בשעה טובה מגיע השלום עם איחוד האמירויות גם לבמת התיאטרון, אם כי בנסיבות לא הכי חיוביות. ניקולאי גוגול, מחבר המחזה הסאטירי "רביזור" - שבהשראתו יצר אילן חצור את מחזה הלהיט שלו "מבקר המדינה" - היה נדהם לשמוע שהגרסה הישראלית החדשה למחזהו מעוטרת ב... גמלים.

אבל זה מה שיקרה במוצ"ש, כשתעלה על במת תיאטרון החאן הצגת "מבקר המדינה" שנים לאחר הגרסאות הקודמות בקאמרי והבימה. "בהצגה שלנו, ראש העיר איך ששמע על 'הסכם אברהם', ישר חשב איך יוכל להרוויח ממנו ונסע לאמירויות כדי לחתום הסכם עם איזה שייח' מפוקפק על הקמת מסלול מרוצי גמלים", מספר חצור. "אני משתדל להיות צמוד לחדשות".

"חדשות-פלילים יש כל הזמן", הוא מוסיף. "מאז הגרסאות הקודמות של המחזה - בקאמרי ב-94' והבימה ב-2005 - ישבו בכלא נשיא, ראש-ממשלה, אולי עוד אחד בדרך, שר אוצר, רב ראשי ואינספור ראשי רשויות מקומיות. השחיתות חוגגת".

וגם המחזאי...
"בדיוק! המציאות עולה על כל דמיון, בעוד מבקר המדינה, שבעבר היה מטיל אימה, כמעט התרוקן מתוכן. נראה לי שזה מדבר כאן לקהל יותר מגרסת המקור של גוגול, כי בלי הגיבורים המקומיים שהקהל מכיר ובלי עדכון לימינו זה לא בהכרח עובד. למרות שכבר הועלו שתי גרסאות קודמות של ההצגה, העבודה על העדכון הייתה הרבה יותר קשה מכפי שחשבתי שתהיה".

מבקר המדינה (צילום: יעל אילן)מבקר המדינה (צילום: יעל אילן)

לדברי חצור, זה היה קשה יותר מהעבודה על הצגה אחרת שלו, חדשה מהניילון, "ברלין", העומדת לצאת ב"תיאטרון העברי" בבימויו. "העבודה על המחזה החדש דרשה פחות שכתובים מאשר 'מבקר המדינה', המוכר כל כך", הוא מעיר. "אני בטוח שנשנה עוד, גם אחרי שההצגה תצא, כי ככה זה בקומדיה, כשמתחשבים בתגובות הקהל".

אתה הולך להתחרות בנסים אלוני, שהיה משנה את מחזותיו עד אין קץ?
"בכך אף אחד לא יוכל להתחרות עם נסים אלוני".

כאמור, בחאן זו הגרסה השלישית של "מבקר המדינה" והבמאי של שלוש הגרסאות, בטווח של כמעט 30 שנה, הוא אותו במאי - אילן רונן, שאותו מציג חצור גם "כשותפי לכתיבה וליצירה, שאף חבר אלי לפני כ-20 כבמאי סדרה טלוויזיונית על-פי המחזה".

"מנקודת המבט שלי אילן רונן הוא מבכירי הבמאים בארץ, אם לא הבכיר שבהם", מציין חצור. "בעיניי הוא בית-ספר מהלך, במיוחד בקומדיה והולך ומשתבח עם הזמן. כשאני מביים כעת את 'ברלין', אני מיישם את מה שלמדתי מדרכי העבודה שלו".

"היתרון הגדול בהצגה הנוכחית של 'מבקר המדינה' זאת להקת השחקנים הקבועה והמגובשת בחאן, שיש ביניהם כימיה נהדרת", הוא מוסיף. "יתרה מכך, חמישה מהם אף שיחקו לפני 20 שנה ב'מלחמה על הבית', הצגה קודמת שלי שהועלתה שם ומאוד שמחתי לפגוש אותם שוב".

איך זה בשבילך לחזור למחזה שהפך למעין כרטיס-ביקור מקצועי שלך?
"קודם כל אני מרגיש גאווה על שמחזה שלי מועלה זו הפעם השלישית בתיאטרון רפרטוארי. לא כל מחזאי זוכה לכך ובחייו, מה שנקרא. זאת, בפרט שנראה לי כי איכשהו עלה בידי לתת הד לפרשיות שמלוות אותנו, כמו מעטפות הכסף, הצוללות, הגז, המתנות, המשפטים של ביבי ואף ההתייחסות לרשויות המדינה כאל אויב בגלל אינטרסים פוליטיים. אפילו יש הד למה שעשה ראש העיר הקודם של אור-יהודה, שקרא רחוב על שם המאהבת שלו. לא צריך להמציא כלום; רק להפנות את הזרקור לכיוון הנכון".

כמי שאמון על סאטירות חדות כתער כאלה, עושה רושם שמחזות רומנטיים ממך והלאה.
"הרושם קצת לא נכון. אמנם גם ב'ברלין', שתעלה לקראת סוף ינואר, יש ביקורת, אולי בגלל שכנראה אני לא יכול בלי זה, אבל לדעתי זהו מחזה סופר רומנטי. גילה אלמגור מגיעה בתפקיד הראשי אל ברלין, שם בתה ונכדה, לאחר שהיא, ניצולת השואה, שמעה שהם עומדים לקבל אזרחות גרמנית. היא באה לומר להם 'על גופתי המתה!' אז היא מתאהבת בגבר גרמני בעוד התמונה מתהפכת על פיה".

זאת התנסותו השנייה של חצור בבימוי בתיאטרון רפרטוארי, לאחר שלפני כ-20 שנה ביים בתיאטרון באר-שבע את "הלב הלבן", מחזה שלו שהוצג בלי הצלחה יתרה. "בדרך כלל אני מעדיף להתרכז בכתיבה, גם אם זה הרבה יותר קשה מלביים, מה גם שצריך לברוא בה עולם מן היסוד", הוא מציין. "כשאני עובד עם במאים טובים, כמו אילן רונן, אני מרוויח מהדיאלוג עם הבמאי, בעוד שב'ברלין' הרגשתי שכאן אני יכול לביים הכי טוב שאפשר. אני מודה, שבעבודה שלי עם במאים נאלצתי פה ושם להתפשר".

כדבריך, זו לך ההצגה השנייה בבימויך ברפרטוארי - ומולך שחקנית-על כגילה אלמגור!
"גילה, שאיתה אני עובד בפעם הראשונה, היא תענוג לכל במאי. גילה מביאה להצגה לא רק כישרון ולמעלה מ-60 שנות ניסיון, אלא גם יודעת להתמסר לבמאים שעובדים איתה".

"התיאטרון העברי' ממוקם באולם התיאטרון הגדול בארץ, שנקרא שנים 'תיאטרון הצפון'", מעיר חצור. "אני אוהב לעבוד עם גדי צדקה, מייסד ומנהל 'התיאטרון העברי', בהיותנו לא רק חברים, אלא גם שכנים בבנימינה, עם רצון עז להצליח".

כשאתה מביים כעת את "ברלין", זה בשבילך כמו לשוב הביתה...
"איך ידעת? גדלתי  בקרית-חיים באותו רחוב, ממש מול בית העם, שכעבור שנים הפך ל'תיאטרון הצפון'".

חצור, 57, בא מארץ-ישראל העובדת כבנו של מי שהיה מסגר ורתך ב"סולל בונה". ואילו הוא? - "חלמתי להיות שחקן, אך לשמחתי לא התקבלתי לבית צבי ולסטודיו ניסן נתיב. בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב הבנתי שאני רוצה להיות במאי, לא שחקן. מהמהפך הזה רק הרווחתי. כי פניתי למחזאות עם הצגת 'רעולים', שהועלתה ב-90' בהצלחה בקאמרי ויצא שאחריה מחזות שלי הועלו בכל התיאטראות הרפרטואריים חוץ מ'גשר'".

לבסוף, מכל הדברים שעליהם אתה מסתער בהצגת "מבקר המדינה", לאן אתה בורח?
"עיסוק הפנאי המרכזי שלי הוא ב...נגינה על גיטרת בס. אני מנגן בשני הרכבים. התחלתי בגיל מבוגר יחסית והתמכרתי. אני גם אוהב לבשל ולטייל, במיוחד באזור של בנימינה שהוא מקסים. אני אפילו מדריך סיורים בסביבה".

גיטרת בס? - בראיון שלי עם רוני סומק, שהתפרסם בשבוע שעבר, הוא אמר שאם לא היה למשורר, בוודאי היה נגן גיטרת בס.
"וואוו, איזה יופי של תשובה. עכשיו אני יודע למה אני אוהב את השירים של רוני סומק..."