כשבועיים לפני סגירתה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, והפינוי הצפוי של תיאטרון "קרוב" הפועל במתחם התחנה, המנהלת האמנותית דורית ניתאי נאמן אובדת עצות, אך בעיקר נחושה לקיים כמתוכנן את פסטיבל "האזרח כאן" בנושאי זכויות אדם ואזרח שייפתח השבוע ביום שלישי (16-21 בנובמבר).
"הפסטיבל מייצר אי של יציבות מבחינה מחשבתית ומבחינה אמנותית. כשמסביבנו הכול גועש, במיוחד נוכח ההחלטה הדרמטית לסגור את התחנה, הפסטיבל הוא אבן שואבת לכל יוצר ויוצרת באשר הם", אומרת דורית ניתאי נאמן.
זוהי שנתו ה-12 של פסטיבל כאן שהשנה חוזר לבימת התיאטרון באופן פיזי לאחר שבשנה שעברה, מפאת מגבלות הקורונה, הוצג בזום. לדברי ניתאי נאמן, השנה הציפו את הוועדה האמנותית עשרות מחזות, מתוכם יועלו בפסטיבל ששה מחזות חדשים ועוד נוספים העוסקים בנושאי זכויות במישור הפרטי, החברתי, הפוליטי ועוד .
אירועי הפסטיבל ייפתחו בקריאה מבויימת ל"מנוחה נכונה" עיבוד לסיפור של עמוס עוז מאת פנינה גרי (בימוי: דורית ניתאי נאמן). עלילת המחזה מתרחשת בקיבוץ ערב מלחמת ששת הימים ועוסקת בשבר הבין דורי בין דור ההורים המייסדים לדור הבנים הממשיכים. (16.11 בשעה 18:00).
עם סיום ההצגה (ב-19:00) יוענק "פרס האמן כאן" למחזאית פנינה גרי. "הפרס מוענק לפנינה גרי כותבת התסריט והמחזה "אהבה ארץ ישראלית' היא בת 94 אשה פעילה ויוצרת מעוררת השראה" אומרת דורית ניתאי שלפני 30 שנה שיחקה ב"מנוחה נכונה" לצידה של גרי.
דורית ניתאי נאמן, בתו הבכורה וממשיכת דרכו של ניקו ניתאי, מי שנחשב למלך הבלתי מעורר של תיאטרון הפרינג' בישראל. בימים אלה היא מתמודדת עם פרידה כפולה, הן מהבית של תיאטרון "קרוב" ("עם הדלת הכחולה") בתחנה המרכזית המציין 20 שנה לקיומו, והן עם הפרידה מאביה שנפטר ערב הקורונה במרץ 2020. "ניקו נוכח עבורי גם בקירות התיאטרון. בהספד לאבא שלי אמרתי: 'אני נכנסת לנעליים הגדולות של אבא. ממידה 46 למידה 40, הפרש של שש מידות ביני לבינך, אבא. אבל אני מבטיחה לך לצעוד בהרבה צעדים קטנים ולא לוותר על הדרך", משתפת דורית ניתאי.
"כמנהלת אמנותית של 'קרוב' הוספתי להוביל את התיאטרון. התגבשנו ויצרנו בתוך הטלטלות של הקורונה, שהוכיחה לכולנו שתרבות חיונית לא פחות מכל ענף אחר. ועכשיו לוקחים לנו פיזית את הבית באופן פתאומי ושרירותי. אנשים יודעים שאני חזקה ואלחם עבורם את מלחמת הקיום שלנו, לכן גם אין לי זמן להתאבל" היא אומרת.
התרעות פיקוד העורף