לבמאי דוד לוין, מי שכיהן כמנהל האמנותי של הבימה בין השנים 78' ל-85' ובסוף השבוע הלך לעולמו בבריטניה בגיל 86, לא שיחק מזלו. למרות היותו מהדמויות המרכזיות בתיאטרון הישראלי של שנות ה-70 וה-80 ומשורר פורה, מבחינת פרסומו הוא עמד לחלוטין בצילו של אחיו הצעיר, מטאור התיאטרון חנוך לוין ויש הנוטים להתעלם מכך שמעבר לבימוי "מלכת אמבטיה", מחזהו השערורייתי של אחיו, הוא רשם ציוני-דרך משל עצמו.

דבר מותו של לוין החזיר אותי לראיון, שערכתי עמו בנובמבר 75', בהיותו אז בן 40, כדבריו, לקראת הבכורה בהבימה של הצגת "אמא קוראז'", מאת ברטולט ברכט, הצגה - בכיכובה המרשים של ליא קניג - שהייתה משיאי הקריירה של לוין. להלן קטעים מהראיון.

לוין נסער מהסתייגויות שהועלו לגבי העלאת המחזה הברכטיאני מתוך טעון שיהיה בכך כדי לפגוע במורל הלאומי וקבע: "מחובתו של התיאטרון לעסוק בשאלות קיומיות. אם שוללים מהתיאטרון את הזכות הזאת, כמו רוצים לסגור אותו. וכשאומרים שיש בכוחה של הצגה לפגוע במורל, אני ממש נבהל. כי מורל הוא דבר, השייך למשטרים מסוימים מאוד ואני מקווה שאין להם שום קשר עם הארץ שלנו".

הוא נולד בפולין ובגיל שבעה חודשים לוין עלה ארצה עם הוריו שומרי המצוות לדרום תל-אביב. לוין סיפר שלתיאטרון הגיע מכתיבת שירה מנעוריו, בהשפעת הופעתו של אהרן מסקין בהצגת "גולם" והופעתו של לורנס אוליביה  בסרט "המלט".

על הדרך שירת בלהקת פיקוד המרכז עם משה טרוים, המוכר כמושיק טימור. "בלהקה הייתי שחקן- מצחיקן", הוא מציין במפתיע נוכח הדימוי הרציני שהיה לו. כשהשתחרר, לאחר  שעבד כעוזר במאי בקאמרי, יצא להשתלם בתיאטרון בלונדון ובסקנדיביה, בקולנוע- באיטליה. כשחזר, נתקל כאן במציאות לא מרנינה.

דוד לוין (צילום: אריה מייזלס)דוד לוין (צילום: אריה מייזלס)

"הרגשתי פתיחות יותר גדולה בקרב הקהל מאשר בתיאטראות, שבהם היה מחנק נוראי", הלין. "שנות אמצע ה-60 היו שנים של התאבנות במחשבה בתיאטרון הישראלי, כשהתייחסו בביטול עצום למחזותיהם של בקט, יונסקו ודומיהם. אז פניתי לביים את 'קטשופ', הרביו הסאטירי של חנוך, שממנו המשכנו להצגת 'מלכת אמבטיה', בקאמרי".  

לטענתו, בעקבות "הכתם האמבטי", כפי שתיאר את מה שאירע לו לאחר שההצגה הורדה לאחר 19 הצגות בלבד וקבל ש"הקאמרי נהיה לתיאטרון הסגור ביותר בפניי בארץ". לוין חצה את הקווים להבימה. לדבריו, כשהציע לביים שם את הצגת "הכיסאות" של יונסקו, נדרש ללהק את כוכבי התיאטרון, רובינא בת ה-82 ומסקין בן ה-72 - הוא נעמד על רגליו האחוריות. "לא בא בחשבון",  הודיע להנהלה. "אני זקוק לשני שחקנים צעירים, מפני שהתפקידים דורשים כוח פיזי רב".

כאן לוין ניצח. ליא קניג ושלמה בר-שביט הביאו אז את הבימה לאחת מפסגותיו. ברם, זה לא היה מובטח מראש. "לא הזמנתי את פינקל לחזרה הגנרלית (אז המנהל האמנותי של הבימה - י.ב-א) מפני שפחדתי שהוא ימוטט את הכל בעקבות מסע ההשמצות נגדי. רק לאחר שההצגה יצאה, הוא בא לראות אותה ולא הסתיר את התפעלותו - וראה בי היורש הטבעי שלו".

לוין התמנה כבמאי-בית בהבימה וכאמור, התמנה ב-78' כמנהל האמנותי. בין ההצגות שביים שם היו "וויצק", "ריצ'רד השלישי", "המלך ג'ון", "מדיאה", "הנפש הטובה מסצ'ואן", "הקמצן" ו"מסע ארוך לתוך הלילה". לאחר סיום תפקידו שם, ביים בעיקר בחו"ל, בעיקר בגרמניה.

לוין היה נשוי שלוש פעמים והשאיר אחריו שני בנים (ושישה נכדים) - בן (56), שחקן ובמאי ואסף (52), במאי אופרה.

לוין יובא לקבורה בישראל.