יהודית, שאחד הספרים החיצוניים לתנ"ך נקרא על שמה, הייתה גיבורה לשעתה. כמסופר עליה, היא פיתתה את הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר מלך בבל, שהטיל מצור על ירושלים, כרתה את ראשו במו חרבו והפכה לסמל פמיניסטי לדורות.
דומה שסיפור פנטסטי שכזה המתין לגרסה בימתית של הבמאית אירינה גורליק, מייסדת ומנהלת תיאטרון "מיקרו" בירושלים, שהתמחתה בהפיכת סיפורי-עבר להצגות עכשוויות. לקראת הבכורה הערב בתיאטרונה של הצגת "המלאכים של יהודית" מספרת גורליק על הקשר רב השנים שלה עם הדמות המיתולוגית מאז שבהיותה בת עשר גילתה באוסף הציורים של אביה ציור של ג'ורג'ונה, שבו נראתה יהודית כשבידיה ראשו של הולופרנס.
"שנים חיפשתי את מי שתציג את יהודית עד שמצאתי את מרים אנגל, רקדנית וכוריאוגרפית כמתאימה לתפקיד", מעידה גורליק. "זהו תפקיד כמעט בלי טקסט, לאחר שמסופר שיהודית נדרה שלא לדבר אחרי שערפה את ראשו של הולופרנס. את העוצמה של הדמות מביאה מרים בתנועה שלה על הבמה. הסיפור מובא מחמש נקודות מבט - של יהודית, של המשרתת שלה, של הולופרנס, של מלאך המוות לפי הגרסה הנוצרית ומלאך המוות לפי הגרסה היהודית".
גורליק עלתה ב-93' בהיותה בת 38 לישראל מסראטוב שברוסיה. "נולדתי כדור שלישי במשפחה תיאטרלית", היא מספרת. "מאז ומתמיד התיאטרון היה העולם שלי ובגיל 13 החלטתי שאני רוצה להיות דווקא במאית. כל מה שעשיתי בתחום ברוסיה היה הכנה למה שאני עושה בירושלים, העיר שתמיד חלמתי להגיע אליה".
היא הקימה ב-94' את תיאטרון טיפוחיה תחילה כסטודיו להצגות ברוסית. "סטודיו כי התחלתי עם אנשים שלא ידעו מה זה תיאטרון", היא נזכרת. "כשאמרתי שזה ייהפך יום אחד לתיאטרון, אמרו שאני ...משוגעת, עשינו הכל בידיים שלנו. אנחנו לא כמו תיאטרון גשר, שקיבל כל מה שהיה צריך. עשר שנים עבדתי בלי כסף והתקיימתי משיעורי משחק במקומות אחרים. היום אנחנו משחקים בעברית ולרוב השחקנים שלנו אין שום קשר לרוסיה".
גורליק אשה פעלתנית. אם היו שטיפסו מחוסר מעש בסגרים ובמה שביניהם, היא לא הפסיקה לפעול ויצרה בזמן הזה אתר המוקדש לסאגה התיאטרלית של משפחתה לדורותיה. בינתיים הוא ברוסית וגורליק מבטיחה שלא רחוק היום שבו הוא יהיה גם בעברית".
התרעות פיקוד העורף