"אני מאושר! מאושר! מאושר! כמו שלא הייתי הרבה שנים”, אומר לי השחקן גיא אריאלי בתחילת שיחתנו.

“זו אחת התקופות הטובות בחיי. אני ביקשתי וזימנתי את המקום הזה בחיים. אני לא איש דתי, אבל אני מאמין בגורם עליון, באלוהים, במישהו שיש לו כוח. אני מאמין במי שמחליט מלמעלה איך שהדברים יקרו. אני מאמין בבקשה ובדיבור ובשיחה. ביקשתי שלא תהיה לי דקה לנשום. ביקשתי שאעבוד כל הזמן. ביקשתי שאקבל תפקידים מיוחדים, והדברים הגיעו. אני לרגע לא מתלונן”.

בין הסיבות לאושר של אריאלי נמצאים התפקיד הראשי בהצגת התיאטרון החדשה “ניקוי ראש לשב”כ”, בהפקתה של מרים עציוני, לצד נתי קלוגר, דקלה הדר ועוד; תפקיד בעונה השנייה של דרמת המשפט “פמת”א” העולה היום בכאן 11 (21:00); ותפקיד בסדרת הנוער “מקיף מילאנו” שמשודרת בימים אלה בכאן חינוכית.

בהצגה החדשה, מחזה קומי וסאטירי על שירות הביטחון, פרי עטו של חגי טיומכין בשיתוף רולנדה שגרן, מגלם אריאלי מועמד לתפקיד ראש השב”כ, דווקא בימים שהשב”כ, והעומד בראשו נדב ארגמן, מככבים בכותרות, על רקע אזהרתו מפני שיח ההסתה סביב הקמת ממשלת השינוי. “אני מגלם איש שהוא קצת פארודי ומשחק את המשחק שצריך בשביל התפקיד הזה ומתחרה מול מתמודד נוסף”, מספר אריאלי. ”הכל מתרחש סביב תפיסה של מחבל מבוקש בשם ‘הצפע מג’בליה’”.

הטיימינג משחק לטובתכם.
“לגמרי. ההצגה הגנרלית התקיימה ביפו, קצת אחרי התסיסה שקרתה במבצע שומר החומות, וכשעוד ההדים היו באוויר. הזמנו קהל מהרחוב והבאנו ערבים ויהודים. בהתחלה פחדנו להגיע ליפו, אבל ישב קהל של יהודים וערבים שנקרעו מצחוק וניגשו אלינו אחרי ההצגה וסיפרו שנהנו. אנחנו לא מזלזלים בהם או בנו, והקומדיה בעצם צוחקת על כולם. זה קצת קלישאי, אבל יש משהו בהומור שלפעמים מחבר דברים שנראים לנו בלתי ניתנים לחיבור. אז היה בזה משהו קסום והרגשנו כל כך טוב אחר כך. זו ההוכחה הטובה לזה שהטיימינג נכון. זו זכות גדולה עבורי”.

גם את השתתפותו בדרמות של כאן 11 הוא מגדיר "זכות גדולה". "זו הטלוויזיה הכי טובה כיום, אני רואה רק כאן 11", הוא אומר. "ב'פמת"א' זכיתי לעבוד עם שחקנים מהליגה הגבוהה ביותר ובמאי מדויק שאתה יכול לסמוך עליו. כטאלנט הרגשתי מיליון דולר".

מתוך פמת''א, כאן 11 (צילום: מתוך כאן 11)מתוך פמת''א, כאן 11 (צילום: מתוך כאן 11)

אריאלי, 45, גדל בקיבוץ כברי ופרץ לתודעה בסוף שנות ה־90 בסדרות כמו “החבר’ה הטובים” ו”משחק החיים”. בעשור הראשון של שנות האלפיים נחשב אחד הכוכבים הגדולים בעולם הבידור הישראלי וכיכב בשלל הצגות ומופעי ילדים, סדרות, סרטים ופסטיגלים.

הרזומה שלו כולל גם זכייה בריאליטי “רוקדים עם כוכבים”, הנחיית תוכניות והשתתפות בפרסומות. “בשלב מסוים הרגשתי שאני אומר ‘כן’ לכל דבר כי אני חייב כלכלית להתקיים, אבל לא תמיד הרגשתי שלם עם זה”, הוא מודה. “היום הבחירות שלי הן שקולות ונובעות מרצון לבצע את התפקיד ולא ממניע כלכלי, וזה מייצר אצלי חשק אחר לחלוטין”.

אתה מרגיש שהתדמית שלך אז מנעה ממך לקבל תפקידים רציניים יותר?
“ההצלחה שלי הגיעה בגיל יחסית מוקדם עם כל מה שזה אומר: הרווחתי הרבה כסף והוצאתי אותו באותה מהירות שהרווחתי אותו. אני אדם שחי את הרגע, לא בנאדם שחי את העתיד. אני לא מסתכל על מה שיקרה בעוד 5־10 שנים. זו טעות, והיום אני יותר מאוזן, אבל אז זה לא עניין אותי, לא חשבתי על המקצוע כמשהו לטווח ארוך. הסתכלתי על האינסטנט. יש חברים טובים מהמקצוע שאני לומד מהם היום איך להסתכל על המקצוע כריצה למרחקים ארוכים, וזה יותר טוב לי”.

אהבת את ההערצה ההיא?
“זה היה נחמד והערכתי את זה, אבל זה לא הייתי אני. כיום לא רואים אותי באירועים, במינגלינג וכו’. אני יותר אדם של בית, של משפחה”.

אתה מרגיש שקהל חדש מגלה אותך בזכות התפקידים החדשים?
“כן, קהל קצת יותר בוגר. אנשים יותר מביעים הערכה על תפקידים שיש בהם בשר. זה בא לידי ביטוי בזה שמציעים לי תפקידים אחרים. אני מרגיש עכשיו יותר ביטחון במקצוע ממה שהיה לי בעבר”.

גיא אריאלי ב-2003 (צילום: ראובן קסטרו)גיא אריאלי ב-2003 (צילום: ראובן קסטרו)

הרמת גבה
ב־2008 נישא אריאלי לנעמה גבעתי, אחותה של השחקנית והזמרת שרי גבעתי, ולזוג שלושה ילדים. בשנת 2014 החליט להוריד הילוך בקריירת המשחק ולחפש אפיקים חדשים, רחוק מאור הזרקורים. “החלטתי שאני רוצה לצאת מהתחום הזה ולראות מה עוד אני יודע לעשות בחיים”, הוא מספר. “אני גם איש משפחה וצריך לדאוג לילדיי. זה שינה לי את הפרספקטיבה של החיים. אז פתחתי לתקופה מסוימת חברה קטנה של נדל”ן, אבל בשנים האחרונות אני עובד בעבודה רגילה, מה שמעולם לא עשיתי”.

תגדיר עבודה רגילה.
“היום אני עובד בחברת האופנועים מטרו מוטור, אני גם הפרזנטור של החברה, אבל אני גם עובד מן השורה, וזה השאיר לי מקום לעשות את הבחירות שלי בחיים. אני עובד בכל יום משעה שמונה בבוקר עד שש בערב, ולפעמים בימי שישי. רק אחרי העבודה אני מתעסק בהצגות תיאטרון, צילומים לטלוויזיה ולקולנוע וכו’. זה מהלך שעשיתי בחיים, ואני גאה בו מאוד ולא מתבייש בו לרגע”.

איך בעבודה מתייחסים לזה שאחד העובדים הוא ידוען?
“העבודה העיקרית לא הייתה של האנשים שעובדים איתי או של הלקוחות. הם תמיד מתייחסים לזה בהרמת גבה לכאן או לכאן, אבל מכבדים ומקבלים את זה היטב. העבודה העיקרית הייתה שלי - עבודה על האגו שלי, להכיל את זה. זה חלק מההתבגרות. אני די מחשיב את עצמי כאדם של אנשים ויודע להתחבר לאנשים, וגם אין לי בעיה לספר מדוע אני עובד בעבודה רגילה. כולם בטוחים שזה שאתה שחקן ידוע אז אתה מיליונר, אבל אני לא מיליונר ואני לא שום דבר, אני קם בבוקר לעבודה ואני לא צריך לתרץ את זה לאף אחד”.

עבדת בתקופת הקורונה?
“הייתי בחל”ת תקופה, אבל רוב הזמן עבדתי”.

מה חשבת על המחאה של ענף התרבות?
“אני מכיר היטב את העניין של לא להרוויח כסף בתחום הזה. אני מכיר מה זה שההורים לא יכולים לסייע לך כלכלית. אני מכיר אנשים שחזרו לגור עם ההורים, כולל משפחות. אלו החברים שלי שזעקו את הזעקה. הלב נשבר. זה שבר אותי. ניסינו לתת תרומות בשושו איפה שאפשר".

בשנת 2018 החל אריאלי לשוב לעולם המשחק עם תפקיד בהצגת התיאטרון “אמא מאוהבת”. “זה מה שהתחיל לעורר אצלי מחדש את הריגוש הזה”, הוא מספר.

“כאן אני חב תודה גדולה למפיקת ההצגה, מרים עציוני, שהחזירה אותי למקצוע הזה. היא החזירה לי את החדווה ונתנה לי את ההזדמנות לעשות את זה. שיחקתי שם לצד חנה לסלאו האחת והיחידה והרגשתי את הגעגוע לתחום כי אי אפשר באמת לעזוב אותו. גם מי שיגיד לך שהוא עזב את התחום והוא עושה כסף, הוא תמיד ידבר על תחושת האקסטזה שיש בלעלות על הבמה. החזרה לבמה הייתה חוויה שקשה לתאר אותה במילים. רק כשאתה מאבד משהו אתה מבין כמה אתה מעריך אותו. מה לעשות? אנחנו, השחקנים, ‘זונות של קהל’”.

תפקידי בשר
מאז הוא כבר הספיק לשחק בסדרת הקאלט “תאג”ד”, בדרמות “מתיר עגונות” ו”חמישים” ובסרט “מתחתנת”. “תקופת הכוכבות ההיא שלי שייכת לעולם אחר”, הוא אומר, “אבל בשנים האחרונות עשיתי לא מעט תפקידי בשר, ואני מאושר מזה, ועוד יותר מהעובדה שאני יכול לעבוד בעבודה רגילה, לדאוג לבסיס כלכלי למשפחה שלי וגם לבחור בקפידה את התפקידים שלי מהמקום האחראי שבו אני נמצא היום”.

מתוך ההצגה ''ניקוי ראש לשב''כ'' (צילום: יוסי צבקר)מתוך ההצגה ''ניקוי ראש לשב''כ'' (צילום: יוסי צבקר)

ההצגות הבאות של ״ניקוי ראש לשב"כ״:

  • 11.6, היכל התרבות במודיעין, 22:00
  • 12.6, היכל התרבות בראשון לציון, 21:00
  • 23.6, תיאטרון חיפה, 16:30, 20:30