אי אז ב־1979, כאשר הוקם איגוד אומני ישראל, אמ"י, היה יענק'לה מנדל בן ה־27 טרוד בתפקידו כמנהל מחלקת המופעים בעיריית תל אביב. "באותו יום קרא לי ראש העיר שלמה להט לפגישה בלשכתו עם זובין מהטה, המנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית", הוא משחזר. "לזובין היה רעיון: קונצרט בכיכר מלכי ישראל. ואז דורית (ראובני, אשתו - יב"א) חוזרת הביתה ומספרת שמקימים איגוד של אומנים. לא אשכח את ההתרגשות שלה, כשאמרה 'הנה, יש לנו בית".
גם עם אריאל שרון כשהיה ראש הממשלה נפגשתי במסגרת מפגש שלו עם כתריסר אומנים. זאת הייתה חתיכת חוויה. כשיש מפגש כזה עם ראש ממשלה, כל אחד מרגיש שהוא חייב לדבר. אריק ישב איתנו כשעתיים בלי להוציא הגה ושמע את כולנו. בסוף סיכם את המדובר בכמה משפטים ובכך זה נגמר. כשחילי טרופר החל לכהן כשר התרבות, הוא זימן את חנן (יובל - יב"א) ואותי לשיחה בלשכתו בירושלים, כשאיתו מזכירה שרשמה את הפרוטוקול. פגשנו איש צנוע ומלא מוטיבציה, בלי שום גינוני טקס. כשהמזכירה הייתה צריכה לצאת, היא העבירה לו את הבלוק והוא החליף אותה ברישום הדברים, כמי שאולי לא הפנים שהוא השר".
לאחרונה מונה מנדל לתפקיד יו"ר אשכולות, חברה פרטית שמטרתה לדאוג לזכויות ולתמלוגים לאומני ישראל. מייסד אשכולות ומי שעמד בראשו הוא אילי גורליצקי, יו"ר אמ"י הראשון. "אחרי 35 שנה, אילי ביקש לזוז הצדה לעמדה של נשיא מייעץ", אומר מנדל. "היו צריכים מישהו כמוני עם ניסיון והבנה בחוק. תפקיד כזה לא הולך יחד עם ראשות אמ"י".
עם דמותו הציורית והבדחנית, ממבט ראשון מנדל לא נראה כמנהיג. אבל בדרכו הסחבקית וביכולתו להיות נאהב על ידי רבים, הגיע לאן שהגיע מלמטה, לדבריו. הוא הקפיד לשמור על חייו הפרטיים הרחק מאור הזרקורים, והסובבים אותו לא ידעו עליו הרבה, פרט לזוגיות האיתנה כסלע עם דורית ראובני מאז ימי הלהקה הצבאית. כעת, בראיון חשוף הוא מספר הכל.
מנדל נולד לפני 69 שנה בכפר אתא, כיום קריית אתא, לאם רבקה, ממוצא חלבי־פרסי, ולאב אלכס, שנולד בגרמניה ורבים מבני משפחתו נרצחו בשואה. בנו לא שמע אותו מספר על התקופה הנוראה. כדי להבין מה עבר על אביו הוא קרא. "עד היום אין ספר שואה שהזדמן לידיי ולא קראתי אותו", הוא אומר. "בנעוריי נכנסתי בטירוף לנושא של השואה".
כשהיה בן 5, עבר עם משפחתו לתל אביב, בעקבות תפקיד שקיבל האב בהסתדרות. "הוקפצתי ישר לכיתה א'", הוא אומר. כפיצוי על כך שהחמיץ את גן הילדים הוא הפך, כדבריו, לאדם עם הכי הרבה צעצועים בעולם, ויעיד על כך כל מי שביקר בביתו בשכונת הדר יוסף בצפון תל אביב או בחדרו באיגוד.
ללהקה הוא התקבל כבדרן, כשהניסיון שלו במוזיקה מסתכם בנגינת ארבעה אקורדים בגיטרה. "המנהל המוזיקלי שלנו בלהקת פיקוד מרכז, יאיר רוזנבלום, אמר לי 'אתה לא זמר ולא נגן, אז שב בצד בזמן החזרות ואל תפריע לדורית הסולנית'", הוא נזכר. "כשהגיע יוסי בנאי לביים אותנו, הוא שאל אותי למה אני בצד. סיפרתי לו. 'אם אני שר, גם אתה יכול לשיר', הוא אמר לי. אמרתי לו שאני יכול, אבל בהומור אני יותר חזק".
יחד איתו שירתו בלהקה גם אלי גורנשטיין, רונית אופיר וחברו הקרוב עוזי חיטמן. "כשאני שומע את השם של עוזי, אני ישר בוכה", אומר מנדל. "עוזי היה לי חבר כמו אח, ומותו הנמהר היה אחד הדברים הכי קשים שקרו לי בחיים. הפגישה האחרונה שלנו הייתה בהופעה של דורית, שאליה הוא הגיע כזמר אורח. אחרי יומיים, בארבע בבוקר קיבלתי טלפון עם הודעה שעוזי איננו. איזו מכה נוראית. בחיים לא חשבתי שאהיה מארגן הלוויה של החבר הכי טוב שלי".
כשפשט את המדים, הוא החל להופיע בהצגות ילדים מטעם משרדה המתהווה של טמירה ירדני. "אחרי שנה, מישהו הציע לי להיכנס לעבודה בעיריית תל אביב בתור כלום ושום דבר", הוא נזכר. "המישהו הזה היה בנימין פורטיס, אבא של רמי, שהיה בתפקיד בכיר באגף התרבות בעירייה, ואבא שלי הכיר אותו מאיזה מקום. 'שלח את הילד', הוא אמר לו, ומזה נהייתי עובד עירייה כמעט 28 שנה".
את תקופתו כיו"ר אמ"י הוא מסכם בשביעות רצון משורה של הישגים: "קודם כל, בעקבות מאבקים הצלחנו להביא להגדלה מסוימת בתקציב התרבות. גרמנו למפיקים להכיר בכך שצריך לעמוד בהסכמים ובחוזים. הודות להתערבות שלנו, אין יותר דבר כזה שוטף פלוס 90 או יותר. לפי חוק שהצלחנו להעביר, התשלום הוא עד שוטף פלוס 30. בנוסף, הקמנו קרנות לאומנים במצוקה. מאוד רציתי להעביר את החוק לפנסיה לאומנים ולא הצלחתי לעשות זאת עדיין. אבל אני לא מוותר וגם מתפקידי החדש איאבק למענו. לא אוותר גם על חוק ההקלטות הפרטיות, שיביא לכך שחלק מהכסף שהושקע בהן יחזור לאומנים וליצירה. ההתנגדות מצד משרד המשפטים לא תרתיע אותנו".
יחד עם שלל תפקידיו, יש למנדל ג'וב נוסף, כנהג, האיש הטכני והמנחה בהופעותיה של זוגתו. לאחרונה השתדרג ובמופע של השניים עם אסי, בן הזקונים שלהם, הוא משחק אותה סטנדאפיסט ובכך הוא סוגר מעגל עם ימי עלומיו בלהקת פיקוד המרכז. "זה המזל שלי", הוא סבור, "שיכולתי לפתוח דף חדש באמצע החיים".
התרעות פיקוד העורף