באוגוסט 2020, שבועות ספורים אחרי יום הולדתה ה־70, כשראיינתי את הזמרת שלומית אהרון ושאלתי אותה לגבי שאיפותיה המקצועיות הבאות, היא ענתה לי: “אני שואפת לתיאטרון, 30 שנים חלפו מאז שיחקתי בו לאחרונה, אבל עכשיו אני בררנית ורוצה את התפקיד המסוים שיהיה נכון לי, לסגנון שלי ולגיל שלי”.
כשנה לאחר אותה משאלת לב, מככבת אהרון בימים אלה ב”עוד חוזר הניגון”, מחזה מוזיקלי חדש העולה בתיאטרון הבימה ומבוסס על סיפור חייו של המשורר נתן אלתרמן. אהרון לוהקה לתפקיד אשתו של אלתרמן, רחל מרכוס. “מהרגע הראשון שבמאי ההצגה משה קפטן ומנכ”ל הבימה נעם סמל הציעו לי את התפקיד, הרגשתי שאני מתחברת לנושא, לתפקיד, לתקופה ולשירים הנהדרים”, אומרת אהרון. “קיבלתי לאורך השנים לא מעט הצעות, אבל סירבתי כי אמרתי לעצמי שאני אכנס להפקה שבאמת ארגיש שאני רוצה להיות חלק ממנה. כשהוצע לי תפקיד זה לרגע לא היססתי, רציתי להיות חלק מהחוויה היפה הזו ולא התבדיתי”.
הפעם האחרונה שבה שיחקה אהרון בתיאטרון, אחרי ההצלחה המסחררת של “עלובי החיים” באייטיז, הייתה כשגילמה את גברת ג’ונסטון במחזמר “אחים בדם” בתיאטרון הקאמרי, שעלה בשנת 1989 ורץ בהצלחה כשנתיים. “זה מאוד מרגש לחזור לבמה אחרי כל כך הרבה שנים”, היא מודה. “יש קהל שבא לראות אותי משחקת תפקיד דרמטי, שזו התמודדות די חדשה עבורי. היו לי קצת חששות, אבל הרגשתי שאני נורא רוצה לעשות את זה, ולמזלי יש פה אוסף של אנשים מדהימים, קאסט נפלא שכולל את יגאל שדה, ריקי גל, מירי מסיקה, רוני דלומי, טל מוסרי ועוד. הם קיבלו אותי בחום ובתמיכה. הם ראו שאני מחפשת את עצמי במשחק, וכל אחד נתן חיבוק, עצה ומילה טובה. זה נורא עזר לי. לפעמים הייתי יורדת מסצינה ולא הייתי בטוחה אם זה היה בסדר, ותמיד מישהו היה שם לחזק אותי. הרגשתי בטוחה בידיו הנאמנות של משה קפטן כבמאי, בחוכמה, ברגישות וברוגע שבהם הוא מביים. זה היה חשוב לי בקפיצה ה’חדשה’ שלי למים האלו של התיאטרון”.
בתפקיד הזה אהרון גם סוגרת מעגל עם השחקנית והזמרת בת דורה, ריקי גל. “שתינו שיחקנו ב’עלובי החיים’ בשני תפקידים חופפים, ועכשיו אנחנו שוב בתפקידים חופפים, כשהיא מגלמת את צילה בינדר, המאהבת של אלתרמן”, מספרת אהרון. “אנחנו פרטנריות שוב אחת מול השנייה, ואני מאוד שמחה על זה כי זה גם סוגר לנו מעגל וגם פותח לנו מעגל, ואני מאוד אוהבת אותה כזמרת וכשחקנית. אנחנו חברות טובות וזה מעצים לנו את החוויה. יש לנו סגנונות נורא שונים בשירה, ויש בינינו חיבור הרמוני ויפה בנשמה”.
לפתוח את הנשמה
אהרון, ילידת תל אביב, החלה את דרכה המוזיקלית בגיל 15 בצמד “יגאל ושלומית”, עם חברה לספסל הלימודים יגאל בשן. בשנת 1969 התגייסה ללהקת פיקוד מרכז ושם הייתה פריצתה הראשונה, כשהשתתפה בתוכנית “ליד הירדן” והייתה סולנית בשני השלאגרים “יש לי אהוב בסיירת חרוב” ו”הימים האחרים”.
עם שחרורה מהצבא, שיחקה בהצגה המוזיקלית “בערוגות החשק” בתיאטרון “בימות” ובהמשך בהפקה “החייט ואשת הסנדלר”. בשנת 1975 חברה לקיקי רוטשטיין - עד היום יד ימינה ומנהלה האישי - יובל דור (בעלה לשעבר) ועמי מנדלמן למופע “הכל עובר חביבי”, שהתבסס על מחווה לשירי שנות ה־50 מהארץ ומהעולם. “לא תכננו להפוך ללהקה, זה קרה במקרה לאור ההצלחה המסחררת של המופע”, היא אומרת. “מבלי לתכנן ההצלחה חיברה בינינו למשך עשור וחצי מרתקים במיוחד”.
בשנות ה־70 וה־80 הייתה “הכל עובר חביבי” לאחת הלהקות המצליחות והמובילות בישראל, זכתה פעמיים בפרס “כינור דוד” ובתואר “להקת השנה”, ייצגה את ישראל באירוויזיון עם השיר “הלילה” וסיפקה שלל קלאסיקות ישראליות, בהן “החגיגה נגמרת”, “לילה בכרך”, “תלווי אותי”, “האורח” ו”בלוז מדרגות הרבנות”. “ההצלחה שלנו הייתה גדולה עד שממש חיינו את זה”, מספרת אהרון. “קיבלתי לאורך השנים הצעות כסולנית, אבל היינו ביחד, הלהקה תרמה לי הרבה ואהבתי להיות בה, אז ויתרתי”.
בשנת 1989 החליטה אהרון לפרוש מההרכב ולצאת לדרך עצמאית. “זה היה סיכון, אבל הרגשתי שאני צריכה לפתוח את הנשמה שלי ולחפש מחדש את עצמי בעצמי”, היא מסבירה. “הבנתי שאם אני רוצה להתפתח בעצמי, אז אני חייבת לעזוב, גם אם זה קשה. בהתחלה הקהל התקשה לעכל את זה וציפה שאשיר את השירים של ‘חביבי’. לקח כמה שנים טובות עד שהקהל התרגל לזה שאני מופיעה לבדי עם שירים משלי, אבל בסוף זה קרה וזה היה נפלא”.
אחד משירי הלהקה, “תן כתף”, שחיברה נעמי שמר במיוחד עבור שירותרום 1981, חזר לתודעה בתקופת הקורונה בפרסומת לעידוד חיסונים נגד קורונה בכיכובם של אהרון והזמר הצעיר שחר סאול. “שחר היה נהדר”, היא אומרת. “אנחנו בסגנונות מוזיקליים שונים, אבל אני מאוד אוהבת כשמתחברים סגנונות ונוצר משהו חדש וטרי. היינו בשליחות של רעיון החיסונים”.
לחיי האיזון
במסגרת קריירת הסולו נחלה אהרון הצלחה. היא הקליטה חמישה אלבומי סולו, ויצרה מופע ואלבום מוצלחים עם זמר האופרה יבגני שפובלוב ומופע ואלבום מוצלחים עם שלושת הטנורים יותם כהן, יוסף ארידן וגיא מנהיים (שהוחלף לימים בעדי צ’זרה) מהאופרה הישראלית.
בשנת 2006, בעקבות חיקוי של “ארץ נהדרת”, הגיע האיחוד המיוחל של “הכל עובר חביבי”. “הם העלו מערכון שבו עשינו מעין קאמבק, זה הצחיק אותנו מאוד, וגם יצר לחצים מהקהל ומהחברים שלנו שנחזור”, היא משחזרת. “חזרנו לעשר הופעות שהפכו למאות הופעות עד היום, ובשנים האחרונות את יובל (דור) החליף משה (מוזס) סימן טוב הנפלא”.
בשנים האחרונות, לצד ההופעות עם “חביבי”, אהרון מופיעה במופע הסולו שלה ובמופע משירי אלבומה “תקליט עברי”, שבקרוב יחגוג 30 שנה. “זה האלבום שביטא את האיזון לדעתי בין שלומית של ‘חביבי’ לשלומית ה’חדשה’ והאחרת, ולכן אני כל כך אוהבת אותו, הרבה בזכות מפיקו המוזיקלי לואי להב”.
בשנה האחרונה הקליטה אהרון שני שירים חדשים, פרי שיתוף פעולה חדש שלה עם מתי כספי ודני רובס: השיר הראשון, Vovo, נכתב, הולחן והופק על ידי כספי, והשני, “הבית הישן”, נכתב על ידי רובס והולחן והופק על ידי כספי. “הכרתי את מתי לפני שנים רבות”, היא מספרת. “כשחגגתי יום הולדת 70, הזמנתי כמה חברים, כולל את מתי שלא היה יכול להגיע. התחלנו לצחוק ואמרתי לו שהוא חייב לי משהו על כך שהוא הבריז. אמרתי לו בצחוק שאני רוצה שהוא יכתוב לי שיר. הוא ענה: ‘חשבתי על זה’, והציע לי שיר חדש שהוא כתב”.
בשבת הקרובה (21 באוגוסט, 21:00) תחגוג אהרון את יום הולדתה ה־71 במופע חגיגי בהיכל התרבות בקריית מוצקין, “חוזרים לשיר חביבי!”, עם הטנורים, סימפונט רעננה וחברי “הכל עובר חביבי”. “החלטנו לחבר את הדברים לערב אחד מהנה במיוחד”, היא אומרת.
התרעות פיקוד העורף