בשעה טובה מגיע השלום עם איחוד האמירויות גם לבמת התיאטרון, אם כי בנסיבות לא הכי חיוביות. ניקולאי גוגול, מחבר המחזה הסאטירי "רביזור" - שבהשראתו יצר אילן חצור את מחזה הלהיט שלו "מבקר המדינה" - היה נדהם לשמוע שהגרסה הישראלית החדשה למחזהו מעוטרת ב... גמלים.
אבל זה מה שיקרה במוצ"ש, כשתעלה על במת תיאטרון החאן הצגת "מבקר המדינה" שנים לאחר הגרסאות הקודמות בקאמרי והבימה. "בהצגה שלנו, ראש העיר איך ששמע על 'הסכם אברהם', ישר חשב איך יוכל להרוויח ממנו ונסע לאמירויות כדי לחתום הסכם עם איזה שייח' מפוקפק על הקמת מסלול מרוצי גמלים", מספר חצור. "אני משתדל להיות צמוד לחדשות".
"חדשות-פלילים יש כל הזמן", הוא מוסיף. "מאז הגרסאות הקודמות של המחזה - בקאמרי ב-94' והבימה ב-2005 - ישבו בכלא נשיא, ראש-ממשלה, אולי עוד אחד בדרך, שר אוצר, רב ראשי ואינספור ראשי רשויות מקומיות. השחיתות חוגגת".
לדברי חצור, זה היה קשה יותר מהעבודה על הצגה אחרת שלו, חדשה מהניילון, "ברלין", העומדת לצאת ב"תיאטרון העברי" בבימויו. "העבודה על המחזה החדש דרשה פחות שכתובים מאשר 'מבקר המדינה', המוכר כל כך", הוא מעיר. "אני בטוח שנשנה עוד, גם אחרי שההצגה תצא, כי ככה זה בקומדיה, כשמתחשבים בתגובות הקהל".
כאמור, בחאן זו הגרסה השלישית של "מבקר המדינה" והבמאי של שלוש הגרסאות, בטווח של כמעט 30 שנה, הוא אותו במאי - אילן רונן, שאותו מציג חצור גם "כשותפי לכתיבה וליצירה, שאף חבר אלי לפני כ-20 כבמאי סדרה טלוויזיונית על-פי המחזה".
"מנקודת המבט שלי אילן רונן הוא מבכירי הבמאים בארץ, אם לא הבכיר שבהם", מציין חצור. "בעיניי הוא בית-ספר מהלך, במיוחד בקומדיה והולך ומשתבח עם הזמן. כשאני מביים כעת את 'ברלין', אני מיישם את מה שלמדתי מדרכי העבודה שלו".
"היתרון הגדול בהצגה הנוכחית של 'מבקר המדינה' זאת להקת השחקנים הקבועה והמגובשת בחאן, שיש ביניהם כימיה נהדרת", הוא מוסיף. "יתרה מכך, חמישה מהם אף שיחקו לפני 20 שנה ב'מלחמה על הבית', הצגה קודמת שלי שהועלתה שם ומאוד שמחתי לפגוש אותם שוב".
זאת התנסותו השנייה של חצור בבימוי בתיאטרון רפרטוארי, לאחר שלפני כ-20 שנה ביים בתיאטרון באר-שבע את "הלב הלבן", מחזה שלו שהוצג בלי הצלחה יתרה. "בדרך כלל אני מעדיף להתרכז בכתיבה, גם אם זה הרבה יותר קשה מלביים, מה גם שצריך לברוא בה עולם מן היסוד", הוא מציין. "כשאני עובד עם במאים טובים, כמו אילן רונן, אני מרוויח מהדיאלוג עם הבמאי, בעוד שב'ברלין' הרגשתי שכאן אני יכול לביים הכי טוב שאפשר. אני מודה, שבעבודה שלי עם במאים נאלצתי פה ושם להתפשר".
"התיאטרון העברי' ממוקם באולם התיאטרון הגדול בארץ, שנקרא שנים 'תיאטרון הצפון'", מעיר חצור. "אני אוהב לעבוד עם גדי צדקה, מייסד ומנהל 'התיאטרון העברי', בהיותנו לא רק חברים, אלא גם שכנים בבנימינה, עם רצון עז להצליח".
חצור, 57, בא מארץ-ישראל העובדת כבנו של מי שהיה מסגר ורתך ב"סולל בונה". ואילו הוא? - "חלמתי להיות שחקן, אך לשמחתי לא התקבלתי לבית צבי ולסטודיו ניסן נתיב. בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב הבנתי שאני רוצה להיות במאי, לא שחקן. מהמהפך הזה רק הרווחתי. כי פניתי למחזאות עם הצגת 'רעולים', שהועלתה ב-90' בהצלחה בקאמרי ויצא שאחריה מחזות שלי הועלו בכל התיאטראות הרפרטואריים חוץ מ'גשר'".