"בהצגת 'בסימן הלוטוס', שאנחנו, 'אנסמבל פספורט', מציגים ממחר, רביעי, במוזיאון תל אביב, אני משחקת את גפן, שפרופסור תמהוני, השואף להפוך את המבנה השלטוני בישראל, רוצה להמליך אותה בה כמלכה, בהיותה נצר לבית דוד. האם רצונו יתממש? - אני לא רוצה לעשות ספוילר..."
מבחינת הדוברת, שמעדיפה להשאיר אותנו במתח, השחקנית הוותיקה דינה בליי, מדובר הפעם בתפקיד לא פחות ממהפכני. שכן לבליי, החוגגת יובל מאז שהפציעה על במת החוג לנוער של התיאטרון היהודי-קומוניסטי בבואנוס-איירס, זה אמור להיות התפקיד המלוכני הראשון. הדבר נמנע ממנה עד כה עקב הופעתה הנערית, שהכתיבה לה תפקידים דוגמת הבובה ב"גטו" של יהושע סובול, הילד ב"הילד חולם", של חנוך לוין ואפילו אנטיגונה.
"האבחנה שלך נכונה", היא מגיבה, "אם כי אני רואה את עצמי כשחקנית יותר מגוונת ממה שעולה מההופעה החיצונית שלי. כשהעלינו באנסמבל את הצגת 'אי שם', על-פי 'להיות שם', ספרו של יז'י קושינסקי, אפילו שיחקתי את הגנן, תפקיד של גבר, ששיחק במקור פיטר סלרס".
אנסמבל "פספורט" הוקם ומנוהל על-ידי הבמאית יעל קרמסקי, מי שגם כתבה וביימה את הצגת "בסימן הלוטוס". האנסמבל פועל באחד מחללי מוזיאון תל-אביב לאמנות, המותאם לדרישות של כל הצגה ו"בו אנחנו מרגישים נפלא כמו במשפחה ויש לנו תחושה שאנחנו מגויסים".
למה "פספורט"?
"אולי כדי להצביע על הזהות שלנו, שהיא מאוד מקומית וגם מאוד אוניברסלית".
בליי מחלקת את זמנה בין האנסמבל לבין "התיאטרון העברי" בניהולו של גדי צדקה, שם היא משחקת בהצגות "גטו" ו"יהודי טוב", אבל מזוהה כל השנים כשחקנית עצמאית ונודדת. "זה מבחירה שלי", היא מציינת. "לאורך כל הקריירה השתדלתי להיות קרובה לדברים שמדברים אל לבי ומבטאים את השקפת העולם שלי, האישית וגם האומנותית".
משלמים מחיר על הגישה שלך?
"בהחלט משלמים מחיר, אבל נשארים עם טעם טוב ועם הרגשת שלמות וסיפוק, גם אם עשיתי טעויות בדרך".
מה הביא אותך לעלות ארצה בגיל 19 ובגפך?
"במידה מרובה שלטון הגנרלים דאז בארגנטינה. המשטר הדיקטטורי לא התאים לנערה מרדנית כפי שהייתי".
בליי היא בוגרת בית הספר למשחק בסמינר הקיבוצים. סקרנותה הביאה אותה להשתלם בדרכים מגוונות, כולל תיאטרון הנו היפני, מסכות של קומדיה דל-ארטה, תיפוף ואפילו שירה וריקוד אפריקאיים. "זה מתוך סקרנות ומתוך הנטייה שיש לי לעבודה תנועתית עם הגוף שלי", היא מסבירה. "אף פעם לא הרגשתי שמותר לי לנוח על זרי הדפנה וזה מה שמביא אותי כל פעם ללמוד דברים חדשים".
על מה את מתחרטת?
"אולי על שהייתי יותר מדי ביקורתית וקפדנית עם עצמי בתחילת הקריירה".
בעלה, מנואל, גם הוא יוצא ארגנטינה, הוא גנן, מתכנן גינות אורבניות. עם בתם, סימונה, 22, לא מומלץ ל...התעסק. "היא מאמנת קראטה ויש לה חגורה דאן 3", אמא מדווחת בגאווה. "כמו כן היא מאלפת ומחנכת כלבים".
רק שתדעו.