"קטסטרופה אמיתית", כך, בנימה אופראית דרמטית, מגדירה זמרת המצו-סופרן שי בלוך, כוכבת "המדיום", האופרה העולה בצהרי היום לראשונה על במת האופרה הישראלית, את מה שעבר עליה כזמרת, שלאחר תעתועי הקורונה נאלצה לסבול דחייה נוספת, אמנם קצרה בהרבה, של האופרה שלה עקב מבצע "שומר החומות".

לדבריה, כדי לא להסתבך בתקלה נוספת, לקראת עליית המסך היום שמרה ביתר שאת על קולה. "דע לך, שהשיחה שלי אתך היא השיחה היחידה שאני מרשה לעצמי היום", בלוך מבהירה על ההתחלה. "אצלנו, הזמרים, הקול הוא הכל וכל חריגה, כמו לקום באמצע הלילה בגלל אזעקה, משפיעה על השירה שלנו. זאת, מה גם שכמו כל זמרת טובה גם הצטננתי כראוי בלקראת".

את בחששות?
"ברור - לא מהתפקיד, כמו שהמצב מאוד-מאוד מדאיג. מוזר לעשות אמנות על רקע מה שקורה מסביב".

בואי נדבר על פלורה.
"או-אה, פלורה של 'המדיום' עברה הרבה יותר ממני. לפני שנדבר עליה, כדאי לדעת ש'המדיום', האופרה המודרנית של ג'אן קארלו מנוטי, היא לא מה שמצפים מאופרה קלאסית. מדובר באשה קשת יום, שחיה במין שיגעון תמידי. יש לה בת, מוניקה שמה ונער אילם, טובי, שהיא אימצה והוא גר איתן. פלורה מתפרנסת מסיאנסים שקריים שהיא עורכת להורים שכולים. בסופו של דבר, היא שומעת קולות תוך כדי שינה, שולפת אקדח והורגת את הנער תוך כדי הכרזה שהיא הרגה את הרוח".

זה תפקיד חריג מבחינתך?
"לא ממש. בניגוד לסופרניות, לנו, זמרות המצו, לא יתנו תפקידים של מלכה, נסיכה והדומות להן ובדרך כלל - לא הפעם - הדמויות שהן מציגות אינן במרכז העלילה ומטבען הן מכשפות כאלה".

בלוך גדלה בגבעת-אלה, בעמק יזרעאל והיא בוגרת בית-ספר לאמנויות בחיפה, כשלצד השירה למדה נגינה בפסנתר. לאחר שירות צבאי במודיעין, למדה באקדמיה למוזיקה בתל-אביב והייתה מזמרי "אופרה סטודיו". מאז בלוך, שלמדה באיטליה אצל הזמרת מירלה פרני ,שרה תפקידים מגוונים באופרה הישראלית. ביניהם: גרטרוד ב"רומיאו ויוליה"; סוזוקי ב"מאדאם בטרפליי"; "מרסדס ב"כרמן" וכעת, פלורה הוא קרוב לוודאי תפקידה המרכזי ביותר.

שי בלוך, מתוך ''המדיום'' (צילום: יוסי צבקר)שי בלוך, מתוך ''המדיום'' (צילום: יוסי צבקר)

בחודש הבא תופיע בלוך באופרה "אמהות", יצירתו של דודי זבה, המנהל המוזיקלי של "האופרה סטודיו", שתעלה בשיתוף פעולה לא שכיח בין האופרה הישראלית לבין תיאטרון גשר, כלומר, שילוב של תיאטרון ואופרה. בלוך אמורה להופיע שם בתפקיד שרה אמנו.

בלוך תל-אביבית. נשואה למתכנת, חובב מוזיקה, שזה מכבר הסתגל לחיים הלא שגרתיים עם זמרת אופרה. "תקופת הקורונה הייתה נהדרת לזוגיות שלנו, כששנינו היינו בבית", היא מעירה. "זאת, כשבדרך כלל אני לא מעט באיטליה, שם מתנהל חלק מהקריירה שלי. יש לנו נוהל, שלפיו אחד מאיתנו מבקר מדי שלושה שבועות אצל השני, תלוי מי שיכול. זאת מציאות שמתרגלים אליה עם הזמן ומוצאים בה קסם מסוים".

קסם מסוים יש גם באופן שבו מוצגת האופרה "המדיום". "מדובר באופרה שונה ומיוחדת", מספרת בלוך. "כאן הקהל איתנו על הבמה בעוד שהאולם ריק ורואים בו 1,700 כיסאות שאיש לא יושב עליהם, מראה יוצא דופן. הקהל כל כך קרוב לנו, שאפשר להסתכל לאנשים בעיניים".

את מאמינה בסיאנסים?
"לא ממש. אבל בחזרה השבוע, דווקא בקטע שקט של האופרה, פתאום שמעתי קולות. לשניות חשבתי שהם חלק מהאופרה. כשהקולות התגברו, הבנתי שזאת הייתה התחלה של ...אזעקה. מהר-מהר עצרנו ומהר-מהר רצנו למקום מוגן במשכן לאמנויות הבמה, כשאנחנו עם תלבושות ופאות מבלי להספיק לשים מסכות. מעניין מה שמנוטי היה אומר על זה".