בכל ישראלי בוערת להבה שאומרת 'יום אחד תחזור'. אז נכון שיש כאלה שנשארים כי יש נכדים, בריכות שחייה, מכוניות מפוארות, בתים גדולים. שואלים 'אחזור לצעקות, לתור הארוך?'. יום אחד התעוררתי ואמרתי לחנה 'בואי'. אמרה 'בוא'. רציתי את העם שלי, את האנרגיה של ארץ ישראל, כי בכל פעם שבאתי לביקור הייתי יכול לרוץ בקלות ממלון 'הילטון' ליפו ובחזרה. בחו"ל לא הייתי מסוגל".

מה עם הצפיפות, הזיעה?
"חשבתי על זה, אבל קנינו דירה מאוד קטנה, דרך אגב. את הדירה בארץ אני יכול להכניס לאחד החדרים בבית שלנו באנגליה. אבל יפו העתיקה היא מקום היסטורי, ואין אחד שלא עובר כאן ואומר 'אורי, אורי', ואז יש את הנוסטלגיה הצבאית ו'אני זוכר שנהגת בראש הנקרה עם עיניים קשורות'. זה וואו בשבילי".

אין ספק שעברת הרבה.
"אני מסתכל אחורה על חיי ועל הסיפורים וזה פריקי. אני שואל 'איך עשיתי את זה?', ואז חוזר לדבר שאני תמיד אומר, 'אני זורם עם ההזדמנויות'. כל מצליחן יודע לתפוס הזדמנות, ואני יודע איך לקלוט אותן. כשקיבלתי מייל לגבי הספינה התקועה, אמרתי 'זהו, אזיז אותה עם כוחות המוח שלי'".

היום היית יכול להצליח כמו פעם?
"בשום פנים. אז, כשכתבו 'אורי גלר שרלטן', לקח ארבעה חודשים עד שהכותרת הגיעה לאוסטרליה. היום זה בצ'יק, אבל יש גם יתרונות. בעקבות פרסומי הספינה, כשהעיתון הבריטי שם אותי על השער, פתאום בטוקיו רצו לדבר איתי, ב־CNN, בפוקס ניוז. כולם רצו את אורי גלר".