בסמוך לפרוץ הקורונה, החל תיאטרון מחול אבשלום פולק לעבוד על מופע חדש בשם “פלישה לחלל”. “זה מעניין כי עוד לפני הקורונה המופע נקרא ככה, ובזמן הקורונה השם הזה קיבל משמעות אחרת”, מספר השחקן, הבמאי והכוריאוגרף אבשלום פולק, מנהל התיאטרון.

"במחשבה הראשונה, השם ‘פלישה לחלל’ נבחר כי זה היה שמו של אחד ממשחקי הווידיאו הראשונים שיצאו בעולם, וזה התקשר לעולם משחקי הווידיאו, למרות שהמופע היה דווקא הפוך מעולם הווידיאו, כי יש בו חזרה לפרוזה, לשירה ולספרות - לדברים שאנחנו מתרחקים מהם בשנים האחרונות. בתקופת הקורונה והסגרים השם הזה קיבל משמעות נוספת לנוכח זה שהמסכים תפסו מקום מאוד דומיננטי וחשוב בחיינו".

המופע החדש בנוי ממקטעי סולו וקבוצה עם רגעים תיאטרליים וריאליסטיים תוך הקראת קטעים ספרותיים בשלל שפות. "כתוצאה מהסגרים המופע עבר כל הזמן שינויים כי היינו צריכים לשנע אותו לקהל בהתאם להנחיות, והיו קשיים כאלה ואחרים", מספר פולק.

השחקן, הבמאי והכוריאוגרף אבשלום פולק (צילום: אלוני מור)השחקן, הבמאי והכוריאוגרף אבשלום פולק (צילום: אלוני מור)


מה למשל?
“נניח אחד מחברי הלהקה היה צריך להיכנס לבידוד, אז זה שינה לנו את כל התוכניות רגע לפני ההופעה, שבסוף גם כך בוטלה בגלל כניסה לסגר. בשל הגבלת כמות הקהל, כל פעם שינינו את החלל של המופע, ותוך כדי זה נוצרה באמת ‘פלישה לחלל’ - החללים שנסגרו בפנינו ונאלצנו להמציא אותם מחדש”.

פרוץ הקורונה תפס את פולק בשיא עשייתו עם שלושה מופעים שרצו ברחבי הארץ - "עצקרח" "אנטו" ו"קראמפ". "הקורונה הגיעה כשהיינו בעיצומן של כמה הפקות במקביל, גם תוך כדי עבודה על פרויקט שצפוי היה לקרות בחו"ל, ודברים התמוטטו", הוא מספר. "לא אגיד שהכל התמוטט ביחד כי היו תמיד ניסיונות להוציא דברים לפועל, אבל לאט־לאט האפשרויות נסגרו יותר ויותר עד שמה שנשאר זו קבוצת הרקדנים של הלהקה. היה לנו מאוד חשוב להמשיך את הפעילות שלנו: גם אם לא יכולנו להיפגש בגלל הסגרים, דאגנו לשמור על קשר ולהיות בדיאלוג מתמיד של חשיבה על מה כן אפשר לעשות".

מה כן עשיתם?
"עשינו קצת מופעי חצר וקצת מופעי זום, אבל הזום פחות התאים לעבודה שלנו, שמבוססת על אינטראקציה של גוף עם גוף, ואין שום מסך שמצליח להעביר את זה. אז ניסינו לשחק עם זה ולראות מה כן אפשר לעשות".

תוך כדי הניסיון להמציא את הגלגל מחדש, סגר פולק מעגל בן 15 שנה עם המוזיקאי היפני אבה, המתגורר בטוקיו, שעמו עבד בעבר על כמה פרויקטים. “בתקופת הקורונה שמרנו על קשר וירטואלי שהתהדק, וכשהוא הוציא אלבום חדש (‘הספר הכי יפה בעולם’), הלהקה שלנו צילמה את הקליפים המוזיקליים לשיריו, קליפים שקשורים למים ולים, וזה שיתוף פעולה מרגש שנמשך גם בימים אלה”, הוא מספר.

חלק מקבוצה

פולק, יליד חיפה, בנו של השחקן יוסי פולק ובוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, חגג באוקטובר האחרון את יום הולדתו ה־50. הוא החל את דרכו בתיאטראות השונים וזכה לפרסומו הבולט הראשון כשגילם את דמותו של תומר בסדרת הקאלט מהניינטיז, "פלורנטין". לאורך השנים שיחק בסרטים ובסדרות, ובשנת 2002 הצטרף ללהקת המחול של ענבל פינטו, מי שהפכה לבת זוגו ואם שני בניו. השניים ניהלו את הלהקה יחד תחת השם “להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק”. בין יצירותיהם המצליחות, שעוררו הדים בארץ ובחו”ל היו "אויסטר", "מה טוב בירח" ו"בוביז".

בשנת 2016 השניים נפרדו, ושנתיים אחרי כן, ב־2018, עזבה פינטו את הלהקה, ופולק נותר לנהל אותה. “הפרידה האישית והמקצועית לא הייתה קלה, אבל הסתגלתי לזה כמו שמסתגלים, ניסיתי למצוא פתרונות”, הוא מספר כעת. “למזלי אני אף פעם לא לבד: יש קבוצה נפלאה של צוות ורקדנים שמעורבים מאוד בכל התהליך והעבודה, גם בעידן שזה היה עם ענבל וגם עכשיו - זה מאוד כיף ליצור עם עוד אנשים ולהיות חלק מקבוצה. מהבחינה הזאת חלו כמובן שינויים, אבל ישנה גם המשכיות בשל עבודה עם בני אדם".

מתוך מופע “פלישה לחלל”, תיאטרון מחול אבשלום פולק (צילום: א.פ)מתוך מופע “פלישה לחלל”, תיאטרון מחול אבשלום פולק (צילום: א.פ)


איך התמודדת עם תקופת הקורונה?
"זה היה קשה. הייתה תחושה אפוקליפטית בעולם הבמה בפרט ובעולם בכלל. עולם הבמה ספג מכה רצינית, ואחת המכות הגדולות הייתה שהאולמות נסגרו כמעט ראשונים, והעולם היצירתי הזה לא היה יכול לתפקד. החיים האלה, עם או בלי הקורונה, הם גם ככה מאוד לא פשוטים, ותקופת הקורונה רק העצימה את התחושה הזו. אבל כל עוד יש כוחות ותשוקה להמשיך – זה מה שמחזיק. בתקופות כאלה יש יותר קושי, אבל עדיין הקושי הוא חלק מההוויה. זה לא שאם יש קטסטרופה – נפסיק ליצור".

השתתפת בהפגנות עולם התרבות?
"בצורה מסוימת, אבל אחרת. ההפגנות היו חשובות ונכונות, אבל במקביל מדובר במשבר גלובלי. בתור להקה, ניסינו להתמקד במה שאנחנו יכולים לעשות בתוך העולם הקטן הזה ולשאול איך אנחנו יכולים לשמור על הלהבה הזו בוערת בתקופה כל כך קשה".

לקראת הלא נודע

בסוף אפריל האחרון עלה המופע החדש לראשונה, מה שעורר בפולק התרגשות רבה. "החלל מתעצב בצורה כזו כך שניכנס לכל מיני חללים שונים, והתחושה הזו נהדרת כי זו תחושה של משהו חדש”, הוא מספר. "זו הייחודיות במופע הזה – הוא יכול להתרחש בסטודיו, בחלל גדול ואלטרנטיבי או על במה רגילה, ועיצבנו את זה כך כדי שנוכל להסתגל ולחכות ללא־נודע הבא".

איך היה לחזור לשגרה עבורך?
"זה גם היה מאוד קשה. השינויים האלה בכלל הם קשים. יש חוסר ודאות לגבי מה הולך להיות הלאה, ואיך זה הולך לתפקד בעתיד. זו באמת הייתה שנה של כלום כזה. מתרחשים שינויים, ולא ברור איך זה ישפיע גם על העתיד. הקהלים משתנים והמקומות משתנים, אז יש חשש וחוסר ודאות".

הקורונה באה לידי ביטוי במופע?
"השפעת הקורונה והריחוק קיימים במובן מסוים במופע, אבל לא בצורה חד־משמעית שאני יכול להגיד לקהל: ‘הנה, עכשיו תסתכלו במופע ותבינו מהי הקורונה ומה היא עושה’. המופע מתאר חלק מהאבולוציה של החיים, ללא קשר לקורונה באופן מובהק".

מה עוד אתה עושה בימים אלה?
"היו כל מיני דברים שעלו על הפרק ונפלו בזמן הקורונה. היה לנו משא ומתן ארוך עם אופרה בבריסל, שהתחלנו לעבוד על הפקה שלה שהתבטלה בגלל הקורונה. נקווה שזה ימשיך בתקופה אחרת, אולי בעוד שנה או שנתיים. אנחנו כבר הרבה שנים מצלמים פרסומות לסופר־פארם, שיתוף פעולה שאנחנו מאוד שמחים עליו. יש פרויקט שאנחנו עובדים עליו - סרטון שמשלב אנימציה ותנועה - ועוד שלל דברים".

אתה אופטימי לגבי העתיד?
"אני אף פעם לא אופטימי, אלא אני פסימי מאוד, עם אופטימיות". 

המופעים הקרובים: 28 ו־29 במאי, סוזן דלל; 8 ביוני, היכל התרבות במודיעין; 17 ביוני, היכל התרבות בגני תקווה; 18 ו־19 ביוני, סוזן דלל