בצל הקורונה שעודנה כאן תפתח תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים בשישי השבוע, במוזיאון תל-אביב לאמנות, את עונתה ה-38. זאת הזדמנות מעולה לשיחה עם אבנר בירון, מנהלה המוזיקלי ומנצחה הקבוע, מי שהקים אותה במו ידיו והצעיד אותה להישגיה בארץ ובעולם.

"אנחנו נכנסים לעונה החדשה עם אי-ודאות מאוד רצינית", אומר בירון. "בין הסגרים ומה שאחריהן התנהלנו כמו רכבת-הרים, בין היי גבוה, כשיכולנו לחזור לנגן באולמות, לבין אילוץ להפסיק סדרות באמצעיתן. אני מקווה שהמורדות והעליות יהיו בתדירות הרבה יותר נמוכה".

"לא רק זאת", הוא מוסיף. "בעקבות מה שקרה יש לי תחושה מאוד קשה, שבקורונה היינו, האמנים, האחרונים בסדר היום, אם בכלל. הקאמרטה, כגוף המושתת על עבודת צוות ועל תיאום מלא בין האנשים, היא מכונה מאוד מורכבת, שמרכיב הזמן תופס בה מקום מרכזי ואם לא מנגנים יחד איזה זמן, זה נותן את רישומו. כדי לעקוף את זה. כשלא היו קונצרטים, הצענו את עצמנו להקלטות, כולל לסטודנטים לקומפוזיציה, שחיפשו מי שיבצע את יצירותיהם, או מנצחים צעירים".

"איכשהו, למרות הקורונה, 70 אחוז מההבטחות שלנו למנויים קויימו", מציין בירון. "הנגנים שלנו המשיכו רוב הזמן לקבל שכר, מה שמאוד עזר מבחינה מוראלית וגרם לכך שלא איבדנו אף נגן".

באשר למה שהם מנגנים, אומר בירון: "אנחנו ממשיכים בקו של שילוב רפרטואר לא שגרתי, כולל ביצועי-בכורה רבים, עם ביצוע יצירות שהן נכסי צאן ברזל במוזיקה הקלאסית ועם ביצוע יצירות ישראליות. הקונצרט השבוע הוא רב-סגנוני עם ביצוע המוזיקה ליצירת הקומדי-בלט של מולייר, 'גם הוא באצילים', הן כפי שהלחין ז'אן בטיסט לולי בבארוק המוקדם, שאותו ננגן עם קשתות מהתקופה והן כפי שהלחין באופן מודרני ריכרד שטראוס כ-300 שנה אחריו. בין שתי היצירות שקו של הומור מחבר אותן נבצע את הקונצ'רטו לבסון של רוסיני, שהוא הומוריסטי בצורה יוצאת מהכלל".

בירון, 73, רחובותי עד לשד עצמותיו, הגיע לניצוח במסלול לא שגרתי. כילדים רבים, הוא התביית תחילה על החלילית, שממנה עבר לחליל הצד שאיתו הגיע עד תזמורת צה"ל. ברצותו להיות מדען, למד באוניברסיטה ביולוגיה. הזמנת-בזק מהמנצח גארי ברתיני להצטרף לסיור הופעות עם התזמורת הקאמרית, לאחר שכבר היה לו ניסיון בפילהרמונית, שם לאל את שאיפותיו המדעיות.

חמש שנים חילל בקאמרית עד שלא הסתדר עם מנהלה המוזיקלי הבא, רודולף ברשאי,  איש האסכולה הרוסית, פרש והחל ללמד באקדמיה למוזיקה, שלימים הפך למנהלה בתואר פרופסור. "אהבתי את ההוראה, אבל משהו דגדג לי באצבעות", הוא נזכר. עם ה"דגדוג" הזה הקים ב-84' ברחובות, עירו, את הקאמרטה בלי ניסיון קודם בניצוח ורק בהמשך השתלם בכך באירופה.

בהתחלה אימץ מכון ויצמן את התזמורת המקומית שבה התקבצו נגני-איכות סביב בירון. עם הזמן רחובות נהייתה קטנה על התזמורת, שצליליה הדהדו עד אולמות מהשורה הראשונה בעולם, כמו הקונצרטחבאו באמסטרדם והגוואנדהאוז בלייפציג. כשתמיכת המכון לא הספיקה וקצרה ידה של עיריית רחובות מלהושיע, נענה בירון להזמנת ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, לעבור לבירה, שבה נקלעה בהמשך לקשיים כספיים עד כדי סכנת סגירה, שמהם התאוששה.

נחזור להווה. אחת מההשלכות של ביטול הקונצרטים בתקופת הקורונה הייתה ביטול הזמנת סולנים אורחים וכעת עושים בירון ותזמורתו לפירעון השטר. את נגן הבסון, שהגיע ארצה כדי להיות השבוע  הסולן בקונצ'רטו לבסון ולתזמורת של ג'ואקינו רוסיני, מכיר בירון מאין כמוהו. זהו בנו, מור בירון, 39, זה מכבר נגן הפילהרמונית של ברלין, מהתזמורות המובילות בעולם.

"הייתי אמור לנגן עם הקאמרטה במרץ 2020 בדיוק כשהתחילה הקורונה", מספר בירון הבן. "תמיד מרגש אותי לחזור אל התזמורת ואל אבא, שמגיל ארבע אני זוכר אותו עובד על פרטיטורות לקראת חזרות וקונצרטים. כמו ספוג, ספגתי אז את המוזיקה ואפשר לומר שגדלתי עם התזמורת של אבא, שבשבילי היא תמיד כמו בית; אבא שאיתו יש לי שפה משותפת במוזיקה גם בלי לדבר".

כמו אביו המאסטרו, החל מור את דרכו במוזיקה בנגינה בחלילית לצד נגינה בצ'לו, עד שהתאהב בצלילי הבסון, כפי ששמע אותם בקונצרט בנגינת הנגן מאוריציו פאז, שעם הזמן הפך למורו. מור, בוגר תלמה ילין והאקדמיה למוזיקה בירושלים, "ננעל" סופית על הבסון, כשהיה בשווייץ בכיתת-אמן של סרג'יו אזוליני, מגדולי הנגנים בכלי בעולם. מ-2007 הוא נגן בסון קבוע בפילהרמונית ברלין, תזמורת קוסמופוליטית למדי, שזה מכבר משתפת נגנים מישראל בין הנגנים הזרים משלל מדינות שבהרכבה. כעת, מנגן שם עם מור הוויולן עמיחי גרוס והמנהל המוזיקלי - קיריל פטרנקו, יהודי מרוסיה.

אבנר בירון  (צילום: יחצ)אבנר בירון (צילום: יחצ)

אתה רוצה להמשיך שם או לחזור הביתה?

"אני מאוד אוהב את הארץ ורוצה לחזור לפה, אם כי גם בברלין אני מרגיש בבית, למרות שזאת לא עיר לבבית כמו פריז או רומא. כבן לאם שמשפחתה הייתה בשואה, זה די 'יושב' עלי".

"הייתי רוצה את מור פה ואני שמח שהקשר שלו עם ישראל שוב הולך ומתהדק", מעיר האב המאסטרו.

מור, ספר על הקשר שלך עם דניאל ברנבוים.

"מוזיקלית, ברנבוים הוא מעין אבא שני שלי ושנים אני מנגן בתזמורת 'דיוואן מזרח-מערב', היהודית-ערבית, שבניהולו.  הקונצרט שלנו ברמאללה היה מהמרגשים ביותר שחוויתי בחיים. ברנבוים ראוי להוקרה על דבקותו בדרך שלו".

נחתום עם רוסיני?

"בהחלט. הקונצרט לבסון של רוסיני, המוכר בעיקר כמלחין אופרות ובראשן 'הספר מסביליה', התגלה רק לפני כעשרים שנה באיזו כנסייה באיטליה ונהיה פופולרי אצלנו, נגני הבסון".