כמו עבור רבים מהקולגות שלה, השנה האחרונה הייתה אחת הקשות בחייה של השחקנית לימור גולדשטיין, אחת משחקניות התיאטרון, הטלוויזיה והקולנוע העסוקות בישראל, שמצאה את עצמה לראשונה חסרת מעש. “הייתי במצב נפשי רע כי אני לא רגילה לא לעבוד ולא לעשות שום דבר, וחוסר האונים הזה חרפן אותי”.

איך בכל זאת שמרת על שפיות?
“היה לי חשוב לקיים שגרה בריאותית, לשמור על הלך רוח ספורטיבי ובריא ולהכניס את עצמי למשמעת. קמתי כל בוקר לעשות ספורט, גם בתקופות שהיה אסור לעשות ספורט בחוץ הייתי קמה בשלוש או ארבע לפנות בוקר כדי לרוץ בחוץ בלי שאף אחד יראה אותי. שתיתי את השייק הירוק שלי כל בוקר, עשיתי מדיטציה בכל בוקר, אמרתי תודות בכל יום. ניסיתי ברגעים הכי קשים לשים זרקור על הטוב, להגדיל את הטוב: הקפדתי על לימודי ‘ימימה’ (לימודי חשיבה הכרתית בהשראת ימימה אביטל ז”ל – ד”פ) שאני לומדת תקופה ארוכה ומאוד תמכו בי. בעלי, הבנים שלי וההורים שלי מאוד תמכו בי. למדתי איפה העוגנים הכי משמעותיים שלי בחיים בתקופה הזו. הכי הרבה נתתי לעצמי תמיכה כי אני באמת מאמינה שאף אחד לא יציל אותנו מלבד עצמנו. ואם אני מבינה את זה, אז אני גם מבינה שאני צריכה ליצור לעצמי מופע ולהופיע אפילו בתוך אמבטיה בבית של אנשים כי זה מה שאני צריכה לעשות, וזה הייעוד שלי בחיים. וזה מה שעשיתי”.

ואכן בתקופת הקורונה יצרה גולדשטיין את המופע “אינטימי”, מופע אישי וייחודי שממשיך לרוץ גם עכשיו. “יצרתי מופע שרץ בבתים פרטיים ובגינות”, היא מספרת. “זה מופע שבו אני עוברת על תחנות בחיי ומספרת על החיים של שחקנית מאחורי הקלעים ועל החיבור בין החיים הפרטיים לתפקידים שעשיתי. אני נותנת גם טעימות מתוך תפקידים שעשיתי במהלך הקריירה, וכל סיפור מתחבר למונולוג במהלך הדרך. יש גם ליווי מוזיקלי, וביים את זה אלון אופיר שביים אותי בכל מיני הצגות בעבר”.

איך זה היה עבורך להופיע בחצרות ובבתים?
“בהתחלה זה הבהיל אותי כי לא הייתי רגילה לאינטימיות הזו. לרוב בתיאטרון הקהל יושב בחושך, ואני לא באמת רואה אותו. הקהל והשחקנים יוצאים ממקומות אחרים, אז אין לנו שום אינטראקציה. ופה, במופעי חצר וסלון, המפגשים הראשונים היו בהתחלה אינטימיים מדי. ראיתי כל נשימה של הצופים, כל עפעוף שלהם, ודיברתי איתם כי נכנסתי אליהם הביתה, אז בהתחלה זה היה קצת מוזר ומפחיד. אבל ממש מהר התאהבתי בזה, בלדבר עם הקהל שלי, בלחבק אותו, לשמוע מה יש לו להגיד ולראות איך זה משפיע עליו. זה ממכר בצורה אחרת, ובגלל זה אני גם לא הולכת לוותר על הדבר הזה. התאהבתי בקונספט”.


שני ממדים


לצד המופע האישי, גולדשטיין מככבת בימים אלה בעיבוד החדש של תיאטרון בית ליסין ע”ש ברוך איבצ’ר לסיפורה של סביון ליברכט “סינית אני מדברת אליך”, בבימויה של ציפי פינס. בהצגה, שהייתה צפויה לעלות לפני הקורונה אך נדחתה, מככבת גולדשטיין לצד דניאל גל, קובי פרג’, נמרוד ברגמן, שירי גולן ומיטל נוטיק ומגלמת את דמותה של קרולה, אחת הדודות ניצולות השואה.

את הראיון אנו עורכים בבוקר של הצגת הבכורה, וההתרגשות של גולדשטיין בשיאה. “אני מאוד מתרגשת”, היא מודה. “זו הצגה שבאה אחרי למעלה משנה שלא שיחקתי, אז אני מתרגשת, מפחדת, שמחה, לא מאמינה שזה קורה וכו’. זו הייתה שנה כל כך פסיכית שבאמת הרגשתי כל הזמן כאילו אני בתוך איזה סרט של סטיבן שפילברג. היו המון רגעים קשים שבהם האמנו שהעולם שהיה לעולם לא יחזור כי אף אחד לא ידע כמה זמן תימשך המגיפה, איך ייראה העולם אחרי המגיפה, האם ירשו לנו אי פעם לחזור? היו המון רגעים בדרך שהיו נורא מייאשים ומפחידים. לא ידעתי אם אי פעם אחזור להיות מה שהייתי. אז ההצגה החדשה מרגישה כמו נס, כי כמעט לא האמנתי שזה יגיע”.

לימור גולדשטיין ב''סינית אני מדברת אלייך'' (צילום: כפיר בולוטין)לימור גולדשטיין ב''סינית אני מדברת אלייך'' (צילום: כפיר בולוטין)


ההצגה מגוללת את סיפורה של מירי, ששנים אחרי שנטשה את משפחתה המסוכסכת, חוזרת כדי למכור את הדירה שבה גדלה. תוך כדי היא נזכרת בהוריה ניצולי השואה ובדודתה, שלימדה אותה על נשיות ורומנטיקה. “זו הצגה מיוחדת שבעצם מתרחשת בשני ממדים של זמן: בזמן הנוכחי, שבו מגיעה הגיבורה לבית ילדותה ונפגשת שם עם מי שאמור למכור או להשכיר לה את הבית, ושם היא נזכרת בעבר”, מתארת גולדשטיין. “העבר מוביל אותנו לעלילה השנייה, שכוללת את מערכת היחסים המורכבת והסבוכה בין בני המשפחה, כשכל הדמויות האלה מופיעות על הבמה. יש שני סיפורים מקבילים מבחינת זמנים שמתחברים ביניהם, וזה מתעסק בדור שני לשואה, במשפחה, בהחמצה, בכל החומרים העסיסיים של החיים”.

גולדשטיין התחברה לעלילה, בין היתר, מתוך הסיפור האישי של משפחתה. “רוב המשפחה של אבא שלי נספתה בשואה, אז דודות שניצלו מהשואה זה משהו שהכרתי היטב”, היא מספרת. “הדמות שלי והדמות של אחותי (שמגלמת שירי גולן – ד”פ) הן שרוטות מהשואה ומאיבוד המשפחה שם”.

יש לך איזה מנהג או טקס קבוע לפני עלייה לבמה?
“לא, אבל אני כן מוצאת לכל דמות שאני מגלמת - מה היא צריכה שאני אעשה לפני שאני עולה לבמה לגלם אותה כדי להתחבר אליה יותר טוב. לפעמים אני רוקדת, לפעמים אני עושה יוגה. זה ספציפי ושונה לכל דמות שאני מגלמת”.

יש פרויקטים חדשים שעליהם את עובדת וצפויים לראות אור בקרוב?
“אחרי ‘סינית אני מדברת אליך’ אנחנו אמורים לחזור עם ההצגה ‘משפחה חמה’, קומדיה נפלאה שכתבה ענת גוב וביימה ציפי פינס. בקרוב גם תעלה עונה חדשה של ‘השבאבניקים’ שבה אני משתתפת, וצילמנו אותה במהלך השנה ההזויה הזו”.


עקב בצד אגודל


גולדשטיין, 53, נולדה וגדלה בתל אביב. היא שיחקה לאורך הקריירה הארוכה שלה בשלל הצגות בתיאטרון הבימה, בתיאטרון חיפה, בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון בית ליסין. כמו כן, היא כיכבה על המסך הקטן, בין היתר בסדרות "הבורר" ו"סטוקהולם", ועל המסך הגדול כיכבה בסרטים "מלח הארץ", "הדקדוק הפנימי" על פי ספרו של דויד גרוסמן ו"נמס בגשם". היא נשואה לאיש העסקים רון אבידן ואם לשניים.

בשנה האחרונה היא לקחה חלק במחאת עולם התרבות, ששותק בעקבות משבר הקורונה. “אני בן אדם מאוד לא מיליטנטי באופי שלי, אבל היו רגעים שהרגשתי שזה היה הדבר היחיד שאפשר לעשות, להיות בתוך קבוצה שמאמינה באותו הדבר ולהרגיש שאתה אומר את שעל לבך ואת הכאב שלך”, היא מספרת.

ב־2016, על רקע חשיפת פרשת משה איבגי, סיפרה גולדשטיין במסגרת ראיון בתקשורת על תקיפה מינית שעברה 25 שנה לפני כן, כשהייתה שחקנית צעירה בת 22, מצד שחקן מוכר. “יש כל הזמן התקדמות בנושא, עקב בצד אגודל”, היא אומרת כעת. “אם אנחנו חושבים על 70 שנה אחורה, יש הרבה מדינות שבהן אישה לא יכלה להצביע. עדיין, אם אנחנו מסתכלים על השכנות שלנו, יש שם בעיה מכאיבה, מתסכלת ומזעזעת של זכויות נשים. עדיין בארץ יש פערי שכר מאוד גדולים ועדיין יש אלימות מזעזעת כלפי נשים. ראה כמה נשים נרצחות, אז כן, יש תחושה של שינוי ואין ספק שהדור החדש מדבר כבר בשפה ובטרמינולוגיה חדשות, אבל הדרך לצערי עוד ארוכה, ויש עוד הרבה לאן ללכת”.

גולדשטיין, פרזנטורית ותיקה של רשת הטיפול והיופי רונית רפאל, התקשתה להישאר אדישה גם לסערת מרגול, שבמסגרתה עורר הלוק החדש של הזמרת מרגלית צנעני, בטקס הדלקת המשואות האחרון, שלל תגובות ברשת, בעיקר בכל הנוגע למראה פניה, שנראה שעברו טיפול אסתטי. “אני לא רואה סתירה בין פמיניזם והצלחה לבין רצון להרגיש טוב עם עצמך ואטרקטיבית”, אומרת גולדשטיין. “זה נכון שיש לחץ סביבתי להיראות צעירים ויש בהחלט אייג’יזם, ולכן כולנו משתדלים להיראות יותר צעירים. גם אני משתדלת באפשרויות הנהדרות שיש לי אצל רונית רפאל להיראות כמה שיותר טוב. אני חושבת שזה לא הוגן מצד החברה לבקר אדם שנראה זקן ולבקר אדם שניכר שהוא עשה משהו כדי לשנות את זה. אני בעיקר מפרגנת לנשים שרוצות להרגיש טוב עם עצמן. זה בסדר, זה לא אומר שאת פחות חכמה או פחות מוכשרת. אני יודעת שאמשיך לנסות להיראות הכי טוב שאני יכולה כי אני חושבת שאנשים צריכים לראות אסתטיקה בסביבתם, וזה בסדר”.

את אופטימית לגבי החזרה לשגרה?
“אני מאוד שמחה שאני חוזרת לחיים. אני מרגישה שחיברו אותי מחדש לשטקר, ואני בהערכה מחודשת כלפי כל מה שיש”. ד
 
ההצגות הקרובות: הערב, 27 באפריל, 20:30; מחר, 28 באפריל, 20:30; שישי, 30 באפריל, 21:30; שבת, 1 במאי, 18:00, 21:00