במחווה מרגשת מקדיש מנהל בית צבי, הבמאי ארתור קוגן, את הצגת "יהודים רעים", העולה שם הערב בבכורה בבימויו בתיאטרון "הספרייה", לזכרו של הבמאי עמרי ניצן, שהלך לעולמו לפני כשבוע וחצי. ניצן היה זה שחשף לפני קרוב לשש שנים לקהל הישראלי את מחזה הלהיט של המחזאי היהודי-אמריקאי ג'ושוע הרמון בהצגה עטורת שבחים שביים בקאמרי.

"זה צעד מתבקש מאליו, לאחר שעמרי, שמאוד רציתי שיראה את ההצגה שלנו, לא זכה לכך", אומר קוגן. "מאוד הוקרתי אותו ותמיד אזכור איך בישל בחדרו הקר בתיאטרון את הרפרטואר של הקאמרי בבישול מתמשך כמו טשולנט. כך הרגשתי כשכמנהל האמנותי של הקאמרי הוא היה שם בשבילי בכל רגע, כשביימתי אצלו, כפי שהיה בשביל במאים אחרים שביימו שם בתקופתו ותמיד עם עצה טובה".

הצגת "יהודים רעים" היא קונצרט-משחק בפול-אקשן לארבעה שחקנים. שלושה דודנים יהודים-אמריקאים חוזרים עם חברתו הגויה של אחד מהם מלווייתו של סבם לביתו הנטוש ופוצחים במלחמת-ירושה עסיסית. 

"זאת הצגה, שמראה איך קשרי-משפחה עלולים להפוך תוך שלוש דקות לגיהינום עלי אדמות", סח קוגן, שכמנהל האמנותי של "הספרייה" מממש מדיניות של מתן הזדמנות לבוגרי בית צבי. "הם צעירים ואנרגטים, הטורפים בהצגה את הבמה בתפקידים שבשלב הנוכחי של הקריירה שלהם הם לא היו מקבלים כמותם בשום תיאטרון אחר. כך הם צוברים אצלנו שעות-טיסה בימתיות".

עמרי ניצן  (צילום: אורן יזרעאל)עמרי ניצן (צילום: אורן יזרעאל)

למרות הכל, במת "הספרייה" איננה מיועדת לבוגרי בית צבי בלבד.
"אכן, יש מקרים חריגים. כך באו אלינו לפני שנים אחדות ליא קניג, מרים זוהר, אילן דר ויהודה אפרוני המנוח והציעו להציג אצלנו את הצגת 'רביעייה'. מי יסרב להרכב חלומי עם מקבץ שכזה של ענקי הבמה? הרי גם אם היו מקריאים מספר הטלפונים זה היה יוצא מרתק".

גם קוגן, 62, איננו בוגר בית צבי. בגיל 11 הוא עלה ארצה מליטא לחיפה והתיאטרון בעיר היה אז מחוז כיסופיו, "שם הסדרנים נהגו לפלח את הילד המשוגע, שהיה מסוגל לבוא ולראות אותה הצגה 19 פעם". כחיפאי, התיכון שלו היה בית הספר לקציני-ים בעכו ומשם המשיך לחיל הים ולצי הסוחר "עד שהבנתי שלמרות הרומנטיקה שבכך לא ארצה לבלות את כל חיי בקופסה מתנדנדת בים".

המשיכה שלו לבימוי - "אף פעם לא אהבתי לשחק" - הביאה אותו לחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. עוד לפני תום לימודיו שם קיבל הזדמנות לביים את "אהבה רוסית", ההצגה שזכתה ב-91' בתיאטרונטו בביצוע אירינה סלזיונובה, שחקנית שהגיעה מרוסיה והתעופפה מכאן לאנגליה בעקבות האהבה. גרי בילו, המנהל האגדי של בית צבי, צפה בהצגה והביא את הבמאי הצעיר למוסד שבניהולו. מאז הוא שם. מבחירה.

במקביל להוראה בבית הספר למשחק הרמת-גני ביים קוגן שלל הצגות בתיאטראות השונים, כשהשיא היה בימוי בו-זמנית של הצגות שייקספיר "ריצ'רד השני" ו"ריצ''רד השלישי" בקאמרי, בהזמנת ניצן. מיד לאחר מכן ביים בתיאטרון המסחרי את המחזמר "צלילי המוזיקה" בכיכוב אניה בוקשטיין".

''יהודים רעים''  (צילום: מאיה פופלינגר)''יהודים רעים'' (צילום: מאיה פופלינגר)

אחרי השיא, בא שלב הבלימה. קוגן הוזעק ב-2014 מעמדתו הנוחה בסגל ההוראה להחליף בניהול בית צבי את הבמאי המנוח מיכה לבינסון, יורשו של בילו. "התלבטתי כשהוצע לי להיות המנהל", הוא מודה. "עם כל האהבה שלי לבימוי, הבנתי איזו תרומה אוכל לתרום כמנהל המוסד".

נדרשת להקריב קרבן?
"שום קרבן כשזה מובן לי כמה חשוב מה שאני עושה כעת בבית צבי, הגם שזה בולע אותי טוטאלית. מראש היה לי ברור לחלוטין שלא יישאר לי זמן לביים בתיאטראות רפרטואריים כפי שאהבתי. זה לא נחת עלי בהפתעה".

מאז היות בית צבי בית הספר למשחק בהא הידיעה בישראל, דומה שירדה קרנו מול המתחרים הרבים שקמו לו. "יש מקום לכולם ולכל בית-ספר יש דגש אחר", מצהיר קוגן. "אנחנו עובדים במלוא התנופה ומעלים כעשרים הפקות בשנה, כשתלמידי שנה ג' אצלנו, בשונה מאשר בבתי-ספר אחרים, פועלים כתיאטרון-סטודנטים", הוא מסביר. 

על מה הדגש אצלכם? כזכור, בתקופת הניהול של גרי בילו התפתח בבית צבי נושא מחזות הזמר.
"בתקופתו של גרי התפתח אצלנו נושא מחזות הזמר, כאשר לא הרבו לעסוק בו בתיאטראות הרפרטואריים. זה אולי נתן להם את החשק ולאף בית-ספר למשחק אין האמצעים להתחרות בהם. הדגש אצלנו נתון לפיתוח כשרונות מגוונים ככל האפשר של התלמידים שלנו, בתקווה שכל אחד מהם יצא מאיתנו כמולטי-טלנט".

כמה בוגרים יוצאים מכם מדי שנה?
"בין 30 ל-40".

יש להם סיכוי למצוא תעסוקה כשחקנים?
"לפני הקורונה בין 80 ל-95 אחוז מהבוגרים שלנו מצאו עבודה בתחום. צריך סבלנות. זהו מקצוע שבדרך כלל צומחים בו לאט".