נראה שהמבצע בדרום לא הגיע בזמן לשחקנית הבימה, מיקי פלג-רוטשטיין. אם דומה היה שהיא חזרה מהפגרה הכפויה של שנת הקורונה כפגז שנורה מלועו של תותח תוך כדי הסתערות על הקהל במספר הצגות במקביל, מחמת הנסיבות היא נאלצה ללחוץ שוב על הבלמים.

"מספר הצגות"? - שש, ליתר דיוק, במצבי צבירה שונים. שחקנית, מהטובות שיש, בשישה תפקידים, המאפשרים לה להפגין את מלוא קשת כישוריה. "חזרתי  עם חידוש הפעילות שלנו, בהבימה, רעבה מתמיד לבמה - ופתאום עוד עצירה", היא איננה מסתירה את אכזבתה.

אנחנו מקפצים עמה בין שש הצגותיה. "את 'מצדה 1942', על להקת שחקנים בגטו ורשה, הספקנו להציג שלוש פעמים עד שנחתה עלינו הקורונה", מספרת פלג-רוטשטיין. "אני בתפקיד של לולה, שחקנית לשעבר, שיורדת לאשפתות ונאלצת למכור את גופה ואת כבודה כדי להציל את הגטו".

מיקי פלג רוטשטיין ב''מצדה 1942'' (צילום: אור דנון)מיקי פלג רוטשטיין ב''מצדה 1942'' (צילום: אור דנון)

למעשה, מי שמגלמת את הזונה של הגטו, מציגה גם את זהרה, דמות לא הכי רחוקה ממנה, בגרסה החדשה של "בוסתן ספרדי". "נראה, אני מהבודדים שלא ראו את הגרסה הקודמת", היא מעירה במין הומור. "הייתה לי עבודה משובבת לב עם הבמאי צדי צרפתי ועם המשתתפים. מוזיקלית, כמי שהיא גם זמרת, יש לי כאן חגיגה, עם הרגשה שאולם רובינא עף באוויר".

דמות שונה לגמרי מציגה פלג-רוטשטיין בהצגת "קב"ן", המתכתבת עם נושא הלומי הקרב, שעלה באחרונה לכותרות. "כאמא של חובש קרבי בצבא, שמתמודד עם מצבים לא פשוטים, אני מרגישה שיש לי נגיעה אישית לתפקיד של שרה אפריאט, אמו של החייל שבמרכז העלילה", היא מעידה. "אני רואה שליחות בהופעה בהצגה הזאת".

מיקי פלג רוטשטיין ב''קב''ן'' (צילום: אור דנון)מיקי פלג רוטשטיין ב''קב''ן'' (צילום: אור דנון)

מכאן במעבר חד להצגת "בקשתה האחרונה של רווקה", דרמה קומית מאת נעם גיל. "זהו מחזה-בונבוניירה, מקסים ומרגש", מציינת פלג-רוטשטיין. "אני בתפקיד נורית, אדריכלית במקצועה, חולת סרטן, שפותחת את ההצגה בהכרזה שהיא רוצה להתחתן. זאת הצגה, שיש לי בה פרטנרים מדהימים כמו דבל'ה רייזר, מאיה מעוז ומורדי גרשון ואנחנו מזגזגים בה בין צחוק לבכי. זה מתאים לי. אני רואה את עצמי כקומיקאית וכשחקנית דרמטית באותה מידה".

לדבריה, במקביל להצגות אלה עומדת לשוב לרפרטואר הבימה הצגת "סיבת המוות איננה ידועה", הנוגעת לקיבוצניק הפסיכופט, שרצח שתיים משלוש נשותיו. "אני בתפקיד האישה שנשארה בחיים והיה לי מאוד מעניין לפגוש בחזרות את מי ששיחקתי אותה", היא מספרת. 

"בילדותי הייתי סוג של שירלי טמפל", מעידה על עצמה פלג-רוטשטיין, תל-אביבית בת 51, שבילדותה החלה את הקריירה כרקדנית דווקא, תחילה בריקוד סטפס בלהקתו של יענקלה קלוסקי ובהמשך במחול מודרני בסדנה שליד להקת "קול ודממה" של משה אפרתי. היא מצאה בריקוד מפלט מהמצוקה במשפחתה עד ש"בגיל 16 ארזתי את הפקלאות וירדתי לאילת, שם הייתי מראשוני צוותי הבידור במלונות". פלג-רוטשטיין המשיכה לפזז בהם גם במקביל לשירותה הצבאי בדרום.

לאחר שחרורה מהצבא, היא כיכבה במחזור ל"א בבית צבי, בין השאר בתפקיד קתרינה בהצגה השייקספירית "אילוף הסוררת". "זאת הייתה הגשמת חלום, עם תחושה שהתשוקה שלי לבמה היא שהצילה אותי", פלג -רוטשטיין מצביעה על נקודת המפנה בחייה. "על הבמות הרגשתי שאני שווה, שאני מלכה ויכולתי לעשות מה שנמנע ממני בחיים האמיתיים".

היא החלה את מירוץ תפקידיה בתפקיד הראשי בהצגת "הלן קלר", בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער ובעונות הבאה תמרנה בין בית ליסין לבין תיאטראות חיפה ובאר-שבע עד שהגיעה ב-98' להבימה. עם הופעות סוחפות בהצגות "סוניה מושקט" ו"קרוב יותר", פלג-רוטשטיין תקעה יתד בתיאטרון הלאומי שהיה לביתה השני.

מיקי פלג רוטשטיין  (צילום: אור דנון)מיקי פלג רוטשטיין (צילום: אור דנון)

מאז הופיעה שם במקבץ מרשים של תפקידים. מביניהם ראוי להזכיר את מרטיריו, הבת הגיבנת ב"בית ברנרדה אלבה" (לצד גילה אלמגור, שחקנית הנערצת עליה במיוחד); אנטיגונה  (לסירוגין עם אולה שור-סלקטר);  ויויאן ב"משוגעת" (תפקיד עוצמתי ומוזיקלי, שבצדק רב העתיר עליה את פרס התיאטרון לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 2009 וגם תחושת סיפוק, שהיא מצליחה לגעת בקהל); זוחה (המדהימה) ב"הכיתה שלנו"; פרידה הצולעת ב"הצמה של אבא"; טומי ב"ורסאצ'ה, שם זמני", לצד גיל פרנק ("פרטנר אדיר!"), "שם העירום שלי היה גם נפשי" ורגן ב"המלך ליר", לצד ליא קניג (שחקנית, שהיא רואה בה המלכה האם).

במתכוון השארנו לסוף את תפקיד-חייה בהצגת היחיד "פשוטה", שבבימויו של נורמן עיסא "הוצאתי את הקרביים על הבמה. ההצגה, שהעניקה לה את הזכייה בפסטיבל תיאטרונטו 2007 אפשרה לה להערות אל הבמה את ילדותה המורכבת והלא פשוטה. כמו כן קצרה עמה תשואות רמות בשלל מדינות בחו"ל. 

פלג-רוטשטיין נשואה לרפי רוטשטיין, שחקן שעבר לעסקים וגיסתו של במאי הקולנוע אריק רוטשטיין. היא אם לשלושה. שני הגדולים בצבא (הבת מדריכת חי"ר) והבת הצעירה מסיימת יסודי. לדבריה, לשלושתם יש נגיעה לאמנות. "ככה זה כשגדלים בבית על טקסטים כמו אלה מ"אנטיגונה", היא מעירה.

חלומות?
"וואו, תן לי את ברכט ואת לורקה ואני מסודרת".