בסוף שנות ה־80, כשסי היימן הייתה אחת הרוקריות הפרועות בסצינת המוזיקה המקומית, כשבאמתחתה להיטים כמו “גיבור גדול”, “עולם תעשייתי” ו”לא עובדת בשביל אף אחד”, נשלחה ליהיא לפיד (אז ליהיא מן), צלמת צעירה ב”מעריב”, לצלם את היימן לכתבה בעיתון. “אני זוכרת שליהיא הגיעה עם אופנוע וסיגריה ביד להופעות שלי במועדון ‘צוותא’ וצילמה אותי”, משחזרת היימן כעת. “היא הייתה כולה רוקיסטית”.
“נכון, אני הייתי עם שיער קצוץ כמו של סי וג’ינס קרוע”, מוסיפה לפיד. “היא הייתה האלילה של כולנו, אין מה לעשות”.
מאז הפכה לפיד לסופרת, עיתונאית ומרצה והיא גם מוכרת לציבור כמובן כרעייתו של שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, בעלה ב־31 השנים האחרונות.
המפגש המשמעותי הבא בין היימן ללפיד אירע בשנת 2015. “הוזמנתי על ידי ליהיא להצטרף לערב בנושא העצמה נשית בבית ציוני אמריקה, וזה היה כל כך מוצלח שעשינו את זה פעמיים, ואחרי זה הופענו גם באולם ‘מונארט’ באשדוד”, מספרת היימן. “החיבור הזה כל הזמן הדהד בי, כאילו חיכה לרגע הנכון, וכשהתחילה הקורונה הזמנתי אותה למופע חצר שעשיתי, אבל איכשהו עם הבחירות והסגרים זה התפייד. והנה, הגורל זימן לנו שוב את שיתוף הפעולה. הפעם זה לא חד־פעמי”.
במופע החדש של השתיים, “מחברות צלילים למילים”, שיושק הערב (20:00) בספרייה המרכזית בבית יד לבנים ברמת השרון, הן משוחחות על התחנות בקריירה ובחיים האישיים שהפכו אותן למקורות השראה ומשלבות שירים וטקסטים פרי עטן.
“למרות שהמופע עוסק בהעצמה נשית ובחיבור בינינו, חשוב לציין שהמופע הוא לכולם”, מדגישה היימן. “אני מקבלת כל כך הרבה תגובות בפייסבוק מגברים שקנו כרטיסים כי חשוב להם להתחבר לאמירה הזו יותר מאי פעם. זה יהיה ערב מאוד אישי וגם כרונולוגי כי אנחנו מתחילות מהסיפור הבסיסי: ליהיא נולדה בערד ואני בבית אלפא, ומשם זה מתחיל להתפצל”.
“אני מרצה על הנושא של העצמה נשית כבר הרבה שנים, וכששאלו אותי: ‘מה עוד אפשר לעשות מעבר להרצאה?’, מיד התחבר לי שיתוף הפעולה הזה עם סי כי יש משהו בטקסטים שלה, בהוויה שלה, בעשייה שלה, שהוא שזור בתוך התהליך שלנו, הדור של נשים בנות 50, שמתעקשות להצליח לעבוד”, אומרת לפיד. “לפני 25 שנה זה היה קול מאוד חדש. סי הייתה האישה היחידה שאני הכרתי, חוץ ממני, שהייתה עם שיער קצוץ, והייתה בזה מעין אמירה, זה הביע עוצמה”.
“כמו שליהיא אמרה, ההעצמה לא באה לידי ביטוי רק בטקסטים ובשירים, אלא גם בוויז’ואל”, אומרת היימן. “הייתי בין הנשים הראשונות בארץ שהובילו להקה, אבל אני רוצה לדבר גם על הסדקים ולא רק על העוצמה. בכתיבה של ליהיא אני מרגישה שיש אפשרות לדבר על השברים, על הסדקים, ואיך בתוך כל זה מותר להיות עוצמתית - למרות שהחיים שלי לא מושלמים. אני מרגישה שהטקסטים שלי שעוסקים בזה זוכים להמשכיות בטקסטים של ליהיא והפוך”.
“גם השירים וגם הטקסטים מדברים על פצעים ועל קשיים וגם על החיבוק המרפא, היחד, הכוח שצריך כדי לרפא, ובכלל אנחנו בתקופה קשה של אלימות בכלל, ואלימות נגד נשים”.
בין סערה לרוגע
בין תוכני המופע המשותף שזורים כאמור שיריה של היימן, החוגגת 35 שנות יצירה, ושיריו של אביה המנוח, חתן פרס ישראל נחצ’ה היימן ז”ל. מי שיצטרפו לשתיים במופע הם המוזיקאי אלעד שודלר, שותפה ליצירה ולהופעות של היימן בשנים האחרונות, ולי דן, שתתרגם את כל המפגש לשפת הסימנים. בין היתר, במופע ישוחחו השתיים על נקודות הדמיון והשוני ביניהן.
במה אתן שונות ובמה אתן דומות?
לפיד: “כשאני אהיה גדולה, אני רוצה להיות סי היימן. אני נורא שמורה, אני נורא נזהרת, כיום יותר מתמיד, אבל תמיד הייתי כזו. צריך לזכור שרוב היום אני מול המחשב, רק אני והוא. הבמה היא לא המקום הטבעי שלי. הבמה בשבילי ענקית, ובשביל סי היא קטנה”.
היימן: “אני ממש מרגישה שהפראיות שבי, הקטע הזה שמתאים לי לגעת באש, למרות שאני היום קצת יותר שמורה מפעם - משתלבת יפה עם ליהיא, שיש בה משהו מאוד מרגיע, באופן שבו היא מארגנת את הדברים ומביטה עליי כשהיא מקריאה ואני מרגישה שהיא מדברת איתי, ואז אני מכניסה את הסערה שלי”.
אתן נפגשות באופן קבוע?
היימן: “אנחנו נפגשות, אבל ניפגש יותר”.
לפיד: “אנחנו מתכתבות הרבה, גם בקורונה יצא לנו להתכתב הרבה, להיפגש. אני חייבת לספר סיפור מקסים. סי התנדבה יום אחד לנגן ולשיר במקום שהבת שלי יעל (בתה האוטיסטית – ד”פ) לומדת כתיבה עם עוד ילדים אוטיסטים שלא מדברים. היא עשתה להם בוקר קסום וגם הביאה עמה את תומר עפרון, הבן שלה המוזיקאי, שמאז נשאר ומתנדב שם כבר שנתיים. לפני שבועיים יעלי ואני היינו בהופעה של תומר בפסטיבל הפסנתר, אז יש את החיבורים האלה של החיים”.
היימן: “אני רוצה להתייחס לספר החדש של ליהיא, ‘זרות’ (יצא לאחרונה בהוצאת כתר - ד”פ). כשאמי דליה נפטרה לפני שישה חודשים, זה היה שבר גדול מאוד שפקד אותי. רכשתי את הספר של ליהיא והתחלתי לקרוא אותו לפני שאמי נפטרה והמשכתי לקרוא אותו אחר כך. נשברתי פשוט, כי ליהיא כותבת את הדברים שמתאימים בעיניי לכל אישה, כולל עניין האמהות. זה נגע בי באופן אישי. אני רואה המשך מאוד חזק עם ליהיא”.
ליהיא, כאשת ראש הממשלה החליפי, יהיה מקום במופע לענייני פוליטיקה?
לפיד: “זה מעניין כי הרבה שנים אני מעבירה הרצאות אישיות, ומעטות הפעמים שאני מאפשרת שאלות, ובדרך כלל השאלות הן לא כל כך על יאיר, אלא יותר על כתיבה ועל החיים. ברגע שנכנסים לקפסולה של אמנות, אנשים מרגישים שזה פחות מתאים להכניס את כל הרעש של בחוץ, כי לזה יש את כל השבוע. במופע הספציפי הזה לא יהיו שאלות ותשובות, אבל בהרצאות הרגילות תמיד יש”.
היימן: “אנחנו באות למופע בשם עצמנו, בתור מי שאנחנו. למשל, אני לא באה בשם אבי, שהוא לעולם יהיה חלק ממני, אלא בזכות עצמי. גם ליהיא מקרינה את זה ככה שאתה לא תשאל שאלות כאלה, אלא תתמקד בה”.
לפיד: “יש קטע אחד שבו אני באמת מדברת על יאיר במופעים, וזה בנוגע לשאלות על כתיבה, כי יאיר תמיד היה ועדיין הגב של היצירה ושל הכתיבה וזה מאוד חשוב לי”.
עוגן של חסד
לדבריהן, את יום השקת המופע קבעו בכוונה בסמוך ליום המאבק לאלימות נגד נשים שיחול בשבוע הבא, ב־25 בנובמבר. “זו תקופה לא קלה, וכל רצח של ילדה או צעירה בת 18 או אישה בת 80 - שובר את הלב”, אומרת לפיד. “מה שהכי שובר לי את הלב הוא ההבנה שיש נשים שלא יכולות לשים ראש על הכרית וללכת לישון בשקט כי הן לא יודעות מי או מה יעיר אותן. זה נראה לי סיוט. לפעמים אנשים אומרים לי ‘די עם ההעצמה’. אני אהיה הראשונה שאשמח לוותר על הימים המיוחדים האלה של יום המאבק באלימות, כשנעבור שנה שבה אף אישה או ילדה לא תיפגע מאלימות פיזית או מילולית”.
היימן: “חשוב לנו להביא את הנושא הזה למודעות בכל דרך אפשרית. במופע אני אבצע בבכורה את השיר החדש שלי, שכתב והלחין אלעד שודלר, בשם ‘העיניים של עינב’, שעוסק ברצח החיילת עינב רוגל על ידי בן זוגה ביוני 1991. אני גם אקרא קטעים מהמכתב האחרון שעינב כתבה לבן הזוג הנתעב. צריך תמיד לגעת, לספר ולכאוב את הנושא הזה. גם אם זה מזיז לאוזן אחת בלבד שתהיה בקהל”.
מהי העצמה נשית בעיניכן?
לפיד: “כיום נשים יכולות להרוויח כסף, מה שמאפשר להן לקחת את התיק ולעזוב אם רע להן. זה לא היה לאורך ההיסטוריה. בעבר נשים כמעט לא יכלו ללכת אם לא היה להן טוב, ואני רוצה היום שכל ילדה תדע שיום אחד, אם יהיה לה רע, היא תוכל לקחת את התיק שלה וללכת, ויהיה מי שיחבקו אותה ויושיטו לה יד. אני מקווה שגם יותר גברים ידברו על זה, כולל אבא ובן: מה הגבולות, מה אסור, מה המשמעות כשאישה אומרת ‘לא’. חשוב שהשיח הזה לא יישאר רק אצל נשים”.
היימן: “כיום יש דור של נערות בנות 17 שהופכות לאימפריות כלכליות כי חשוב להן לצמוח, גם בגיל צעיר יותר. זה מעיד על העצמה נשית בעיניי. העצמה נשית נמצאת גם אצל אלו שהכל בסדר אצלן בבית, אבל הן רוצות להתקדם”.
לפיד: “כשבאים לזוגיות מתוך שני עולמות מלאים, זה הרבה יותר נכון וחזק”.
איך עברה עליכן תקופת הקורונה?
היימן: “בקורונה הייתה לי את ההזדמנות להפוך את החצר שלי בשכונת הדר יוסף בתל אביב לחצר הופעות ולהפוך את הבית שלי למקום של יצירה. המשכתי וסיימתי את אלבומי העשירי שעתיד לצאת בקרוב, ומתוכו אשיר במופע את השיר ‘רצה קדימה’ שמדבר על הבית הזמני, על השקט, ועל כך שעכשיו אני רצה רק בשבילי. אותות הקורונה השאירו בי שקט שהייתי רוצה קצת לשמור, האינטימיות והמפגשים הקטנים יצרו עוגן של חסד עבורי. לאט־לאט אנחנו חוזרים לשגרה”.
לפיד: “זו הייתה תקופה מאתגרת, ואני רק מזכירה שהיו באמצע גם כל מיני מערכות בחירות, וזה בכלל הוסיף לאתגר. את כל הדברים הרעים כבר אמרו על הקורונה, אז לא צריך אותי בשביל זה, אבל שני דברים טובים שאני כן יכולה להגיד שקרו הם שיעלי הייתה איתנו כמה שבועות בבית, כשאי אפשר היה לצאת, וזו הייתה חזרה לקפסולה של הורים וילדים בבית, היה בזה משהו קסום. הדבר השני זה שלא התרוצצתי, והיה לי זמן, אחרי שש שנים, לסיים לכתוב את הספר ‘זרות’. הוא מצא דרך להרבה לבבות. בסופו של דבר התקופה הזו החזירה אותי לשקט ואפשרה לי להתפנק על המשפחה”.
החיים שלך השתנו מאז מערכת הבחירות האחרונה? אם שום דבר לא ישתבש, בעוד כשנתיים את תהיי אשת ראש הממשלה.
“לא, הם סוערים כבר כמה שנים, שנים של מהומה גדולה. עכשיו דווקא יותר קל לעזור לאנשים, וזה מה שחשוב לי”.
ליהיא לפיד וסי היימן "מחברות צלילים למילים" 16.11 יום ג' ב-20:00 בהופעת בכורה. בית יד לבנים רמה"ש. 50 ש"ח כרטיסים אחרונים